טבע היא עדיין חברה רווחית, אבל פקיעת הפטנטים של מוצריה הייתה ידועה מראש, ואף על פי כן החברה חילקה מעל ל-20 מיליארד ש"ח לבעלי המניות בין 2012-2016 במקום להיערך כראוי לתקופה הנוכחית. פרופסור חיים לוי לא רואה תקנה לחברה בצורתה הנוכחית, וייתכן שגל הפיטורים כעת הוא רק הראשון מתוך כמה. עוד על השיטה ש"מלטפת" תאגידים בכל תנאי ומפקירה את העובדים.

"אלי הורביץ הכניס לתקנון הרבה סעיפים שאמורים להשאיר את טבע כישראלית. חברי הדירקטוריון צריכים להיות ישראלים והמטה בישראל, אבל כל זה לא בהכרח יחזיק מעמד כעת"

”זה היבריס“, מסביר לוי, פרופסור למנהל עסקים באוניברסיטה העברית, את ההתרסקות של חברת טבע. "החברה נשענה על תרופת מקור אחת – קופקסון וכולם ידעו שהפטנט שלה עומד לפוג. אני התרעתי על כך עוד ב-2008 כשהמצב עוד היה מצוין". לפי דיווחי הבורסה בישראל, בשנים 2012-2016 חילקה טבע 21.7 מיליארד ש"ח כדיבידנדים, ועוד ביצעה רכישה עצמית של מניות ב-1.7 מיליארד ש"ח ב-2014. סכום זה דומה לסכום המצטבר לו זכתה כהטבות מס מממשלת ישראל לאורך השנים, בזכות החוק לעידוד השקעות הון, כולל ניצול סעיפים שנועדו להביא לישראל חברות זרות, ובפועל לא הביאו אף חברה.

במקום זאת, הסעיף סייע להוציא את ההון מישראל, כאשר טבע צמחה להיות חברה שמעסיקה 60,000 עובדים, מתוכם רק 7,000 בישראל, וחשוב מכך, 85% מבעלי המניות שלה אינם ישראלים. "אלי הורביץ הכניס לתקנון הרבה סעיפים שאמורים להשאיר את טבע כישראלית", מספר לוי. "חברי הדירקטוריון צריכים להיות ישראלים והמטה בישראל, אבל כל זה לא בהכרח יחזיק מעמד כעת".

אם טבע רווחית גם היום, למה היא במשבר?

"הרווחיות שלה נמוכה יחסית להון. בעלי המניות מצפים לרווח מסויים, וכבר כעת אגרות החוב שלה בארה"ב מטפסות לריבית של 5.3%, ובעבור חברה סולידית זה נחשב לאג"ח זבל. החברה לא מספיק רווחית כדי להחזיר את החובות שלה, ושם חוששים שהיא עלולה לפשוט רגל. זה מה שיכול לקרות בעוד שנתיים".

איך טבע הגיעה למקום הזה?

"טבע רצתה להיות חברת התרופות הגנרית הכי גדולה בעולם. זה נעשה כאשר כל התחום של התרופות, בייחוד הגנריות, נמצא בירידה בכל העולם. החברה מחקה השקעה של 2.3 מיליארד דולר על חברה מקסיקנית שהתבררה כתרמית, ובעיקר היא רכשה את 'אקטביס' – החטיבה הגנרית של חברת 'אלרגן', ב-40 מיליארד דולר, והיום היא שווה בערך 20 מיליארד בלבד. זה היה יותר ממה שהיא יכלה לבלוע, והיא לקחה הלוואות ענק כדי לממן את זה". מכיוון שטבע פועלת בתחרות מול מפעלים בכל העולם, לוי סבור שבכל מקרה, לא חשוב תחת איזו בעלות, פעילות הייצור הגנרית תמשיך לנוע בקצב זה או אחר אל הארצות שבהן הכי זול לייצר, בעיקר באסיה.

פרופסור חיים לוי (פרס א.מ.ת / פרופסור חיים לוי. "גם אם נניח שלטבע היו עוד 10 מיליארד שקל כעת בקופה, ולדעתי היה צריך לשמור את הכסף, זה לא היה מספיק כדי להציל את החברה" (צילום מאתר פרס א.מ.ת)

"לחברה יש 7,000 עובדים בישראל", הוא מסביר, "הם יקרים משמעותית יותר מעובדים בהודו למשל. אם מדובר בייצור של תרופות מקור, יש שם די רווח כדי לעמוד בזה וגם בהוצאות הגדולות של ההנהלה של טבע, אבל אם מדובר רק בלייצר תרופות גנריות, אין למפעלים בישראל שום יתרון, ואת זה עדיף לעשות באסיה". ובכך, לטענתו של לוי, נשללת גם האפשרות למכור נכסים למתחרים או הוצאת חלקים ישראלים מהחברה והלאמתם. "הם לא יוכלו להתחרות בלי קשר לבעלות, מאותה סיבה שטבע לא מצליחה עכשיו להתחרות. הנושא של מחירי התרופות היה משמעותי בדיון הציבורי במערכת הבחירות בארה"ב. יש לחץ גדול שם להוריד את מחירי התרופות, והתחום הגנרי נשחק. אני חושב שהפיטורים של 1,700 עובדים הם רק הגל הראשון".

אם הכסף היה נשאר בקופה, זה היה מציל את החברה?

"אם נניח שלטבע היו עוד 10 מיליארד שקל כעת בקופה, ולדעתי היה צריך לשמור את הכסף, זה לא היה מספיק כדי להציל את החברה. יש להם תשלומי חוב של 4 מיליארד דולר בתקופה הקרובה, ועוד 500 מיליון דולר הוצאות ריבית לשנה. אני חושב שהיה נכון להשקיע את הכסף הזה לפני שנים בפיתוח של עוד תרופות מקור, שהאישור שלהן לשיווק לוקח הרבה שנים. להחזיק אותו בקופה, היה יכול לקנות להם עוד זמן, אבל בשוק ההון האמריקני כל סימן משפיע, וההודעה על הפיטורים גרמה למניות החברה לזנק", ציין לוי בצורה פשוטה, בהזכירו את אחת התופעות המזעזעות ביותר מבחינה מוסרית, הממחישים את הניגוד בין הון לעבודה בעולם המודרני. "תבין, לבי עם עובדי החברה, אבל ככה העסק הזה עובד".

"במצב הנוכחי, אם טבע לא תתייעל, כולל בהוצאות ההנהלה, היא תהיה במצב קשה מאוד. אולי חדלת פירעון", אומר לוי ומטיל חלק מהאשמה גם על העובדה שמי שקיבל את ההחלטות ההרסניות בעצם די מוגן מפגיעה אישית. "לדירקטורים יש ביטוח מקצועי. אם תהיה תביעה נגדם, לפיצוי על הנזק שהם גרמו לחברה, לא הם יהיו אלו שישלמו אותו. זה בעיה יסודית באקלים של קבלת ההחלטות, שמעודד לקיחת סיכונים, ללא נשיאה בתוצאות. לדעתי צריך לאסור על הביטוח הזה, ואני לא מתנגד לתגמול נדיב לדירקטורים, אבל אי אפשר להמשיך את המצב הנוכחי". טבע אמנם ניסתה לפתח תרופות מקור בעצמה, אלא שההצלחות היו מוגבלות, והן לא יפצו על הפגיעה ברווחי הקופקסון עכשיו שהפטנט עליה פג תוקף.

ארז ויגודמן, מנכ״ל טבע לשעבר – 2015 (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90).

האם ניתן לתבוע מטבע כספים בגין הטבות המס בעבר?

"להערכתי זה ידחוף אותם לפשיטת רגל. הרי כל השנים הם העסיקו עובדים. אם רצית שיעסיקו יותר, אז מה פתאום שמישהו יתבע עכשיו ולא קודם? היו אלה נתניהו ואולמרט שיצרו את ה"מסלול האסטרטגי" בעשור הקודם, בחוק לעידוד השקעות הון, זה שאפשר ל"טבע" לעשות סיבוב. אפשר להודיע להם שמהיום והלאה התנאים משתנים, אבל אני לא חושב שיש מה להשיב כספים. לדעתי צריך לנצל את המצב הטוב של שוק העבודה בישראל, ואת הביקוש הקיים לעובדים כדי לדאוג לכל המפוטרים – גם של נגב קרמיקה. הדבר הכי חשוב זה למצוא להם עבודה ולרובם יכולה להיות עבודה. אפשר לדרוש מ"טבע" לתת להם פיצויים מוגדלים, וגם לבקש מהממשלה, שיש לה עודפי גביה של 20 מיליארד שקל להכניס יד לכיס ולהגדיל את הפיצויים. התאחדות התעשיינים צריכה להתגייס להשמה של העובדים הללו בחברות אחרות".

"טבע רצתה להיות חברת התרופות הגנרית הכי גדולה בעולם"

בכך משרטט לוי תרחיש אופטימי, אשר מפנים את התפיסה המכונה לעיתים "מדינת רווחה לתאגידים", שבה מכסים בכספי ציבור את הבורות שיוצרים בעלי ההון, וכאשר הם מרוויחים, מעניקים להם הטבות מס נכבדות. למרות העיוות המוסרי, הרעיון עצמו דווקא עשוי להצליח במידה מסויימת. כשחברת "נוקיה" דעכה בעקבות חוסר ההצלחה להשתלב בתעשיית הטלפונים החכמים, המהנדסים שנפלטו ממנה הקימו לא מעט חברות חדשות וקטנות, ונעזרו בניסיונם הקודם ליצירת תעשיות של פיתוחים חדשים.

לעומתם, העובדים של טבע אינם דווקא מהנדסים, והם לא צפויים לפתוח עסקי תרופות גנריות קטנים ומשגשגים. מי שימצא עבודה, יתקשה למצוא עבודה בתנאים בהם היה רגיל. שוק העבודה אולי מחפש ידיים עובדות, אבל שוק העבודה ברובו מופרט ובלתי מאוגד, ורק העובדה הזו מצדיקה את המאמץ להשאיר כמה שיותר מעובדי טבע מועסקים על ידי החברה. למעשה, אף לא אחת מההצעות שעל הפרק לא מתייחסת לשיטה בה לתאגידים הרב-לאומיים יש יד חופשית להעסיק ככל שירצו, ולהתנער ברגע שיחפצו בכך, ועוד כאשר מדובר בעסקים רווחיים.

לסחוט את הלימון עד הסוף

המוצר שהפך את טבע מחברת תרופות מקומית לענק עם משמעות עולמית היה הפיתוח של מכון ויצמן ממנו הופקה התרופה "קופקסון" לטיפול בטרשת נפוצה. בטבע לא הסתפקו בפטנטים המאפשרים הגנה מתחרות גנרית למשך 15 שנה, אלא אף העלו את מחיר התרופה לאורך השנים וגם ניסו לייצר עוד גרסאות שלה במינונים אחרים, ולהכריז עליהן כתרופה אחרת, הזכאית לפטנט משלה. ייקור התרופה, מעבר להשפעתו הכלכלית, הופך אותה גם לבלתי נגישה בעבור חלק מהחולים.

המאמצים של טבע לסחוט עד כמה שאפשר את הקופקסון אפשרו לה בעיקר לדחות את הקץ. בינתיים, מדיניות חלוקת הדיבידנדים הנדיבה, מנעה מהחברה לשמור בקופתה כסף שיאפשר לה כרית ביטחון לימי משבר. זהו "קפיטליזם של אסון" אשר משעבד את העתיד בעבור רווחים מהירים וגדולים ככל האפשר בטווח הנראה לעין.

את העתיד הצפוי לטבע מסכם האנליסט אורי טל טנא, בכלכליסט: "המשקיעים עושים את החישוב הפשוט שחטיבה גנרית יעילה שתמכור מוצרים ב-10 מיליארד דולר בשנה עם שיעור רווח תפעולי של 25% שווה הרבה יותר מחטיבה גנרית רחבה שמוכרת ב-12 מיליארד דולר בשנה אך עם רווח תפעולי של 14% בלבד. את המחיר ישלמו העובדים של טבע, אלו שעובדים כעת במפעלים ששיעור הרווחיות שלהם נמוך, אלו שנמצאים במטה החברה הן בארץ והן במקומות אחרים בעקבות צמצום המשרות הצפוי בהנהלה, ואלו האחראים על תחומי המחקר ופיתוח שיסגרו".

"בשנים 2012-2016 חילקה טבע 21.7 מיליארד ש"ח כדיבידנדים, ועוד ביצעה רכישה עצמית של מניות ב-1.7 מיליארד ש"ח ב-2014"

לרסן את השיטה

שיקולים ציבוריים ומוסריים הם לא השיקולים ששוק ההון משקלל, אבל אזרחים וממשלות צריכים לקחת אותם בחשבון מבלי להתרפס בפני התאגידים. אלו כוללים העסקה הוגנת לטווח ארוך, אך גם שמירה על הסביבה, ותמחור תומך בריאות. אמנם מדובר רק מנגנוני ריסון, ולא שינוי של השיטה, אך אלו צעדים מעשיים שניתן לנקוט בקלות יחסית. לוי מדגיש ש"היתרון של ישראל הוא שיש כאן מדענים שיכולים לפתח המצאות, ולא קווי ייצור שיש בכל מקום". את היתרון הזה אפשר לתרגם גם לתועלת חברתית, ולא רק לדולרים. גם היום, חלק גדול מתשתית הידע של המוצרים החיוניים ביותר נעשה במימון ציבורי.

עובדי טבע ממשיכים בהפעלת קו הייצור תחת אזעקות במלחמת המפרץ – 1991 (צילום: צביקה ישראלי / לע״מ).

המחשבה ש"השווקים חזקים מכולנו", היא האמונה שמדריכה את ראש הממשלה נתניהו, ולא מציאות בלתי ניתנת לשינוי. שינוי ממשי של השיטה, כרוך בהעברת עיקר נטל הפיתוח והייצור של מוצרים עתירי ידע לידיים ציבוריות, ובכך גם את השליטה על אופן השימוש בהם. מצב שכזה אכן יבלום את העשייה המסחרית במספר נתיבים מרכזיים בכלכלה, אך ייצור לצידם הרבה נתיבי משנה מסחריים קטנים יותר. קטני אמונה, יגידו שלא ניתן לפתח כך דבר. הרי מה כבר המציאו באופן ציבורי, אולי רק כמה טכנולוגיות זניחות כמו ה-GPS והאינטרנט.