הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה אתמול (ה') את נתוני הייצור התעשייתי לרבעון השלישי של 2017. התמונה המצטיירת מדאיגה עם ירידה של 6.8% בהיקף הייצור התעשייתי לעומת הרבעון הקודם. מספר המשרות באותם חודשים נשאר פחות או יותר כשהיה בחודשים הקודמים, אבל הירידה בפדיון המכירות מעידה, אולי, על המשבר הבא שצפוי לפרוץ בתעשייה הישראלית.
כך עובד בדרך כלל סדר הדברים כשיש האטה בתעשיה: בשלב ראשון מזהים מנהלי המפעל ירידה בהיקפי ההזמנות. בשלב השני מאטים את הייצור, בשלב השלישי רואים ירידה בפדיון (הכנסה ממכירות) בשלב הרביעי, רואים את שורת הרווח מתחילה להשחק, או חמור מכך – עלייה בהפסדים. השלב הבא הוא פיטורי עובדים.
מי שעוקב אחרי התעשיה הישראלית, שומע בחודשים האחרונים שוב ושוב על מפעלים שנקלעים לקשיים. משתולה בגבול הצפון, דרך פיניציה בנצרת עלית, מפעל אביב ברמת חובב ועד נגב קרמיקה בירוחם. השקל החזק מקשה על היצואנים להתחרות בשווקים הגלובאליים, ומדיניות הממשלה המתעדפת חברות הי טק על פני כל תעשיה אחרת, משאירה לרוב את התעשיין להתמודד לבדו עם המציאות המתפתחת.
אם יתברר כי מגמת ההחלשות של הפדיון והיקפי הייצור המשיכו להחלש גם ברבעון האחרון של 2017, ייתכן והדבר ייבשר על כניסה צפויה של המשק למיתון. התעשייה, שרגישה לתנודתיות בביקושים ולשערי מטבעות היא גם אחד הקטרים החשובים של כלכלת ישראל. אם אכן מתפתחת פגיעה רוחבית בתעשיה, היא עלולה לחלחל לשר ענפי המשק.
נתון מטריד נוסף המופיע בדו"ח הלמ"ס ממקד את המשבר דווקא לתעשייה המבוססת על טכנולוגיה עילית. ענפים אלו (התרופות, המחשבים וכלי הטייס) ספגו ברבעון השלישי ירידה חדה של 7.7% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. חשוב לציין כי מדובר בנתוני התקופה טרום ההחלטות על סגירת מפעלים ופיטורי עובדים. עוד עולה מנתוני הלמ"ס כי דווקא התעשיה שפועלת בשיטות מסורתיות היא הפילוח היחיד, מבין שאר סוגי התעשיות, שאינו מצוי בירידה.
