האוצר פתח השבוע במערכה מחודשת נגד קק"ל, וזאת בטענה שהיא נסוגה מההסכמה כי תעביר 1.8 מיליארד שקלים לקופת המדינה. מנגד, בקק"ל טוענים כי אלו בכירי האוצר שהביאו לפיצוץ, לאחר שפתחו מחדש סעיפים שכבר הוסכמו בעבר. במקביל, בכירים באוצר לא מסתירים את עמדתם לפיה אין לארגון כלל זכות קיום.
ביום שלישי האחרון יצאו בכירי האוצר בהצהרות לעיתונאים כי קק"ל נסוגה מההסכם שבמסגרתו התחייבה להעביר לקופת המדינה 1.8 מיליארד שקלים בשלוש השנים הקרובות. "זו השערורייה הכי גדולה שראיתי, הדרך של גוף להתנהל מול הממשלה" צוטט בכיר באוצר ב YNET. עוד אמר אותו בכיר על התנהלות קק"ל כי היא "שערורייתית, שקרית ומניפולטיבית, תוך מצג שווא ושבירת סיכומים עם ראש הממשלה, באופן אישי".
אנשי האוצר זעמו על קק"ל בעיקר בגלל התזמון שבו ההסכם לכאורה התפוצץ. רגע לפני שהאוצר מגיש לממשלה את תכנית התקציב ל-2019 ואת תיקוני התקציב של 2018. ביטול ההסכם מייצר לאוצר חור של 1.8 מיליארד שקלים. אם אכן יממשו אנשי האוצר את האיום להעביר חקיקה שמחייבת את קק"ל בתשלום מסים, הוצאת הכספים שיגיעו מקק"ל תחשב לחלק ממסגרת התקציב ולמעשה לא תאפשר הגדלה של התקציב ותגרור קיצוץ ביחס לתכניות שגיבשו באוצר.
לתוך התסבוכת הזו נכנסת השאלה, האם באמת קק"ל נסוגה מההסכמות והביאה לפיצוץ ההסכם? בקרן הקיימת טוענים כי התניית העברת הכספים לאוצר בגובה ההכנסות של הקרן הייתה קיימת כבר בשלב הסיכום המוקדם. ארנן פלמן, סגן יו"ר קק"ל וראש ועדת הכספים של הקרן, ניהל את המו"מ מול האוצר. הוא טוען כי אין כל שינוי בעמדת קק"ל ביחס להסכם, והיא נכונה לחתום עליו במסגרת התנאים שסוכמו. פלמן גם טוען כי השליטה בהכנסות של קק"ל שיקבעו האם הקרן תוכל להעביר את הכסף למדינה נמצאת בידיו של משרד האוצר. שכן שם נקבעת מדיניות שיווק הקרקעות שממנה נגזרות הכנסות הקרן.
האם ייתכן כי בכירי האוצר ביקשו את פיצוץ ההסכם? מי שקרא את הטור שנכתב על ידי מנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד ופורסם בגלובס ב 15 בנובמבר, לאחר השגת ההסכם, יכול להבין את התפיסה שמניעה את בכירי האוצר ביחס לקק"ל. באב"ד פורס בטור את השתלשלות האירועים מנקודת מבטו ואת תפיסתו הגורסת כי לקק"ל אין זכות קיום בשנת 2017. כך למשל הוא כותב "גם לאחר הפשרה, השאלה העקרונית האם כ-70 שנה לאחר קום המדינה יש צורך בגופים מעין קק"ל נותרת בעינה". למקרא הדברים קשה לחשוב כי הסכם הפשרה מול קק"ל התנהל תוך הכרה בזכות הקיום של הארגון, ומתחזק החשד כי מדובר בצעד בדרך לפירוק הארגון. כך, גם השאלה האם הכרזות האוצר בדבר פיצוץ ההסכם הם לא חלק מאותו המהלך.
על הדיון התקשורתי בקק"ל
הערה בשולי הדברים על היחס לו קק"ל זוכה בשיח הציבורי והתקשורתי. בהכללה ניתן לומר כי כל כלי התקשורת יישרו קו עם המסרים של משרד האוצר. כתבים בכירים שדיברו על הנושא, לא עצרו את עצמם מלהוסיף את דעתם האישית התומכת בפירוק קק"ל, שבכירים בה הואשמו בשנים האחרונות בשחיתות והפקרות. בלי להתעלם מהאשמות הקשות כנגד הארגון ובכירים בו, קשה שלא לתהות מדוע לקק"ל מגלה התקשורת פחות סובלנות מלגופים ציבוריים אחרים שבכיריהם הואשמו ואף הורשעו בשחיתות. הדיון ברלוונטיות של קק"ל למציאות ב-2017, ראוי שיהיה מעמיק יותר ומהותי יותר מתוך ניתוח של אתגרי הציונות של ימינו. דיון כזה ראוי שיעשה גם בתוך קק"ל וגם מחוצה לה. המציאות האירונית שבה מפגש אינטרסים פוליטי בין המפלגות הערביות והמפלגות החרדיות למפלגות כולנו והליכוד יקבע את גורלה של הזרוע החזקה ביותר, נכון להיום, של התנועה הציונית.
