דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

פרידה משנת 2017

לפני שנתיים הייתי במשבר עמוק. מצב הרגליים שלי הלך והתדרדר והמצב הכלכלי איתו. הטיפולים האלטרנטיביים הפסיקו לעזור, אחרי 10 שנים שהסתמכתי רק עליהם. הפסקתי לעבוד. טבעת החנק הכלכלית והנפשית איימה להטביע אותי. לפני שנה הצטרפתי למאבק הנכים. לא ידעתי למה נכנסתי. לא לכמה זמן. לא מה יצא לי מזה ולא עם מי בדיוק. רציתי לתרום את חלקי למאבק והתחלתי לכתוב.

לאחר שקארין אלהרר הקריאה את הפוסט הראשון שלי בכנסת נמלאתי תקווה. מתוך היאוש הנורא שהייתי בו, זה היה כמו קרן של אור. הבטחתי לעצמי אז, שאעשה את כל שביכולתי, לתרום ולקדם את המאבק. כשהתחלתי, משפחתי וחבריי המודאגים התריעו בפני שיתכן ובריאותי תפגע. הבטחתי להם ולעצמי שאם אראה שהמאבק גובה ממני מחיר גבוה מדי, אחדול.

בשנה האחרונה הייתי רק ובעיקר במאבק. הכרתי אנשים מדהימים, מכל הסוגים והגוונים. מכל קצוות הארץ, מכל המגזרים וקצוות הקשת הפוליטית. למדתי המון דברים. למדתי כלכלה, חוקים של ביטוח לאומי ואפילו לערוך ערכים לויקפדיה. המאבק מילא את חיי בתוכן ובעשייה. אותו תוכן ועשייה שאבדו לי עם התקדמות המחלה, ואף יותר מכך. הייתי ממוקדת במטרה. המטרה הייתה אחת. השוואת קצבת הנכות, בבסיסה, לשכר המינימום, לכל הנכים, והצמדתה אליו.

שנה שלמה אני כותבת, מתווכחת, מספרת וחושפת את תובנותיי ומחשבותיי.

בשבוע שעבר הבנתי, שאת מחיר המאבק שלי לא אני משלמת, אלא היקרים לי מכל. הילדים שלי ובעלי. נכון, לא יצאתי לחסימות כבישים, ולא נכחתי בהרבה הפגנות, רוב העשייה שלי הייתה מהבית, מהנייד. מדי פעם הגעתי להפגנה, מדי פעם הגעתי לפגישה. הייתי רוב הזמן בבית אבל בו בזמן הייתי במאבק. נוכחת-נעדרת. התודעה שלי הייתה אך ורק במאבק. תשומת הלב שלי הייתה בפייסבוק, בחדשות, בווטסאפ ובטוויטר. את המציאות היומיומית בקושי ראיתי.

כשנכנסתי למאבק, נכנסתי בעיקר עבור הילדים שלי. שיחיו במדינה שיוויונית יותר, צודקת יותר ובעיקר רעה ומנוכרת פחות. גובה קיצבת הנכות בעיניי זה סימפטום לאובדן המוסר והדרך. ביום שקיבלנו 84% תמיכה ציבורית נרגעתי. הבנתי שרוב הציבור עדין מחזיק בערכים שאני מאמינה בהם. שיש עוד תקווה למדינה. הילדים היו איתי כל הזמן, וטובתם עמדה לנגד עיני לאורך כל הזמן. רק שבשלב מסוים, המטרה הגדולה והחשובה הזו הסתירה מעיניי את הילדים עצמם.

בשבוע שעבר נודע לי גובה המחיר שהם משלמים עבור התרומה שלי למאבק. חטפתי כאפה לפנים. לקח לי זמן לעכל ולקבל החלטות. אני מוכנה לשלם את המחיר אם המאבק יפגע בי, אבל עם הפגיעה בילדים שלי אני לא יכולה להשלים. העובדה שהייתי בשנה האחרונה נוכחת-נעדרת פגעה בהם קשות. לא הייתה לי כל כוונה להישאר כל כך הרבה ולהיכנס כל כך עמוק. לא הייתה לי כל כוונה שמישהו יפגע.

עם הממשלה הנוכחית, עם הקפיטליזם הקיצוני, קצת איבדנו את הדרך כמדינה, כחברה, כבני אדם. עם כל המתווים והספינים המאבק הוא רכבת הרים רגשית, וחוסר הוודאות הקיומית הוא כמו לא לדעת אם האינרציה תחזיק את הרכבת על הפסים או שפשוט נתרסק על הפנים באמצע או נעוף לקיבינימט. האחריות, הדבקות  במטרה, ההקרבה, שווים כקליפת השום, אם לא ישאר אחרי כן מי שיקטוף את הפירות. אם לא אהיה כאן ועכשיו עבור ילדיי זו תהיה התוצאה עבורי ועבורם.

אני לא יודעת מה יהיה בהמשך. אני מאמינה כי הצדק ייעשה בסוף, רק שאני לא יכולה להמשיך כרגע להיות במקום אחר פרט לכאן והעכשיו של הילדים. להיות אמא נוכחת במאת האחוזים ולאפשר להם להיות ילדים. הזמן לא עוצר והילדים גדלים. לאחוז  ברגעים הקטנים ביותר של אושר איתם זו המשימה הכי חשובה שלי, והתרומה שלי לחברה כרגע, היא בחינוך הדור הבא, בבניית הכלים שישמשו אותם לחיים מועילים, לעצמם ולחברה כולה.

אחרי שנה של מאבק אני מורידה הילוך, אני לוקחת 5 צעדים אחורה. שנה מטורפת, קשה ונפלאה. שנה מלאת רעיונות חדשים, של גילויים ישנים, של אהבה, של כעס, של שמחה ותסכול. שנה בה הכרתי המון אנשים. אנשים טובים אמיצים ונחושים, כל אחד בדרכו, שהיו לי השראה וכוח. שנה בה גיליתי את עצמי והגדרתי את עצמי מחדש. שנה בה סוף סוף התחלתי לקבל אותי כמו שאני. שנה בה קיבלתי יותר הצעות עבודה מהצעות מגונות, (לא שאלו נחסכו ממני…) וראיתי שינוי בשיח הציבורי בכל מה שקשור לנכים. ראיתי שהעט אכן חזקה מהחרב והאמת חזקה מכל שקר.

שנת 2017 מסתיימת מחר ו-2018 כבר מתחילה, מה היא נושאת בחובה, אין איש יודע. אוכל רק לשאת תפילה, שהשנה הזו תביא איתה צדק ושמחה. שלנכים ולקשישים תהיה רווחה ושהממשלה תתקן את דרכיה הנלוזות. אני מקווה ומאמינה שהשנה הזו תהיה טובה ומלאת שפע ושמחה!

 שנה אזרחית נפלאה לכולנו!

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!