א' היה בחור מוכשר, היה לו חוש טכני ועבד במוסך הקיבוץ. בין תחביביו עסק גם באילוף כלבים. בעקבות כך נוצרו קשרים "מקצועיים" בינו לבין יחידת הכלבנים של משטרת ישראל. ביחידה זאת אימנו כלבים למשימות משטרתיות שונות וגם כאלה שבהן נורו יריות. אחד הכלבים המועמדים לאילוף פחד מאד כשנשמעו יריות ולכן לא התאים לשרות במשטרה. א' הסכים לאמצו בתקוה שה"פציפיסט" יתאים אולי לשרות אזרחי לסתם שמירה ואכן הוחלט להציבו לשמירה במוסך הקיבוץ. זה לא היה פשוט מפני שכבוד "הפציפיסט" אמנם פחד מיריות אך הוא היה חיה מפחידה מאד, כלב פראי ומסוכן לכל מי שלא היה מידידיו.
"מוסטי" (בגלל אי תקינות פוליטית שיניתי את שמו) – נכנס לתפקידו רק אחרי שנעשו הסידורים הדרושים לשכנו סמוך למוסך כך שלא יסכן את הסובבים אותו. התקינו לו מכלאה קטנה ליד קיר המוסך ובה מלונה וכן פתח בקיר על-מנת לאפשר למוסטי להכנס למוסך כאשר כל העובדים יצאו ממנו. את הפתח אפשר היה לפתוח ולהגיף מחוץ למוסך. הנוהל היה שעם סיום העבודה היה שמעון נועל את דלת הפח הכבדה של המוסך ועובד אחר היה פותח הפתח עבור מוסטי שיוכל להכנס למלא את תפקידו. מאותו רגע אוי לו למי שיכנס לשם. מוסטי כבר "יטפל" בו בשיניו הטורפות. ההסדר הזה פעל בדרך-כלל בסדר גמור, אך קרה פעם ששמעון סגר את דלת המוסך ואז נזכר ששכח את המנעול והמפתחות, פתח את הדלת חזר לרגע-קט, לקח את המפתחות ולפני שהספיק לצאת חטף נשיכה הגונה ב… מקום שנהוג לשבת. מסתבר שעובד אחר הקדים לפתוח את הפתח עבור מוסטי וזה נאמן לתפקידו עשה מה שהיה עליו לעשות. שמעון נזקק לטיפול רפואי ותפרים בת.. במקרה אחר בלילה סוער בחורף, רוח חזקה הרימה קצת את שולי דלת הפח וברווח הצר שנוצר חמק מוסטי הישר למשק הילדים וטרף טלה.
בדרך-כלל היה מוסטי ניזון ממה שהעובדים הביאו לו ולפעמים היה זה פגר מהלול. "פגר" אחד כזה שכנראה לא היה ממש פגר קם לתחיה וקם על רגליו. אז בא לביטוי "הצד ההומני" של מוסטי – הוא לא טרף את התרנגולת. ידידות מופלאה נוצרה ביניהם והם חיו בשלום וטיילו להנאתם במרחבי המוסך בתום העבודה בו. התופעה הפכה לאטרקציה בקיבוץ וחברים עם ילדים באו לראות את הפלא הזה. באחד הימים ראו אפילו שהתרנגולת עומדת על גבו של מוסטי – מי יידע נפשו של כלב?
הרומן נמשך זמן רב אך יום אחד נעלמה התרנגולת. לא מוסטי טרף אותה. לא ידוע בודאות מי גנב את התרנגולת ושיתף אותה בסעודת קומזיץ של צעירים.
ס י פ ו ר מ ר ג י ז !!!
