כמעט כל זוג שמתחתן מסיים את חופתו באימרה "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי..".

בשנה החולפת הצהירו מנהיגים רבים על חשיבות ירושלים כבירת ישראל, רבים אף רצו לעשות איתה סלפי..

ביום הצהרת טראמפ עוקבים רבים אף החליפו את תמונת הפרופיל… כזו כלה יפה כל אחד רוצה תמונה איתה.

ושניה אחרי שקול התרועות מסתיים והנגנים והצלמים מפנים את הזירה, נשארת ירושלים עריה ובודדה…

איך יתכן שכאשר דנים בעודפי תקציב העיר עם הכי הרבה התמודדויות ביטחוניות, חברתיות וחינוכיות נשארת מחוץ לזירה וזאת בגלל עסקי כבוד.

כחלון שר האוצר אינו פוגש את ראש עיריית ירושלים ניר ברקת כבר 3 וחצי שנים.

היתכן?

איך קורה שמנהיג מפלגה רצינית שרוצה להיות ראש ממשלה מסרב לפגוש ראש עיר ולא משנה מה הסיבה.

איך קורה שהנהגה במקום לעצור יוצרת טירוף? איך קורה שהכבוד משתלט על ההיגיון?

הבעיה היא שלא מדובר רק בענייני כבוד, אלא במניעת העברת 105 מיליון ש"ח להם התחייב שר האוצר במסגרת המתווה שגיבש צוות בראשות מנכ"ל משרד רה"מ אלי גרונר, צעד שהביא את עיריית ירושלים לעתור לבג"ץ כנגד משרד האוצר.

אין שום סיבה שמאות אלפי התושבים בירושלים שמשלמים ארנונה במיטב כספם לא יקבלו את שירותי העירייה כמו כל תושב אחר במדינת ישראל. הפגיעה באה לידי ביטוי הן בפיטורי 2,150 עובדי עירייה, שישפיעו על קיצוץ בשירותי הניקיון, פגיעה בתכניות החינוכיות השונות, קיצוץ בשירותי רווחה ושרותי הבריאות הציבוריים וצמצום בשעות אבטחה במוסדות חינוך. הפגיעה היא כפולה, לעובדים שמפוטרים או נפגעים כלכלית מהקיצוץ והן לשאר התושבים.

אני קוראת לתושבי ירושלים, קומו בקול יחדיו ותתבעו להזרים באופן מיידי את הסכום שהובטח, כדי למנוע פגיעה הן בעובדים והן באזרחי העיר, מקבלי השירותים.


יערה שילה היא מרצה במכללת אפרתה ופעילה חברתית בשכונת ארמון הנציב