דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
שדולת הנשים בישראל

פרשנות / הסעיף בחוק הלאום העוסק במקומו של המשפט העברי מעורר חששות כבדים

כינוס הסנהדרין, איור משנת 1883 (מתוך ויקימדיה)
כינוס הסנהדרין, איור משנת 1883 (מתוך ויקימדיה)

הסעיף קובע שבהיעדר חקיקה קיימת שופטים יפנו אל 'המשפט העברי' ודבר זה מעורר מחלוקת בתוך ומחוץ לכתלי הכנסת | חלק מהטענות: אין הגדרה ברורה למונח, הוא לא מותאם למציאות המודרנית, ונשים ומיעוטים יופלו

ענת יורובסקי
ענת יורובסקי
כתבת משפט ופלילים
צרו קשר עם המערכת:

בימים אלה, הצעת חוק הלאום נידונה בוועדה משותפת של ועדת הכנסת וועדת חוק, חוקה ומשפט, המכינה אותה לקריאה ראשונה במליאת הכנסת. אחד הסעיפים בהצעת החוק עוסק במקומו של המשפט העברי, וקובע כי במקרה בו בית המשפט נתקל בשאלה משפטית שאינו מוצא לה תשובה בחקיקה, בהלכה פסוקה או דרך היקש מובהק, הוא יכריע בה לאור עקרונות מורשת ישראל ולאור המשפט העברי.

אתמול (ד') קיימה הוועדה דיון שהתמקד בסעיף המשפט העברי בחוק. בדיון, הכריזו יו"ר הוועדה ח"כ אמיר אוחנה, וחברי סיעות 'כולנו' ו'ישראל ביתנו' כי יתנגדו לסעיף המשפט העברי בנוסחו הקיים, והוצעו מספר נוסחים שונים שיחליפו את הנוסח הקיים.

זאת אמירה מאוד בעייתית ביחס להרבה מאוד קבוצות מיעוט באוכלוסייה. היא משפיעה על נשים, והיא משפיעה יותר על הקהילה הלהט"בית

ביקורת על הסעיף נשמעה גם מחוץ לכתלי הכנסת, בין היתר על ידי מנכ״לית שדולת הנשים בישראל, עו״ד מיכל גרא מרגליות. בראיון ל"דבר ראשון", מסבירה עו"ד גרא-מרגליות את התנגדותה לחוק.

עו״ד מיכל גרא מרגליות מנכ"לית שדולת הנשים בישראל (צילום: עו״ד יפעת יפה)
עו״ד מיכל גרא מרגליות מנכ"לית שדולת הנשים בישראל (צילום: עו״ד יפעת יפה)

"זה סעיף שמדבר רק על מקרה בו יש חוסר בחוק, ומציע שאז יגיעו עקרונות המשפט העברי ויתמלאו דרכם. נורא קשה לתת דוגמאות, ומצד שני – יש משמעות דרמטית להכנסה של אמירה כזאת לתוך חוק יסוד שאולי ייחקק בשנת 2018. הדבר הזה ישפיע גם על פרשנות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, כי הוא מאוחר יותר, והוא בוודאי משפיע על המשמעות של חוק שיוויון זכויות האישה, שנחקק בשנות ה-50. השאלה היא מהם עקרונות העל שמרחפים מעלינו ומשפיעים על הפרשנות המשפטית, מנווטים את הפרשנות המשפטית. ולהכניס אמירה כזאת, שאומרת שאם החוק הישראלי לא ברור דיו, נלך למשפט העברי – זאת אמירה מאוד בעייתית ביחס להרבה מאוד קבוצות מיעוט באוכלוסייה. היא משפיעה על נשים, והיא משפיעה יותר על הקהילה הלהט"בית, שהתקוממה נגדו באופן לא מפתיע. כי אם לנשים יש בכל זאת את חוק שיווין זכויות האישה, החקיקה לא מעגנת כמעט בכלל זכויות של להט"בים. העניין של תכונות המשפט, מה שמרחף מעל הפרשנות, על מה המחוקק מצביע כמצפן – אלה דברים מאוד משמעותיים, אפשר לתת דוגמאות, הן כנראה יהיו קצת קיקיוניות".

מה יכולות להיות ההשלכות שלו?

"יכולות להיות השלכות במקומות שעוד קשה לזהות אותם. אנחנו דיברנו במונחים של הדרת נשים, שזאת תופעה הולכת ומתרחבת, שעקרונית היא אסורה לפי חוק, אבל יש כל מני מקומות קטנים בהם היא לא לגמרי מעוגנת, שהחוק בהם לא לגמרי מפורש, שם אנחנו נלחמות ונאבקות כדי למנוע את ההתרחבות של הדרת נשים, וחוק כזה, שמכניס את עקרונות המשפט העברי, יכול להסיג אותנו אחורה בצורה דרמטית".

את אומרת שההשלכות יראו לא רק במקומות בהם כרגע יש שטח אפור, אלא גם בעקרונות העל של המשפט.

"יש משמעות גדולה לחקיקת חוק יסוד. הוא משפיע על פרשנות באופן כללי בכל פסיקה ופסיקה. ככה זה צריך להיות, זה התפקיד של חוקי היסוד. ולהכניס אמירה כל כך בעייתית, באופן כללי לחוק הישראלי, אבל בפרט לחוק יסוד, זה דבר שהוא מאוד קשה בעינינו".

כל שופט יכול למצוא שם מה שבא לו. בגלל שזה כל כך מגוון, ועשיר, וגם רווי סתירות. הרי, זה לא שהייתה מדינה לפיה הדבר הזה התנהל

ביקורת נוספת על החוק מגיעה מכיוונו של עו"ד גלעד ברנע, מומחה למשפט חוקתי, שמזהה גם הוא סכנות שעלולות להיווצר בעקבות חקיקתו.

"החוק הזה הוא באמת חוק מאוד בעייתי. זה חוק לאומני, עם ניחוח מפלה וגזעני באופן מובהק. חוק שלא צריך לחוקק אותו, שאין לו מקום לפי דעתי במדינה דמוקרטית שיוויונית. כל הדברים שקיימים היום, שכאילו על חלקם רוצים להגן באמצעות החוק, במילא קיימים. חוק השבות, זכות שבות לכל יהודי באשר הוא יהודי –קיים היום. יש כמובן גם את ההתייחסות למדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית בחוקי יסוד. אבל פה כאילו מסיתים את הדברים לכיוון הלאומני באופן מאוד חזק ומובהק"

עו"ד גלעד ברנע. צילום מתוך ויקיפדיה.
עו"ד גלעד ברנע. צילום מתוך ויקיפדיה.

מה לגבי סעיף המשפט העברי בחוק?

"בעיני, מתקיימות בסעיף המשפט העברי הפקרות וחוסר אחריות. קודם כל, מתייחסים למשפט העברי כאל מערכת משפט, כשזאת לא בדיוק מערכת משפט ברורה ומסודרת. זה לא שיש קודקס שכתוב על הכריכה שלו "המשפט העברי" ואנחנו עכשיו פותחים אותו ומסתכלים לפי נושאים וכך הלאה. לא. זה משהו מעורפל, אין-סופי, וכל אחד יכול גם לבחור לו את הרב או הפוסק שמתאימים לדעתו ולרצונו באותה עת. אבל בעיקר, זה חסר אחריות כי אתה בא ואומר – בכל מקום שיש חסר, אנחנו נפנה למשפט העברי. אתה לא באמת יודע למה אתה הולך ואתה לא יודע מה תקבל, המערכת הזאת הרי כוללת דברים שמקומם לא שייך לחברה דמוקרטית מודרנית – החל מעונשים בלתי אנושיים כמו סקילה, המשך בדיני עבד, כמובן אפליה של מגזרים שונים מכל המינים והסוגים – נשים, לא יהודים, ואחרים. קיימים שם גם כל מני דברים כמו צוררים ועמלקים, שאפשר להשמיד אותם כציבור. אני לא יודע מי זה העמלקים, אבל כל אחד יכול למצוא לו את העמלק המודרני שהוא רוצה להשמיד אותו, ואז המשמעות היא שאתה בעצם פותח פתח להכנסה של כל מני דברים לגמרי לא ידועים ולא מבוקרים לתוך מערכת המשפט הישראלי, ולכאורה כל שופט יוכל עכשיו להכריז שהוא מצא חסר ולשאוב פנימה כל מני דברים מאוד בעייתים".

מה יכול להיות הביטוי הפרקטי של הסעיף הזה?

"אני אתן דוגמה שנתקלתי בה בזמן אמת, בה ניסו לשכנע שופט לפנות אל המשפט העברי, וכמובן זה לא עבד. לפני כמה שנים, פנו אלי ליצוג תיק של טרנסג'נדרית שהתאבדה, וביקשה שאת הגופה שלה ישרפו, כולל הוראות מאוד מפורטות לגבי מה לעשות עם העפר ואיזה טקס לקיים, וכך הלאה. המשפחה שלה הייתה משפחה חרדית, והיה ברור שהם יתנגדו למה שהיא רצתה וינסו לסכל את זה. המקרה הזה באמת הגיע לבית המשפט העליון, ובין היתר נטענה הטענה שאסור לשרוף גופות. בתיק עצמו, היועץ המשפטי לממשלה היה צד, ואמר שאין איסור לשרוף גופות ולכן אין מניעה לעשות את זה. הצד השני ניסה לטעון בדיוק את הטענה שאנחנו מדברים עליה פה. הם ניסו להגיד – יש חסר, אין חוק שמתיר לעשות את זה, ולכן צריך לפנות להלכה היהודית. הרי גם היום לכאורה יש את חוק יסודות המשפט, שמפנה אמנם לא במפורש למשפט העברי אבל לעקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל. אז הם אמרו – הנה, המשפט העברי אוסר לשרוף גופות, ואנו שואבים את מה שאומר המשפט העברי".

"בסופו של דבר השופטים לא קיבלו את זה, ובפסק הדין שהיה מאוד יפה, השופט הנדל, שהוא שופט דתי, אמר – לפי ההלכה לכאורה באמת אסור לשרוף, אבל, אני פוסק לפי משפט המדינה, במשפט המדינה אין איסור כזה, ולכן מותר לעשות את זה".

"אחד העקרונות הכי מרכזיים של המשפט נקרא "עקרון החוקיות". הוא אומר שככלל, לאדם מותר לעשות כל מה שלא נאסר עליו. רק אם יש איסור מפורש החוק יכול להגביל אותי, אבל כל השאר מותר לי לעשות. לעומת זאת, הכלל ביחס לרשות או למדינה הוא בדיוק הפוך – מותר לה לעשות רק מה שהדין קבע שהיא יכולה לעשות. פה, ניסו להפוך את הדבר הזה. בדוגמא של שריפת גופה, אם לא אסרו על זה, מותר לעשות את זה לכאורה. אז הם ניסו לשנות את זה, ולהגיד – זה אסור בדין העברי, והדין העברי נשאב בגלל שיש חסר לתוך הדין הישראלי, ולכן עכשיו אסור לשרוף גופות. בדבר הזה, בצורה לא זהירה, ועם שופטים שעלולים לאמץ את זה, אנחנו נמצא את עצמו במדינה שמיישמת מערכת דינים שאף אחד לא מבין במלואה, שאינה ברורה, אינה ידועה, אינה כתובה, אינה מסודרת. אבל בעיקר, עם שאיבה של מגבלות לגמרי מופרעות, ארכאיות, לא דמוקרטיות וגם פסולות".

אז סעיף המשפט העברי מתנגש עם עקרון החוקיות, כי הוא אומר שבמקרה של חסר, יפנו למשפט העברי.

"נכון. זה בדיוק העניין. שלכאורה במצבים רגילים לא אמורים לעשות את הפנייה הזאת. אם אנחנו שואלים אם מותר לרשות לעשות משהו, לכאורה זה פחות בעייתי, כי נגביל את הרשות בפעולה שלה. אבל אם זה ביחסים של הפרט, של אדם, לכאורה באמת אנחנו עושים משהו שעומד בסתירה לעקרון החוקיות. אם תמיד נשאב משהו מהמשפט העברי, גם אם אין הסדרה שלו בדין המדינה, זה דבר מאוד מסוכן במובן הזה".

המשפט העברי מלא בדברים שקשה לדמיין לגביהן פסיקות עכשוויות. מה כן עלול לקרות? איפה עלולה להיות סכנה?

"אני חושב שהסכנה היא בחוסר הידיעה, יש פה הפניה למשהו שאתה לא ידע מה יש בו, ובעיקר אתה גם לא יודע איך אתה בורר מתוכו. נורא קל לשחק איתו וכל אחד יכול למצוא בו מה שהוא רוצה. זה הופך להיות כל כך לא ברור מה המקור הנורמטיבי שעל פיו אנחנו אמורים לפעול, והיכולת לעשות עם זה, כי כל שופט יכול למצוא שם מה שבא לו. בגלל שזה כל כך מגוון, ועשיר, וגם רווי סתירות. הרי, זה לא שהייתה מדינה לפיה הדבר הזה התנהל. המשפט העברי לא היה משפט של מדינה, אלה מערכת כללים של קהילות יהודיות שהתנהלו לאורך מאות שנים בהתנהלות מסוימת וצרה מאוד, שרובה הייתה באספקטים דתיים. זה מאוד בעייתי לקחת את זה ולהפוך את זה למקור האולטימטיבי של משפט של מדינה מודרנית".

עלתה הצעה לעדן את נוסח הסעיף ולהתייחס למשפט העברי כאל "מקור השראה"

"הבעיה היא שאנחנו לא בעולם האומנות בו יש מקורות השראה. מקורות השראה זה מונחים מעולם של אומנות, ויצירה, פה אנחנו מדברים בסופו של דבר על מערכת משפט, מערכת כללים נורמטיבים, שצריכה להיות לה וודאות, והגדרות ברורות יחסית, זה פשוט לא מתאים. וזה לא רק לא מתאים, זה גם חסר אחריות לעשות את הדבר הזה בעיני. שופט הוא אדם שאמור לייצג מערכת כללים נורמטיבים, לא להתנהל אל מול מקורות ההשראה".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!