יונתן היילו הוא צעיר שנשפט בשנת 2013 ל-20 שנות מאסר בגין רצח שלטענתו ביצע כמעשה של הגנה עצמית וכיום נעשים מאמצים ציבוריים לקצוב את עונשו. עאהד תמימי היא צעירה פלסטינית שתועדה מקללת ומכה שני חיילי צה"ל ועצורה לקראת משפט.

ביום שני השבוע, בחדשות השעה שמונה בערב, פתחה גאולה אבן סער בחדשות לגבי המקרה הטרגי של יונתן היילו. אבן העלתה תהיות לגבי סירוב הפרקליטות לאפשר להיילו שחרור מוקדם. בין היתר שאלה אם זה קשור לנקמתה של מערכת הפרקליטות על כך שהפסידה בערכאות מספר פעמים ולכן, העלתה אבן סברה, הקשיים שהפרקליטות מעלה בשחרורו של היילו. תהיות אלו של אבן מוצדקות וצריכות לעלות לדיון, מכיוון ששיקולים פרטיים תמיד מחלחלים לכל מערכת. היא בנויה מבני-אדם ואף אחד לא חף מהטיות. ההבדל היחידי הוא, שלפרקליטות יש את הכוח והאמצעי לפתח נרטיב שיצדיק את החלטותיה. גם אבן מוכיחה באמירותיה שגם אם אני תומכת בדעתה על היילו, עדיין לא ניתן לא לנקוט עמדה, גם כעיתונאית – אבן רצתה לתרום ל"גאולת" היילו.

עהאד תמימי (פלאש 90)

אולם, התפנית הגיעה בהמשך הערב כשאבן ראיינה את גבי לסקי, עורכת הדין של הבחורה הצעירה מהשטחים עהאד תמימי. אותה תמימי שרואים בחדשות, השכם והערב, מכה את החיילים. אבל במקרה דנן, אבן לא חשבה שהמערכת נקמנית ולא חשבה שהיא מוטה. במקרה דנן, היא השתלחה בלסקי על כי לתמימי יש רקורד שבו היא שבה ומכה חיילים. במקרה דנן, אבן לא הראתה מידה של היסוס ואף הייתה מאד תקיפה בראיון. כלומר, אם במקרה של היילו היה מדובר במקרה פלילי והיה מבצע אותו, למשל גבר ערבי מהשטחים או אזרח ישראלי ערבי, ללא קשר ישיר וגלוי לכיבוש, כנראה לא היה זוכה למידת הרחמים של אבן. במקרה דנן, אבן התנהלה כ"אבן". בעיניה, אין נקמה של מדינה ופרקליטות באותה בחורה אבל בהיילו יש.

הצורך של אבן להראות כלוחמת חירות, כמו עוד כמה מליצי יושר שיש להם במה תקשורתית להשמיע את קולם, משכיח שניתן לפרש גם את דבריה לפי חייה הפרטיים. גבר אתיופי "יהודי" עבר התעללות ונסיבות החיים הובילו אותו לרצח אכזרי ככל שיהיה והחברה מגויסת לטובתו – ובצדק. אולם, בחורה צעירה פלשתינית שמכה חיילים, הופכת לאויב מספר אחד של המדינה וגם של אבן. אם תמימי תהיה בכלא, חיי החיילים יהיו שלווים ובטוחים. כי הבעיה היא "תמימי" ולא הכוחניות של המדינה.

יונתן היילו (צילום: יונתן זינדל \ פלאש 90)

בסך הכל, אבן ממשיכה את הקו של מדינה שמפלה באופן גלוי וללא בושה, אנשים, אזרחים שאין להם כוח כלכלי וחברתי, או פלשתינאים מהשטחים הכבושים, ובכך איבדה צלם אנוש. ושוב מוכיחה מדיניות זו, שבריונות מובילה לבריונות. מפעילים בריונות ובכך מחזקים בריונות. מה מרוויחה המדינה, ובעיקר בנימין נתניהו שמתהדר במוסריות של מדינה ואוהב תקשורת שמשווקת את ישראל כדמוקרטיה מוסרית? אם יש מאחורי תמימי רקורד קשה יותר ומצדיק מאסר שלה, אז ראוי שגם נדע על כך. עד כה, הנקמנות היא כלפי מי שניתן להפעיל אותה. לגבי גאולה אבן, ההתמסדות שלה הפכה אותה לשופר של מדיניות גזענית.


תמי של (עבודי), היא דוקטור ומרצה לפילוסופיה של החינוך, תרבויות ומגדר, ובעלת הבלוג "התחלות צרופות"