גל המחאות הנוכחי באיראן, בשונה מקודמיו, הוציא מאות אלפי איראנים לרחובות סביב סוגיית יוקר המחייה במדינה. מה שהחל ב-28 בדצמבר בעיר משהד, התפשט עד מהרה גם לערים נוספות, בהם יצאו האזרחים בקיראות נגד השחיתות, הדיכוי והעוני, ובקריאה לחופש ודמוקרטיה.

עד כה, נהרגו 22 בני אדם במהלך המהומות, וקרוב לאלף נעצרו באשמת טרור, ריגול ו"עוינות נגד אלוהים ", פשע הנושא את עונש המוות. המשטר האיראני טוען כי המחאות מובלות בידי גורמים זרים והוא אף מארגן הפגנות נגד.

הפגנת תמיכה בשלטון האירני, כתגובה לגל המחאות שפרץ במדינה (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi).

גל המחאות הנרחב הקודם במדינה, שהחל סביב התוצאות השנויות במחלוקת של הבחירות לנשיאות ב-2009 וכונה "המהפכה הירוקה", הובל במידה רבה על ידי המעמד הבינוני, והמשכילים האיראנים. לעומת זאת, ההפגנות ההמוניות המתרחשות כיום בלמעלה מחמישים ערים, מובלים על ידי פועלים וחברי השכבות המוחלשות, אוכלוסיות שבאופן מסורתי שימשו כבסיס תמיכה למשטר.

הכלכלה האיראנית גדלה מאז החתימה על הסכם הגרעין עם המעצמות. עיקר הצמיחה הכלכלית נובע מחידוש ייצוא הנפט והגז, אך העובדים בענפים אלו – המיוצגים באיגוד עובדי התעשיינים והמכונאים של איראן (UMMI) – לא הרוויחו מהעסקה, ולעתים קרובות הם עובדים במשך חודשים ללא שכר.

איגודי עובדים עצמאיים לא יכולים לפעול בגלוי באיראן משום שעובדים החשודים כחברים בהם מפוטרים ונעצרים. פעילי איגודים מקצועיים נעצרים ומעונים לעתים קרובות, וניסיונות השביתות מדוכאים במהרה. מנהיגי איגודי עובדים עצמאיים, רזא שהבי, אסמאעיל עבדי, אברהים מדדי ורבים אחרים, עומדים בפני עונשי מאסר ארוכים בגין האשמות שווא.

מאז החתימה על הסכם הגרעין, הכלכלה האיראנית הופכת לליברלית יותר, והשקעות זרות החלו להיכנס למדינה. מהלך זה היטיב עם האליטות, אבל לא עם העובדים. שיעור האבטלה במדינה  עלה ב -1.4% בשנה שעברה, ועומד כיום על 12.4%. עלויות המחייה עלו לרמה כזו  שהתקוממות היא אופציה רלוונטית לשינוי. אבטלת צעירים, במדינה שבה מחצית האוכלוסייה צעירה מ-30, עומדת על 40%.

לרוב, תהליכי ליברליזציה לא מחלחלים למעמד העובדים, ובכל העולם ניתן לראות תופעות דומות, שהרווחים הגדולים גז ונפט ועסקאות ענק של השקעות זרות לא כוללות בתוכן את תנאי העובדים שבדרך ומפרטות כיצד הכנסות אלו מחלחלות לכלל האיראנים.

כפי שאמר מזיאר גילנינגהד, איש ה-UMMI אמר, "פקידי המדינה הבטיחו שהכלכלה תתחדש עם הסרת הסנקציות, וכניסתם של מיליארדי דולרים מנפט וגז. הבטחות אלה לא קוימו. כדי למשוך השקעות זרות, הממשלה הגבירה את תוכנית ההפרטה שלה והורידה את עלויות העבודה. בכל מקום בענף פוגשים עובדים שלא קיבלו שכר במשך חודשים".

במקביל, איראן מרחיבה את השפעתה במזרח התיכון, כשהיא מבקשת להתחרות בסעודיה על הדומיננטיות באזור. איראן השקיעה רבות בתמיכה בחיזבאללה בלבנון, משטר אסד בסוריה והמורדים החות'ים בתימן. אזרחי איראן מוחים גם על כך שכספי המיסים משמשים למימון סכסוכים אזוריים ולא לפיתוח תשתית באיראן.

בהצהרת הקונפדרציה הבינלאומית של האיגודים המקצועיים (ITUC), נאמר כי רק רפורמות יסודיות יסיימו את המשבר. הכוונה היא לאופן בו המדינה מנהלת את ההכנסות וההוצאות שלה.

קאמל אוזקאן- סגן המזכיר הכללי של אינדסטריאול (IndustriALL), הפדרציה הבינלאומית של איגודי עובדי התעשייה, אמר כי "אנשים ממעמד הפועלים באיראן התקוממו כי התנאים שלהם הפכו בלתי נסבלים. הם לא הרוויחו מעסקת הגרעין, והמשטר מבזבז כסף על שחיתות ועל סכסוכים אזוריים".

"איראן זקוקה לתנועה חזקה ועצמאית של איגודים מקצועיים כדי לייצג את האינטרסים של העובדים" הוסיף, "ממשלת איראן ראתה את קנה המידה של אי-שביעות הרצון. הפתרון הוא להפסיק את הדיכוי של פעילי האיגודים המקצועיים, לאשרר את מוסכמות הליבה של הארגון, ולאפשר לעובדים לארגן ולנהל משא ומתן בתנאים טובים יותר".