דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
ספורט

ספורט / נ.ב.א: הליגה הטובה בעולם פרצה את גבולות ארה"ב ולא מתכננת לעצור

וולאדה דיבאץ' ודרזאן פטרוביץ' בתחילת שנות ה-90 בישרו את המגמה הבינלאומית בנ.ב.א | העונה ישנם יותר ממאה שחקנים זרים המגיעים מ-42 מדינות שונות בעולם, מהם שחקנים רבים שהפכו לאולסטאר ומובילים את הליגה

משחק - ארה"ב נגד שאר העולם של שחקני השנה הראשונה והשנייה  באולסטאר 2017. (AP Photo/Gerald Herbert, Pool)
משחק - ארה"ב נגד שאר העולם של שחקני השנה הראשונה והשנייה באולסטאר 2017. (AP Photo/Gerald Herbert, Pool)
אביתר אבני

פעם לפני הרבה מאוד שנים, נניח בשנת 1990, אם הייתם נוחתים בארה"ב ושואלים את פקיד ההגירה היכן תוכלו למצוא שחקן לא אמריקאי המשחק בנ.ב.א, הוא היה שואל בנימוס אם אתם מתכוונים לדראזן פטרוביץ' או לדטלף שרמפף. בתגובה לתשובתכם הוא היה מפנה אתכם לפורטלנד או לאינדיאנה בהתאמה. נכון, היו עוד כמה שחקנים זרים באותו זמן אבל בודדים.

הליגה שינתה מאז את פניה במובנים רבים ובין היתר בכמות הזרים שמשחקים בה. בזמנו היא היתה ליגה אמריקאית לגמרי שפה ושם בצבץ בה שחקן זר כלשהו. היום קשה לדמיין את הליגה בלי שחקנים זרים. את העונה הנוכחית פתחו 108 שחקנים זרים, קרוב לרבע מהשחקנים בליגה. זו השנה הרביעית ברציפות בה פותחים את העונה מאה שחקנים זרים או יותר. השיא (הזמני כמובן) נקבע בשנה שעברה ועמד על 113. השנה נשבר גם מספר המדינות מהן מגיעים הזרים (כולל הטריטוריות של ארה"ב דוגמת פוארטו ריקו) והגיע ל- 42. אפשר להתווכח על האופן בו הליגה סופרת שחקנים זרים כיוון שנכללים בספירה גם שחקנים כמו קיירי אירווינג שנולד במלבורן להורים אמריקאים בזמן שאביו שיחק כדורסל בליגה האוסטרלית. מעבר לכך הוא אמריקאי לחלוטין, כולל מדליות זהב מאליפות העולם ומהמשחקים האולימפיים בריו במדי נבחרת ארצות הברית. אירווינג בכל מקרה הוא היוצא מן הכלל. הרוב המוחלט של אותם 108 שחקנים זרים נולדו במדינה אחרת, מחזיקים באזרחות של אותה מדינה, משחקים בנבחרת הלאומית שלה ואפשר לזהות אותם מיד לפי המבטא. אולי חוץ מאת הקנדים שלהם אגב יש את הנציגות הגבוהה ביותר – 11 שחקנים בליגה.

אם נחזור שוב לשנות ה-90 הרי שבאותם ימים דרך המלך עבור שחקן זר להגיע לליגה היתה אחת משתיים – להיות כוכב כמו פטרוביץ', סאבוניס או דיבאץ' ולחלופין לעשות את המסלול הרגיל של 3-4 שנים במכללות. זה היה אז. היום שני המסלולים השתנו. שחקנים זרים עדיין הולכים למכללות אבל עושים שנה אחת בדרך כלל כמו עמיתיהם האמריקאים. במקביל, לא צריך להיות כוכב גדול באירופה כדי להגיע ל- NBA. ככל שיותר שחקנים מחוץ לארצות הברית הגיעו לליגה חלחלה ההבנה שגם שחקנים שאינם עדיין כוכבים זוהרים בליגה אחרת יכולים לתרום באופן משמעותי. הדגש עבר לזיהוי פוטנציאל. כך למשל אפשר פשוט להיות שחקן צעיר, רזה וגבוה בליגה השניה בגרמניה או ביוון ומישהו, אי שם מעבר לאטלנטי, יזהה את הפוטנציאל שבך, עיין ערך דירק נוביצקי או יאניס אנטטוקומפו. לפעמים זה עובד נפלא כמו במקרה שלהם. לפעמים יש אכזבות כמו במקרה של דארקו מיליצ'יץ' שנבחר שני בדראפט 2003 לפני שחקנים כמו כרמלו אנתוני, דוויין וייד וכריס בוש. דראגן בנדר שעבר במכבי נבחר באותו אופן, על סמך הפוטנציאל שזיהו בו ועדיין ממתין להתממש. מי שיראה אותו היום יגלה שהוא העלה מאסה בצורה משמעותית כך שלפחות אמא שלו שמחה שהוא כבר לא כל כך רזה.

את העליה בכמות הזרים אפשר לראות במספר בחירות הדראפט. בשנת 89, בדראפט הראשון בו עברו לפורמט של שני סיבובים כפי שנהוג עד היום, נבחרו שניים – וולאדה דיבאץ' ודינו ראדג'ה הגדולים. שנה לאחר מכן נבחרו חמישה, קצת הלאה בשנת 96 כבר היו 8, ביניהם דורון שפר וב- 97 נבחרו 11. שנות האלפיים בישרו עליה משמעותית עם 18 בחירות ב- 2002 ו-22 בשנה שלאחר מכן. כמות דומה אפשר לראות עד היום. ב- 2014 היו 21 בחירות (מתוך 60) וב- 2015 היו בין 17 ל- 18, תלוי איך סופרים את קרל אנתוני טאונס שנולד בארצות הברית לאב אמריקאי ואם דומיניקנית, חי בארה"ב כל חייו אבל שיחק במדי נבחרת הרפובליקה הדומיניקנית. בשנת 2016 נשבר שיא כל הזמנים עם 28 שחקנים זרים, ביניהם הבחירה מספר 1 ושש מתוך עשר הבחירות הראשונות. בשנה שעברה נבחרו 13 בלבד (או 14 אם מתעקשים לכלול בפנים את טי. ג'יי. ליף), ירידה לכאורה אך בעצם יותר בגדר סטיית תקן במגמה העקבית של ריבוי זרים. כמות הזרים שנבחרו בדראפט בשנים האחרונות נראית דומה למדי לזו של תחילת שנות האלפיים אבל נראה שהאיכות במגמת עליה. קבוצות קולעות טוב יותר בבחירות שלהן ונבחרים פחות שחקנים שהקשר שלהם לליגה מסתכם בכך שהם נבחרו בדראפט. אפשר לראות זאת בכמות הזרים שפותחת את העונה ונמצאת במגמת עליה וגם בחמישיות העונה. בשנים 2015 ו- 2016 היו שני רוקיס בחמישית הרוקיס הראשונה של העונה ואילו ב- 2017, בעקבות דראפט השיא של 2016, היו ארבעה. ניתן לראות את האיזון בין השחקנים הצעירים האמריקאים לזרים במשחק שפותח את ארועי האולסטאר ומשתתפים בו שחקני השנה הראשונה והשניה. הפורמט הנוכחי, שייערך בחודש הבא בפעם הרביעית, מפגיש את נבחרת ארצות הברית מול נבחרת העולם. פעמיים מתוך שלוש זכתה נבחרת העולם. כמובן שזה האולסטאר וצריך לקחת הכל בעירבון מוגבל אבל יחסי הכוחות נראים מאוזנים.

נשאלת השאלה המעניינת איך יסתיים משחק דומה בין נבחרת ארצות הברית לנבחרת העולם כאשר ישחקו בו כל כוכבי הליגה ולא רק שחקני השנה הראשונה והשניה. התשובה לכך תישאר תאורטית בלבד כי במשחק האולסטאר עצמו, מזרח נגד מערב, אף אחד לא יעז לגעת כנראה. לפני התשובה התאורטית הערה קטנה. עצם השאלה מי ינצח מגלמת בתוכה את הדומיננטיות הבלתי נתפסת של האמריקאים בכדורסל (גם בכדורסל נשים אגב). באיזה עוד ענף ספורט אפשר להציב נבחרת של מדינה אחת מול נבחרת של הספורטאים הכי טובים מכל שאר העולם והעולם יפסיד? ולא, פוטבול אוסטרלי איננה תשובה נכונה כי האוסטרלים הם היחידים שמשחקים אותו. הכוונה לענפים שהם פופולריים בכל העולם. חזרה לשאלה התאורטית. נכון להיום העולם עדיין יפסיד לארה"ב אבל הוא הולך ומתקרב. חלק גדול משחקני הפנים הטובים בליגה כיום מגיעים מבחוץ – ג'ואל אמביד, מרק גאסול, רודי גובר, אל הורפורד, ניקולה יוקיץ' וקלינט קאפלה הם רק דוגמאות. הרבה חדי קרן צעירים הם זרים – יאניס ופורזינגיס למשל וגם בן סימונס כשהוא ילמד לקלוע ממרחק העולה על שלושה מטרים. בקו האחורי העולם עדיין חלש יותר אבל הפערים מצטמצמים. חמישיה אפשרית של העולם תכלול את יאניס, וויגינס, סימונס, פורזינגיס ואמביד. לא רע בכלל. שימו את דריו סאריץ' במקום אמביד ותקבלו חמישיה שהיא בעצם סמול בול אבל של מפלצות, עם שחקנים שהגובה שלהם נע בין 2.03 ל – 2.21. זה אומר סוויץ' אוטומטי על כל חסימה, מץ' אפ הגנתי מהגיהנום לכל חמישיה שתעמיד מולם. תנו לשחקני העולם הצעירים עוד שנתיים- שלוש להתבשל, לבן סימונס ללמוד לקלוע מרחוק ולעוד כמה כשרונות כמו לוקה דונצ'יץ' להגיע ויחסי הכוחות עשויים להתחיל להתאזן. ועדיין, זו מדינה אחת מול העולם כולו, לא חוכמה.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!