כשחזרו החיילים האמריקאים הביתה אחרי מלחמת העולם השנייה, וביקשו לממש את הזכויות שממשלת ארצות הברית החליטה שמגיעות להם כגיבורי המלחמה ההיא, הם נתקלו בפקידים ממשלתיים שעל שולחנם הצטברו עשרות אלפי תיקים בחבילות עטופות בסרט אדום. כך נוצר הביטוי Red Tape, המייצג את הביורוקרטיה על ביטוייה המכוער והשלילי ביותר.
לפני מספר שבועות התוודעתי לחברת המשקם, המפעילה מפעלים של תעסוקה נתמכת לעובדים בעלי מוגבלויות שמקבלים שכר מותאם (מילים יפות לשכר שהוא בערך 60% משכר המינימום). אחת השאלות הראשונות ששאלתי הייתה האם העובדים מנצלים את זכותם לקבלת מענק עבודה (מס הכנסה שלילי) שניתן על ידי מס הכנסה לעובדים המשתכרים שכר נמוך.
בתוך זמן קצר הבנתי את התשובה. רוב העובדים לא נגישים מספיק לאינטרנט ואינם מסוגלים להגיע לסניפי הדואר ולהגיש בקשות למענק. צלצלתי לאנשי רשות המיסים, עמם אני מקיים כבר זמן רב פעולות למיצוי הזכות למענק עבודה, פשוט כי מדובר בכסף נטו שמגיע לעובדים בשכר נמוך. בהתחלה הם ניסו להסביר שזה לא מסובך מידי, אבל, יאמר לזכותם, אחרי כמה שיחות, הם הבינו שיש כאן בעיה. זה לא לקח יותר מידי זמן והתשובה השתנתה. רשות המיסים תפעל יחד עם המפעל כדי למצות את זכויות העובדים למענק עבודה, בלי שהעובדים יצטרכו לעשות פעולה כל שהיא.
לזה קוראים מיצוי זכויות אקטיבי וצמצום הביורוקרטיה. עכשיו צריך להרחיב את הפעולה לכלל העובדים הזכאים למענק (כיום רק כ- 70% מהזכאים מקבלים את הכסף שמחכה להם), ומדובר בהרבה כסף – אלפי שקלים בשנה.
לא אשכח איך לפני מספר חודשים צלצלה אליי אם עצמאית, וביקשה ממני עזרה בקבלת סיוע במימון קייטנה לשני ילדיה. "אני חייבת עזרה כי אם הם לא יהיו בקייטנה אני אצטרך להתפטר מהעבודה ולשמור עליהם", היא אמרה לי כשדמעות חונקות את גרונה. "למה את לא מבקשת סיוע ממשרד הכלכלה" שאלתי, "הרי יש להם תוכנית ותקציב בדיוק בנושא הזה." "אתה רציני?", היא שאלה בתדהמה. "איך זה שלא סיפרו לי על זה? איך זה שלא ידעתי שזה קיים?".
אני הרגשתי נבוך ועצבני. כל מה שצריך זה שמשרד הכלכלה ישלח מכתבים, באמצעות רשימה שיקבל מהביטוח הלאומי, לכלל המשפחות החד הוריות בישראל ויספר להם על התוכנית. אבל זה עולה משהו כמו 80 אלף שקלים, לקבל את הרשימה, ולשלוח מכתבים וזה כנראה יותר מידי למשרד שהוציא בארבע השנים האחרונות יותר מ- 24 מליון שקלים על סקרים ומחקרים על שוק העבודה הישראלי.
אני לא מצליח לשכוח את זוג האזרחים הוותיקים שהגיעו למרכז "ידיד" בתל אביב לפני מספר חודשים וביקשו סיוע בשכר דירה כדי שיוכלו לפרנס בצורה קצת יותר טובה את עצמם ואת נכדם אותו הם מגדלים לאחר שאימו נפטרה ממחלת הסרטן. בדיקה מהירה במוסד לביטוח לאומי גילתה כי מגיעה להם תוספת לקצבתם בגובה של 2,000 שקלים לחודש, מה שהגדיל את ההכנסה החודשית שלהם מ- 4,800 שקלים לכמעט 7,000, וזה עוד לפני שדיברנו על קבלת סיוע בשכר דירה, הנחה בארנונה וחשמל וזכויות נוספות שהמדינה החליטה כבר מזמן שמגיעות להם.
הבעיה אינה להחליט מה מגיע ומה לא. הבעיה המרכזית היא לקבל את מה שהכנסת והממשלה כבר החליטו שמגיע. ופה נכנסת הביורוקרטיה לתמונה. ביורוקרטיה מכוערת וקשוחה, שתפיסת העולם הבסיסית שלה היא כי יש לחשוד בכל מי שמבקש לממש את זכויותיו כאילו הוא בא לרמות ולגזול את קופת המדינה.
הביורוקרטיה בישראל היא כזו המקדשת את הפקידות המאמינה בלב שלם כי תפקידה לשמור על הקופה הציבורית, במקום להבין שהתפקיד המרכזי שלה הוא לדאוג לאזרחי המדינה. בהקשר זה אספר לכם כי מאות מעובדי השירות הציבורי מגיעים מידי שנה למרכזי הזכויות של עמותת "ידיד" ומבקשים סיוע במיצוי זכויותיהם פשוט כי גם הם נשחקים תחת גלגליה של הביורוקרטיה הממשלתית, אלו המועסקים ברמות השכר הנמוכות ובמקרים רבים נזקקים לתוספת של השלמת הכנסה מן הביטוח הלאומי מרגישים חנוקים על ידי פקידים בעלי כוח.
הגיע הזמן לעצור את הבירוקרטיה. לגזור את ה-Red tape, לפשט תהליכים, ולסייע לאזרחים לקבל את מה שמגיע להם (בזכות ולא בחסד) וזאת תוך שימוש בעקרונות הבאים:
- האזרח לא יידרש להעביר מידע לגביו בין רשויות ציבוריות אלא יוכל לאשר להן להעביר מידע הנוגע.
- משרדי הממשלה ידרשו פישוט הליכים, טפסים ואישורים ממשלתיים.
- נדרוש אכיפה איכותית של יישום זכויות כלכליות וחברתיות שמחוקקות על ידי הכנסת בדרך מהירה ופשוטה.
- נפעל לצמצום והפחתה של אגרות ותשלומים ממשלתיים אשר אין בהם כל תועלת כלכלית לאזרח מלבד העשרת הקופה הציבורית.
רן מלמד הוא סמנכ"ל מדיניות חברתית בעמותת "ידיד" שמקדמת את פרויקט גוזרים את ה-Red tape, מפחיתים את הביורוקרטיה.
