"למה שר האוצר משה כחלון רוצה למנות לשופטת בעליון דווקא את עורכת הדין שמייצגת את הוועד של עובדי חברת החשמל?" – כך זעקה השבוע אחת הכותרות בעיתונות הכלכלית. ארנה לין קוראים לה לעורכת הדין, מהמשפטניות המוערכות ביותר בארץ, ליטיגטורית בחסד עליון שצומצמה לכדי ההיא שמייצגת את הוועד האיום והנורא, משל הייתה הסנגור של השטן.
האירוניה, שכמעט קורסת לתוך עצמה במקרה הזה, היא שלין מייצגת גם שורה ארוכה של מעסיקים גדולים במשק ונמצאת לא אחת בחזית מול העובדים וארגוני העובדים. בין היתר היא מייצגת את הנהלת "מקורות" ובטח תאהבו לשמוע שאפילו תחנת הכח הפרטית של עידן עופר בכבודו ובעצמו (OPC), מיוצגת על ידה. כן, עורכת הדין של הוועד, לשיטתם של המקטרגים, מייצגת את האמא של הטייקונים.
לין, נכדתו של חבר הכנסת לשעבר אבא חושי שהיה גם ראש העיר המיתולוגי של חיפה וממייסדי ההסתדרות, פעלה רבות בתחום זכויות האדם ונאבקה בין היתר להרחבת סל התרופות עבור חולי איידס ולהגדלת המימון הציבורי לטיפולי הפריה.
אבל בסוף בסוף, לין היא בכלל לא העניין. כי העניין הוא עבודה מאורגנת, ועבור כמה דינוזאורים בעיתונות הכלכלית של ישראל, עבודה מאורגנת היא עדיין קללה שצריך להסיר. ארנה לין, שחתומה על אחד ההישגים הגדולים ביותר בתולדות דיני העבודה של ישראל שאסר על המעסיקים להתערב ואפילו להביע עמדה בעת הליך ההתארגנות של עובדיהם, עשויה לחזק את מעמד העובדים בערכאה הגבוהה ביותר. זה, חברות וחברים, עלול לקלקל קצת למישהו את האג'נדה.