במרכזה של הרפורמה במשק החשמל, עליה הוכרז לפני כשבועיים, עומדת הפרטת מקטע ייצור החשמל ופתיחתו לתחרות של מספר גופים פרטיים. ההסכמה הזו מתעלמת מהעובדה שמדובר בענף הפועל, בדרך כלל, כמונופול בעיקר בשל אופיו המיוחד.
כמו מרבית התשתיות, אין בישראל צידוק כלכלי לחיבור מספר רשתות חשמל מקבילות שיתחרו ביניהן. בשונה משאר התשתיות, אין כיום דרך יעילה לאגור חשמל בכמויות גדולות, ולכן הייצור צריך להתאים בדיוק לביקוש. כלומר, ניהול מערכת חשמל ארצית מחייב רמה גבוהה של תכנון, שמסוגל גם להגיב לשינויים מהירים. בנוסף, יש לזכור שישראל היא "אי חשמלי", שכן יחסינו עם המדינות השכנות לא מאפשרים, לפחות כיום, שיתוף פעולה בתחום אספקת החשמל. כל הגורמים האלו יחד, מחייבים רמה גבוהה של פיקוח, שגם היא מצדיקה מונופול.
למעשה, כל החלטה דרמטית במשק החשמל צריכה להישקל בזהירות רבה, ומתוך ראייה ארוכת טווח. לצד נתונים אלו – יש מקומות בעולם בהם הופרטו חלקים ממשק החשמל והיו ניסיונות להנהיג תחרות בייצור החשמל, ומהם אפשר להפיק לקחים שונים.
ההישג הלאומי של העובדים
לפי פרופסור אשר טישלר, מומחה למשק החשמל, מאבק עובדי חברת החשמל הציל את המדינה מטעויות קשות, הגם שמטרתו העיקרית הייתה לדאוג לעובדים, ולא למשק בכללותו.
הרעיונות שהנחו את חקיקת חוק החשמל ב-1996 היו קיצוניים. אז דובר על הפרטה גמורה, שאין לה כמעט זכר היום, שכללה פירוק של חברת החשמל ל-14 חברות שונות. ההצעה הנוכחית היא מתונה בהרבה, וכוללת חסרונות ויתרונות בשל כך.
עשרים השנים בהן מתקיים המאבק, בעיקר בזכות עובדי החברה, הם תקופה ממושכת, במהלכה מדינות אחרות ביצעו הפרטה, ואיפשרו לממשלת ישראל ולרגולטורים להפיק לקחים משגיאות או ללמוד מהצלחות.
הביקורת על עובדי חברת החשמל מתמקדת בתנאים המצוינים להם זוכים עובדיה, לצד טענות לגביית שכר מופרז, ולהפקדות עודפות לקופת הפנסיה. לעומת זאת, אין כמעט מי שיכחיש את העובדה שחברת החשמל מספקת חשמל באמינות גבוהה, במחיר זול יחסית, ובמקצועיות גבוהה.
ביקורת אחת קשורה לכך שהמחיר הזול הוא אשליה מסוימת, מפני שרשות החשמל לא מכירה בכל העלויות שיש לחברת החשמל, וכופה עליה תעריף זול מדי, הגורם להצטברות של חובות – למעלה מ40 מיליארד שקלים.
חלק מהרצון להפריט את חברת החשמל נובע גם ממניע פוליטי – לפרק את "היד על השאלטר" של עובדי החברה. למעשה, עובדי חברת החשמל מעולם לא גדעו את אספקת החשמל כחלק ממאבק ארגוני, אך יש גורמים שטענו בפני "דבר ראשון" שלא תמיד פעלו העובדים באחריות מלאה. למשל, ההנהלה טענה כי השבתת חלק מתפקודי ניהול המערכת בקיץ האחרון הייתה עלולה להביא להפסקות חשמל בימים של צריכה גבוהה וכן שבעבר היו עובדים שנטשו חדרי בקרה קריטיים לתקופות קצרות כחלק מעיצומים.
הטענות לגבי חוסר האחריות לכאורה של העובדים, מתגמדות מול ממשלת ישראל, שמובילה לשינויים דרמטיים במשק החשמל, ללא הצגה לציבור של שום תחשיב ברור, ואף ללא תכנית אב למשק האנרגיה או אפילו טיוטה שלה.
אז מה אפשר ללמוד מהעולם ?
ההפרטה מייקרת
לפני כשלוש שנים פירסמו סטודנטים בבית הספר לכלכלה של המרכז הבינתחומי נייר מדיניות בנושא הפרטת החשמל שהתבסס, בין השאר, על תחשיביו של פרופסור טישלר. מסקנתם הייתה שבתנאים תאורטיים של תחרות, הפרטת ייצור החשמל עשויה לייעל את התהליך ולהוזיל את המחירים. אך הסטודנטים הקפידו גם להזכיר מה קרה במציאות: "מסקירת ניסיון הפרטת חברות החשמל במדינות בעולם ניתן היה לראות שהצרכנים נפגעו בסופו של דבר מפתיחת משק החשמל לתחרות. במדינות שסקרנו כגון אנגליה, קליפורניה וארגנטינה נוכחנו לראות שהרפורמה גרמה לעלייה של מחירי החשמל לצרכנים הפרטיים, לשיבושים ואי-דיוקים באספקת החשמל אשר אף גרמו למשברים כלכליים ולנזק רב בחלק מהמקרים. גם באנגליה, אשר בה תהליך ההפרטה נחשב למוצלח, ניתן לראות שהמחירים לצרכן הפרטי עלו, ושבסופו של דבר רוב החברות התמזגו או פשטו את הרגל עד למצב שבו ישנן כמה חברות מעטות אשר שולטות במשק וגובות מחירים גבוהים מן הנדרש".
הנייר מסתכם כך: "כפי שהזכרנו במהלך העבודה, תדמיתה של חברת חשמל בעיני הציבור לא חיובית למדי. לטעמנו, יכול להיווצר מצב בו חברת החשמל תופרט משיקולים פוליטיים בלבד תוך התעלמות מהקשיים הכלכליים שעלולים להיווצר כתוצאה מכך. אנו מאמינים כי עם רגולציה נכונה ותכנית התייעלות התואמת את המלצותינו נוכל לשפר את מצבו של משק החשמל בישראל גם ללא צורך בהפרטה, שככל הנראה רק תרע את המצב".
הולכים על עיוור ?
אחד הסימנים המקדימים המדאיגים של הרפורמה, הוא שגורמים רשמיים במדינה לא פרסמו תחשיבים כלכליים עליהם הם מתבססים בנוגע לתכניות הרפורמה והשפעות ההפרטה. רשות החשמל ומשרד האוצר הזמינו דוח מחברת היעוץ TASC, אך לא פרסמו אותו.
מוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון, פרסם ב-2016 סיכום של דיונים שקיימו בנושא בשנים האחרונות. אחד מיוזמי הפרטת החשמל בישראל, פרופסור דניאל צ'מנסקי, טען שעלויות חברת החשמל לא נבחנות למול תחרות, וככאלו טמון בהן בזבוז. הוא הציע להשוות את ישראל למחוז אלברטה בקנדה, שלמרות שטחו הרב הוא דומה לישראל במדרגת הגודל של מספר תושביו והוא בעצמו כמעט "אי חשמלי", כמו ישראל.
למרות המלצותיו של צ'מנסקי, ההפרטה באלברטה, שהחלה בשנת 2000, הביאה למצב שבו בשנת 2013 החשמל באלברטה הוא אחד היקרים בכל צפון אמריקה. קית' פרובוסט, סגן נשיא לשעבר של חברת החשמל של אלברטה ראה בכך עדות לכישלון ההפרטה ולמיתוסים המתלווים אליה.
מה קרה בארה"ב?
ב2007 פרסם אתר דה-מארקר ידיעה מהניו-יורק טיימס לפיה העלות העודפת של ההפרטה הסתכמה ב48 מיליארד דולר בשנה, וזו מהווה סיבה מרכזית לחתירה של מדינות רבות בארה"ב לחזור לניהול ציבורי של משק החשמל.
קליפורניה
התקדימים הקשים של החשכה ארוכה בקליפורניה ובניו יורק בתחילת המאה, שנבעו מכשלי תיאום בין מפעילים, מניפולציות שוק וניגודי אינטרסים הקשורים להפרטה, כמו גם האינטרס החלש יותר להשקיע בתחזוקה ובבניית עודף כוחות ייצור בתנאי משק תחרותי – לא גרמו למדינה לסגת ממגמה זו.
חברת אנרון האמריקאית, שקרסה ב-2004 והמנכ"ל שלה מת מהתקף לב ב-2006 אחרי שהספיק להיות מורשע ב-19 סעיפים שונים. לצד הונאות פיננסיות, החברה נתפסה בכך שגרמה באופן מכוון להפסקות חשמל. יש מי שסבור שבקליפורניה הפיקו את הלקחים וכעת מתנהל שם שוק תחרותי בייצור באופן ראוי, כמו גם בטקסס.
לא ברור כיצד מתכוונים בישראל להתמודד עם האפשרות של תאוות הבצע של המפעילים הפרטיים, על חשבון האינטרס הציבורי. בשלב זה, נראה כי פשוט בוחרים לספק אותה בנדיבות והמודל התחרותי שאמור לגרום לפעולה יעילה וזולה לציבור הוא בינתיים רק תאורטי בלבד, למעט המדיניות התחרותית החדשה כלפי ייצור חשמל סולרי, וזאת עדיין בהיקפים נמוכים.
מודל הפיקוח הוא רכיב קריטי
עד כה התייחסה הרפורמה בחשמל רק להחלשת חברת החשמל עצמה. לגבי המבנה העתידי של משק החשמל פורסמו פרטים כלליים בלבד, זאת למרות שאופן הפיקוח על משק החשמל הוא רכיב קריטי לגבי ההצלחה או הכישלון של המהלכים.
פרופסור טישלר סיים את אחד ממאמריו בקריאה ליצור שקיפות ציבורית מבוססת עובדות לגבי ההחלטות המתקבלות. "חוסר השקיפות של תהליך הפיקוח על משק החשמל וחוסר בידע כלכלי—מקצועי מהווים את אחת הבעיות הבולטות בפיקוח הממשלה על משק חשמל בכלל, ועל משק החשמל הישראלי בפרט" כתב, "יש לציין כי גם במשקים שבהם קיימת מסורת ארוכה של דה־רגולציה במשק החשמל (בקליפורניה, לדוגמה), קשה להעריך מראש את פעילות הגורמים השונים במשק חשמל תחרותי, במיוחד אם מספר השחקנים בו קטן יחסית. יתר על כן, למפקח אין בדרך כלל הידע, יכולת הבקרה והסמכות לפעול בנחישות ולפתור בעיות מהותיות".
!["חוסר השקיפות של תהליך הפיקוח על משק החשמל וחוסר בידע כלכלי—מקצועי מהווים את אחת הבעיות הבולטות בפיקוח הממשלה על משק חשמל בכלל, ועל משק החשמל הישראלי בפרט". פרופ' אשר טישלר (צילום ארכיון: משה שי \ פלאש 90)](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2016/12/311216_tishler.jpg ""חוסר השקיפות של תהליך הפיקוח על משק החשמל וחוסר בידע כלכלי—מקצועי מהווים את אחת הבעיות הבולטות בפיקוח הממשלה על משק חשמל בכלל, ועל משק החשמל הישראלי בפרט". פרופ' אשר טישלר (צילום ארכיון: משה שי \ פלאש 90)")
לטענתו, "אם תתקבל, בעקבות תהליך חשיבה מושכל, החלטה לבצע שינוי מבני במשק החשמל בישראל, על הממשלה לקיים תכנון מדוקדק (שייעשה בשקיפות מלאה לציבור הרחב) של תהליך השינוי, ולוודא ששינוי זה יהיה איטי ומבוקר כדי למנוע משברים מהותיים במהלכו ולאחר סיומו. כדי לאפשר תהליך חשיבה מושכל, על הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל, משרד התשתיות הלאומיות, רשות החברות ומשרד האוצר לדאוג לקיומן הרציף של עבודות מחקר על שוק החשמל הישראלי, ולהבאת כל המידע והידע שייצבר בעבודות אלה (כולל החלטות הגופים המפקחים על משק החשמל, ובעיקר הסיבות להחלטות אלו) לידיעת העוסקים בתחום בפרט והציבור הרחב בכלל. אין ספק ששקיפות נאותה צריכה ויכולה להוות את הכלי המרכזי בפיקוח נאות על משק החשמל ובתמרוץ המתאים להתייעלותו לאורך זמן".
למרות השקיפות הקיימת לגבי ההחלטות שכבר התקבלו ברשות החשמל, קבלת ההחלטות לגבי העתיד ומערך התחשיבים מאחוריהם, שרויים בערפל. למעשה, נכון לעכשיו לא מתקיים אף אחד מהתנאים שהציב טישלר. ההצעה הנוכחית, להשאיר כ-30%-20% מהייצור בידי חברת החשמל, יוצרת מתכון צפוי לניגוד עניינים בהתנהלות החברה, ולא הוסבר עד כה לאיש איך המדינה מתכוונת לפקח על מצב זה, באופן שיגן על האינטרס הציבורי.
