מור אפרים בת ה-29 שחקנית מ.ס. קרית גת החלה את הרומן שלה עם הכדורגל בגיל מאוד צעיר, היא הייתה הילדה במושב שתמיד אהבה ספורט ושיחקה מגיל צעיר בקבוצת הכדורסל של קיבוץ חצרים, כמובן בתור הבת היחידה בקבוצה. הכדורגל תמיד היה אצלה ברקע, היא שיחקה עם הבנים בשבתות במושב ובבית הספר, אבל בכדורסל היא מצאה מסגרת שפעלה באזור ולכדורגל נשים לא היה שום מקום מסודר בסביבת מגוריה.

בגיל 11 שיחקה בטורניר כדורגל של המועצה, שם פגשה מאמן קבוצה יריבה שסיפר לה שישנה קבוצת כדורגל לא רחוק מהמושב בו התגוררה, בעיר באר שבע. בגיל 12 החליטה לעזוב את קבוצת הכדורסל ולהצטרף למועדון הנשים הפועל ב"ש בו שיחקה עד אחרי צבא. בסיום הצבא בחרה לעבור לארה"ב ולהצטרף לקולג' בטנסי שם קיבלה מלגה מלאה בזכות כישרון הכדורגל שלה. בארה"ב שיחקה את ארבע השנים המהותיות בקריירה שלה, במהלכן זכתה ארבע פעמים באליפות המחוז ונבחרה שלוש פעמים לקבוצת ה"אול אמריקן", נבחרת החלומות של ארצות הברית במכללות (NAIA) ובמקביל עשתה תואר ראשון בסוציולוגיה ופסיכולוגיה.

לפני ארבע שנים חזרה מור לישראל והצטרפה לכוח העולה בכדורגל הנשים בארץ – קבוצת מ.ס. קרית גת. כבר בעונתה הראשונה בקבוצה, נבחרת מור לשחקנית השנה בליגת הנשים, בעונה השנייה בקבוצה מונתה מור לקפטנית הקבוצה וזכתה בגביע המדינה. בעונה הקודמת קרית גת עשתה צעד נוסף וזכתה לראשונה בתולדותיה באליפות המדינה.

הליגה הישראלית עוברת שינוי מרענן וחשוב בשנים האחרונות, כמו שמור אפרים מספרת: "כשהייתי שחקנית צעירה, היו שתי קבוצות שהתחרו על כל התארים, מכבי חולון ואס"א ת"א, ושתיהן היו הרבה רמות מעל שאר הליגה" הסיבה לכך לדעתה, היא שמרבית השחקניות גרו במרכז הארץ. לעומת זאת, בשנים האחרונות ישנה התפתחות חיובית בתחום.

"בשנים האחרונות נעשתה מהפכה בקרית גת" אומרת אפרים. "הגיעו שחקניות מהמרכז ויצרו קבוצה דומיננטית כשהיום ישנן ארבע קבוצות חזקות בליגה ונוצרה תחרותיות. מ.כ. רמת השרון, מכבי חדרה, מ.ס. קרית גת ואס"א ת"א כולן חזקות והתחרות על התארים היא בין הקבוצות האלה. זה נתן דרייב שונה לליגה. בתור שחקנית ששיחקה מספר שנים בהפועל ב"ש שהייתה קבוצת אמצע טבלה, פעם אחת בלבד הגעתי לחצי גמר גביע המדינה והפסדנו. בשנים האחרונות הזוכות בגביע והאליפות אינן ידועות וכל אחת מארבע הקבוצות יכולות לזכות בתואר".

מור אפרים, שחקנית מ.ס. קרית גת
(התמונה באדיבות המצולמת)

פתחתן מצוין את העונה. זה נראה שהמירוץ לאליפות הוא ביניכן לבין רמת השרון?

ליגת הנשים היא ליגה מאוד הפכפכה, בינתיים פתחנו את העונה בקצב טוב, אבל המון דברים עוד יכולים להשתנות. מספיק ששחקנית אחת חשובה נפצעת, שהקבוצה נכנסת לתקופה לא טובה, שהקבוצה צוברת הפסדים. הרבה קבוצות יכולות לצמצם פערים. לפתוח מחדש את המירוץ לאליפות, עוד מוקדם מאוד לטעמי לדבר על אליפות.

שיחקת בליגת המכללות בארה"ב. מה ההבדל בין כדורגל הנשים בארץ לכדורגל בארה"ב?

במקרה של כדורגל נשים בארץ, אין מודעות ואין חשיפה. בהשוואה לארה"ב ואירופה, אנחנו כל כך מאחור. יכולתי לטוס למדינה שבה ענף הכדורגל מתקדם ולפתח את עצמי שם. אבל אני לא חושבת שאני צריכה ללכת כל כך רחוק בשביל חלום שהוא מאוד לגיטימי וברור. עיסוק בספורט מוציא מספורטאים ערכים שאני לוקחת לחיים האישיים שלי: אחריות, מודעות, רצינות, כוח רצון והמון דברים שמשקפים את איך שאנחנו בונים את האופי האישי שלנו. הכדורגל בארץ הוא חובבני, יכול להיות שהמשכורות בהשוואה לעולם הן  גבוהות, אבל אנחנו לא שם מבחינה מקצועית באיכות של מאמנים ובאיכות של המגרשים, למרות שבקריית גת אנחנו משחקות במגרש חדש".

יש פה שחקניות שלא נופלות ממקום אחר בעולם, ויש פה רצון למהפכה, אני חושבת שאנחנו צריכות לבוא ולעשות איזשהו רעש ואיזה באזז כמו שהכדורסל עשה אז. אני מאמינה שהשינוי חייב לבוא מתוך החברה

ליגת הנשים בישראל היא חצי ליגה חצי מקצוענית, כאשר לפי המחקר השנתי של אופ"א משחקות בה רק 17 כדורגלניות מקצועניות, כולן כמובן שחקניות זרות. השחקניות הישראליות בליגה נאלצות להסתפק במשכורות נמוכות יותר ומחפשות השלמת הכנסה בעבודות אחרות.

"בנוסף להיותי שחקנית אני עובדת כרכזת ספורט וחוגים במועצה אזורית בני שמעון ואני עובדת בפרויקט אתנה לקידום ספורט נשים. הכדורגל מבחינתי הוא השלמת ההכנסה לחיים האמיתיים, כי אני לא יכולה לעשות רק את זה ובמיוחד בספורט שאת צריכה להשקיע את כל האנרגיות וכל הגוף והנשמה בשביל הדבר הזה, כדי להפוך לשחקניות מהדרג העליון, שאנחנו לא עושות את זה פה ואין לנו דרך לעשות את זה בחברה שלנו. ולצערי זה הופך להיות דבר שני בסדר העדיפויות וכך זה משתקף בחברה".

העיסוק בספורט מעצים נשים

כמי שראתה את המעמד לו זוכה כדורגל הנשים בארה"ב ואת הפער הגדול שקיים עדיין אצלנו בין כדורגל הנשים לגברים, אפרים מזהה שנדרשים צעדים דרמטיים לשינוי המצב בתחומים שונים. "צריך לעשות שינוי תפישתי בארץ בנוגע לספורט נשים בכלל, בכדורגל בארה"ב שהיא מעצמה של כדורגל נשים, השחקניות שם הן מודל החיקוי לכל נערה בארה"ב. הן התחילו לפני 1972 עם 300 אלף שחקניות בכל ארה"ב, ב-2006 אחת מכל שתיים וחצי הן שחקניות כדורגל. אצלנו השינוי טמון בחקיקה מסוימת, בעמדה פוליטית שאנחנו רוצים לשנות את החברה".

"הספורט תורם כדי לשנות בפן האישי את הספורטאיות שגדלות לנשים ומאפשר להן להיות חלק מחברה שנותנת להן את הכלים להיות מי שהן רוצות להיות, להעצים אותן ולתת להן להגשים את החלומות שלהן. זוהי בעיני חברה מתוקנת. שאין בה הפרדה בין נשים לגברים, לא בתפקידים, לא במודעות, לא בחשיפה ושם לצערי אנחנו נופלים".

איך לפי דעתך ניתן לקדם את הכדורגל נשים בישראל?

"אני חושב שצריך להתחיל מחקיקה. בבתי הספר צריכים לחנך לערכים של ספורט, כי בארה"ב כל אישה רוצה להיות ספורטאית כי היא הולכת לקולג' ושם היא מקבלת השכלה בחינם, כשאני הייתי בשנה רביעית הקולג' שילם עליי 28 אלף דולר. אז הורים דוחפים את הילדים שלהם לספורט, להיות חלק מהקהילה האמריקאית. שינוי לוקח זמן, צריך להיות סבלניים, צריך קודם כל למצוא את האנשים הנכונים בתפקידי המפתח שרוצים לעשות שינוי אמיתי".

מור אפרים, שחקנית מ.ס. קרית גת
(התמונה באדיבות המצולמת)

"יש פה שחקניות שלא נופלות משום מקום אחר בעולם, ויש פה רצון למהפכה, אני חושבת שאנחנו צריכות לבוא ולעשות איזשהו רעש ואיזה באזז כמו שהכדורסל עשה אז. אני מאמינה שהשינוי חייב לבוא מתוך החברה מתוך אנשים, אותם אנשים שרוצים להפוך את המקום הזה שדוגל בשוויוניות ובנתינה להגשמה והעצמה של ספורטאיות ולדחוף את זה קדימה".

לגייס את אוהדי הכדורגל

"השינוי אינו נעשה מתוך הרצון לקדם את הענף, אלא כל אחד רוצה לקדם את הקבוצה האישית שלו. הקבוצות מחפשות את התקציבים ומחליפות שחקניות, זה הופך את הליגה למאתגרת יותר ממה שהייתה. מה שנותר עכשיו זה לגייס את אותם אוהדים שאוהבים את כדורגל הגברים לבוא לעודד את קבוצת הנשים ולחוות חוויה אחרת של כדורגל.  כששמעתי שאישה הולכת לנהל את הפועל באר שבע, הייתי בטוחה שהיא תיקח את כדורגל הנשים בבאר שבע ותהפוך אותו למשהו מטורף. אבל זה לא קורה ולא יקרה כי זה לא חלק מהאינטרסים האישיים שלה. שזה בסדר גמור, הלוואי שזה היה חלק מהרצון".

הדרך שמור אפרים עברה כשחקנית כדורגל נשים בארץ לא פשוטה, הכדורגל כיום עדיין אינו מתוקצב או מסוקר מספיק בארץ, שחקניות צעירות רבות פורשות בגיל צעיר או צריכות לעבוד בעבודה מרכזית נוספת. אבל בעזרת שחקניות מובילות כמוה ניתן לעשות פה שינוי אמיתי ולגדל דור של נשים צעירות עם בטחון עצמי גבוה ותחושת מסוגלות להיות מי שהן רוצות להיות בחברה מתוקנת ושוויונית, לא רק בספורט, אלא בכל תחומי החיים.