יום חמישי, הסערה בפתח, ניצלתי את השקט שלפני כדי להחליט שאני אסע באותו יום למשחק גביע המדינה שעתיד להתקיים בעכו בין נציגת ליגת העל המקומית למ.ס. כפר קאסם מליגה א' דרום. למזלי, קיבלתי בצהריים הודעת sms מהדואר שהמעיל שהזמנתי באינטרנט הגיע, תזמון מושלם מזה לא יכולתי לבקש.

עליתי על קו 541 שמתחיל בעפולה ומסתיים בקריית שמונה, הנהג לא זכר את הקוד נסיעה אז הוא רק אישר את עצם זה שיש לי חופשי חודשי לאיזור ולא חייב מעבר, על האוטובוס החל להתנהל משחק הכסאות ביני ובין שקע היו אס בי, שלוש מקומות עברתי עד שמצאתי שקע שבאמת עובד ועוד לא התחלתי לדבר על זה שהסתבכתי עם הצ'ופציק של הפלסטיק שמגן עליו. 8 אחוז זה מה שהספיק להיטען עד שירדתי בצומת עמיעד, שם אחרי הירטבות קלה ורבע שעה של המתנה עליתי בחיוך על קו 500 שמגיע עד חיפה, אך ירדתי בתחנה המרכזית של עכו לא לפני שעשינו סיבוב פוזה בכרמיאל כדי לראות מקרוב את תחנת הרכבת החדשה בעיר, נראה שהנוסעים האחרים לא ממש התרגשו מהמאורע כמוני.

בתחנה המרכזית של עכו, הגשם התגבר והרעיון של ללכת ברגל עד האצטדיון העירוני בוטל במהרה, בזכות הצעיף שעל צווארו הכרתי את מאור, בן 14 גר בשיכון, מבואס קצת מזה שיגיע מאוחר למגרש, אמר שהוא עולה על 271 לכיוון חיפה שעוצר ליד האצטדיון, הצטרפתי אליו ובחצי שעה שלנו יחד שוחחנו על כך שהוא אוהד שרוף של הקבוצה ומתבייש בכמות האוהדים שבאים למשחקים, סיפר לי שהוא אוהב לתופף, שזה מרגיע אותו וגורם לו להיות פחות לחוץ, חולם על הרגע שהפועל עכו תהפוך להיות הקבוצה של כולם ומקנא באוהדים של כפר קאסם היריבה שבאו בהמוניהם מרחוק, כל כך מקנא שבטעות הוא הוליך אותנו ליציע שלהם. נכנסנו פנימה, אמרנו יפה שלום וחזרנו בין טפטופי הגשם והשלוליות ליציע המקומי.

הגענו בעיצומה של המחצית הראשונה, רגע אחרי הנקניקיה בלחמניה שלקחתי מהקיוסק ואני עדיין מחפש את עצמי בין הכיסאות הריקים. על הדשא 22 שחקנים אבודים בגשם שוטף, החבורה הלוחמת מכפר קאסם המשחקת בליגה א' מחפשת סנסציה ומנסה את מזלה בהתקפות מתפרצות.

ביציע האווירה אמוציונלית, שני מחנות האוהדים רבים בינם ובין עצמם, לא הצד היפה של המשחק. אני נעמד בין ארבעה חברים, כולם מעכו, שעסוקים להבין את תוצאות המשחקים המקבילים בשביל הווינר, ראובן אומר לי שאחת עשרה שנים הוא לא היה במשחק ודווקא מזג האוויר נתן לו את הרצון לצאת היום, אבל במחצית הוא ילך הביתה לראות בית"ר ים, אטיאס לעומתו מגיע כל משחק ביתי והשנה הוא רק חוזר יותר עצבני.

אולטראס האוהדים הצעירים הנלהבים בשילובו של מאור זקוקה למודלים חדשים לחיקוי, ההתקבצות המבוגרת שיושבת לידם זועפת ומקללת בכל נגיעה של שחקן אורח בכדור ומגיבה בצורה לא ספורטיבית לקהל האורח, דבר אשר מסתיים כמעט באלימות פיזית בשלהי המחצית השנייה.

עור של פיל צריך למשחק שכזה ואפילו דאגו לנו להארכה, שהבן אדם היחידי שהרוויח ממנה זה הבחור מהקיוסק שכולם באו אליו לנגלה שנייה, על הדשא הרטוב היה זה אל קארנאווי המחליף העכואי שדאג לשים לזה סוף וגול שלו העלה את המקומיים לשלב הבא וחסך פנדלים, עגמת נפש ושפעת.

אחד האוהדים ראה אותי מדלג בשלוליות ונתן לי טרמפ עד תחנת הרכבת, המזל שלי הפעם נתקע באחד הפקקים כי בדיוק שיצאתי האוטובוס לחיפה חלף על פני ונאלצתי לחכות חצי שעה בתחנה. אחרי הקשבה לשיחות בין חיילים בתחנה, עליתי על 271 הפעם ישירות לחיפה ומשם 430 לטבריה שם הנהג דאג לבשר לי שכל מזג האוויר החורפי הוא בזכות תפילות הגשם שנערכו בשבועות האחרונים, שיתפתי אותו שבדיוק אתמול לקחתי לראשונה בחיי חלק בתפילה שכזו, בסיום השיחה נרדמתי והתעוררתי שתי תחנות אחרי איפה שרציתי. הלכתי יותר ברגל, הגשם ירד עלי ללא הפסקה, מזל שלפחות היה לי את המעיל החדש.