בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, קבע כי עובד המועסק הן בשישי בערב והן במוצאי שבת יהיה זכאי לגמול שבת בגין העבודה בשני הימים – ואף יקבל יום מנוחה חלופי באחד מימי השבוע האחרים. עוד קבע בית הדין כי על אף שבהסכמים הקיבוציים בענף השמירה נקבע יום עבודה בן תשע שעות – הכוונה היא לעבודה בשעות היום בלבד, ואילו עובדים המועסקים בשעות הלילה יהיו זכאים לתוספת שעות נוספות בשיעור 125% בגין שעות עבודתם השביעית והשמינית. המעסיק בתיק, חברת האבטחה מיקוד, הודיעה כי תערער על פסק הדין.

מדובר בתביעה שהגיש מאבטח שהועסק במשמרות לילה, ובכלל זאת גם בערבי שישי ובמוצאי שבת, כשומר בלובי מגדל טיוטה בתל אביב. העובד הגיש  הגיש תביעה לתשלום זכויות סוציאליות שונות. מרכז הדיון, כאמור, נסוב על תחולת הזכאות לדמי עבודה בשבת (תשלום בגובה 150% מהשכר בימי חול), ולתשלום בגין שעות עבודה נוספות בלילה. חוק שעות עבודה, יש לציין, קובע כי משמרת לילה (כלומר, עבודה שלפחות שעתיים ממנה הן בין השעות 22:00 ו-6:00 למחרת) היא בת שבע שעות, שמעבר להן מעניקה זכאות לתשלום על שעות נוספות.

חברת מיקוד טענה, בגיבוי נשיאות הארגונים העסקיים, כי עבודה במוצאי שבת לא מקנה זכאות לגמול מנוחה שבועית, כיוון שקיבל יום מנוחה חלופי בגין עבודתו ביום שישי בערב, וכן מכיוון שגמול זה שולם לו כבר עבור העבודה ביום שישי בערב. בנוסף, טענה החברה כי ההסכמים הקיבוציים וצווי ההרחבה השונים בענף, שקבעו שבוע עבודה בן חמישה ימים ויום עבודה בן תשע שעות, לא יוצרים אבחנה בין עבודת יום ולילה, ותקפים במשך כל שעות היממה.

מול עמדה זו, הדגישה ההסתדרות הכללית, שייצגה את התובע, כי ההסכמים הקיבוציים שחתמה בענף לא שינו את משך עבודת הלילה, ונוגעים רק למשך יום העבודה בשעות היום – וכך הם גם התפרשו בפועל לאורך השנים. לטענת ההסתדרות, מדובר בניסיון לייחס לה הסכמה לשינוי אורך שעות העבודה בלילה בדיעבד, רק משום שהסכימה לקיצור יום העבודה ביום במסגרת קיצור שבוע העבודה. לעמדה זו הצטרף גם היועץ המשפטי לממשלה, שהבהיר כי לשיטתו שכר עבודת מאבטחים בלילה צריך להיות משולם בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה.

עוד הדגישה ההסתדרות כי עבודה במוצאי שבת מזכה את העובד בתשלום דמי עבודה ביום מנוחה שבועית, כל עוד לא קדמה לה הפסקת עבודה רצופה בת 36 שעות, וזאת בלי קשר לתשלום עבור העבודה ביום שישי בערב. ובנוסף, נטען כי מתן יום מנוחה החלופי (כפי שמחייב החוק) אינו חלופה אף לתשלום גמול על עבודה בשבת.

בית הדין התייחס בפסק דינו לכך שהעובד קיבל את יום המנוחה החלופי שלו ביום ראשון, לאחר שהועסק במוצאי שבת – והבהיר כי אין בכך די, כיוון שהעובד לא זכה למנוחה שבועית בת 36 שעות כנדרש בחוק, וכן כי אין די בתשלום תגמול כספי בגין עבודה ביום מנוחה כדי לפגוע בזכאותו למנוחה שבועית בת 36 שעות רצופות.

בנוסף, הבהירה השופטת רוית צדיק כי "לא ניתן לראות במתן מנוחת פיצוי בשבוע שלאחר מכן כמנוחה 'שקולה' למנוחה השבועית, אשר תכליתה להגן על המנוחה ביום השבת. קבלת עמדתה זו של הנתבעת עלולה להוביל למתן תמריץ להעסקה במהלך המנוחה השבועית, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה". עם זאת, השופטת הדגישה כי ה"שבת", בכל הקשור לזכויות עובדים, מסתיימת עם צאת השבת ההלכתית, ועבודה במוצאי השבת לא מהווה עבודה בשבת בפני עצמה, אלא אם לא קדמה לה מנוחה רציפה של 36 שעות.

עו"ד נעמה בכר שבתאי, שייצגה בדיון את חברת מיקוד, מסרה כי "פסק הדין שגוי בשני חלקיו ואינו עולה בקנה אחד עם המציאות התעסוקתית כפי שגם קיבלה ביטוי בשורה של הסכמים קיבוציים לאורך השנים, לרבות בפסיקה של בית הדין לעבודה". עו"ד בכר שבתאי הבהירה כי בכוונת החברה לערער, ואמרה כי "כולי תקווה שערכאת הערעור, שכבר מצאה לנכון להחזיר את שתי השאלות העקרוניות הללו לדיון נוסף בבית הדין האזורי לעבודה, תגבש מסקנות הפוכות ותאמץ את עמדת המעסיקים במלואה. אין שום הגיון לייצר פער של שעתיים בין עבודת יום לעבודת לילה – בטח בענף השמירה שבו מדובר בעבודת לילה אינהרנטית, ובוודאי שאין הצדקה לתשלום גמול כפול עבור עבודה בשישי ושבת". כאמור, עמדות החברה נתמכות גם על ידי נשיאות הארגונים העסקיים.