חוק ההסדרים הוא חוק רע ביסודו. מעין צפרדע שכלל חברי הקואליציה נאלצים לבלוע מדי שנה אם הם רוצים שהתקציב יעבור והממשלה תישאר על כנה. חוק ההסדרים שהכינו באוצר לשנת 2019 לא שונה במהותו גם אם הוא לא מכיל רפורמות גדולות. מדובר בחוק צנוע יחסית לקודמיו, וטוב שכך, אבל כמו קודמיו – התפיסה הקלאסית של משרד האוצר מבוטאת בו היטב. בחוק ההסדרים של 2019 אין הפרטות גדולות אבל הרעיון שיש להסיר מהמדינה או מהרשויות כל אחריות ולהעביר את הכוח למגזר העסקי מופיע בו שוב ושוב. מספר דוגמאות:

רישוי עסקים

דוגמא אחת לרעיון הזה נמצאת בפרק העוסק בהקלות ברישוי עסקים – בפרק זה שלושה סעיפים. השניים הראשונים עוסקים ברישוי עסקים בעלי חשיבות לאומית כך שהאחריות לרישוי עסקים מסוג זה תעבור מהרשות המקומית ליחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים. מי ייקבע מהו מפעל בעל חשיבות לאומית? ועדה מיוחדת בה יהיו חברים מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל משרד הפנים תמליץ לממשלה להכריז על עסקים מסוימים כמפעל בעל חשיבות לאומית.

עסק חדש (צילום אליסוטרציה: Shutterstock).

המטרה של המהלך הזה היא למעשה למנוע פרשיות כמו פרשת "חיפה כימיקלים" שכזכור התפוצצה לאחר שראש העיר חיפה סירב לאשר את רישוי העסק של המפעל. המטרה של הרפורמה היא לא למנוע את הסכנות שיש במפעלים כמו חיפה כימיקלים, אלא למנוע את יכולת ההשפעה של האזרחים החיים בסמוך לאותם מפעלים על קיומם. אזרחי חיפה מכירים את השם יונה יהב. יהב ייתן לתושביו דין וחשבון ביום הבוחר. ספק כמה מתושבי חיפה יודעים מיהו מנכ"ל משרד הפנים.

הסעיף השלישי עוסק בהקלות בתהליכי רישוי עסקים עליהן החליטה הממשלה בתחילת דצמבר. הרעיון הבסיסי הוא להעביר כמה שיותר עסקים ממודל של פיקוח בשטח על ידי הגורמים המוסמכים (כיבוי אש, משרד הבריאות משטרה וכו'), למודל של מתן רישיון על בסיס תצהיר של בעל העסק. מדובר ברעיון מטריד ביותר לכל מי שעיניו בראשו ומכיר את הנתונים אודות תאונות עבודה, למשל.

תכנון בניה

דוגמא נוספת לרעיון הזה ואולי חמורה אף יותר, נמצאת בפרק העוסק בייעול הליכי התכנון. מאחורי הכותרת היפה הזו מסתתרת למעשה מגמה של שחיקת תהליכי התכנון. הצידוק ברור, יש משבר דיור והממשלה רוצה לקדם כל תכנית בניה אפשרית. בפועל מציעים אנשי האוצר שורה של הקלות בתחום הבניה שיפגעו ביכולת לתכנן נכון ולבנות נכון.

משכן הכנסת (צילום: אוראל כהן פלאש 90)

הסעיף הראשון בפרק זה מציע לאפשר הפקעה של קומות בבניינים לצורכי ציבור. עד כה, כשיזם ביקש לבנות קבוצת בניינים או שכונה, הרשות המקומית יכלה להפקיע חלק מהקרקע לטובת בתי ספר, גני ילדים מרפאות ושאר מבני ציבור. באוצר מציעים לאפשר הפקעה של קומה במקום של קרקע. כך שלמעשה ניתן יהיה לבנות בניין מגורים שבקומה השלישית שלו יימצא גן ילדים.

הסעיף השני מציע לאפשר עירוב שימושים בשטחים המיועדים לתעסוקה כך שניתן יהיה להקים בהם מבני ציבור ודיור להשכרה. המציאות היום בערים הגדולות היא של עירוב שימושים הפוך. כלומר, דירות רבות במרכזי הערים הפכו למשרדים וקליניקות. במקום להוציא את המשרדים ממבני המגורים ולאפשר הפרדה בריאה בין אזורי מגורים לאזורי תעסוקה ולפנות עשרות אם לא מאות אלפי דירות באזורי ביקוש. באוצר מציעים להכניס דירות למתחמים המיועדים לעסקים.

הסעיף החמישי בפרק זה הוא כנראה הבעייתי מכולם. באוצר רוצים לתת לותמ"ל (ועדה ארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור) כח נוסף. במקום שהתוכניות של הותמ"ל ידרשו לעבור אישור בועדות התכנון המקומיות ובכך להיות כפופות לפיקוח של ראשי הערים, באוצר מייצרים מעקף שיאפשר את אישור התוכניות בועדה הארצית לתשתיות. אם עד עכשיו נחשב הותמ"ל לועדה שמקדמת תכניות בניה ברוטאליות ללא התחשבות בסביבה ובתושבים. המעקף הזה יסיר את המכשול היחיד שעמד בפני הותמ"ל – הועדה המקומית.

דירות בבניה, ראשון לציון (צילום: דבר ראשון).

הסעיף השביעי בפרק על תכנון הבנייה מציע לקבוע קנסות על רשויות מקומיות ועל גופים חיצוניים השותפים לתהליכי התכנון (דוגמת חברת חשמל, רשות העתיקות ומקורות) במקרים של עיכוב באישור תכניות. במשרד האוצר רוצים לגרום לתהליכי הרישוי לעבוד מהר אבל לא רוצים גם לשלם על זה. אין בהצעה הוספת תקנים לוועדות הרישוי או לחברות הממשלתיות המעורבות בתהליכי הרישוי. באוצר מאמינים כי מאחר ומדובר בגופים ציבוריים הרי שהסיבה לעיכובים היא עצלנות ולכן אם נקנוס את הגופים הללו על עיכובים, הם יעבדו יותר מהר.

אין ספק שתהליכי התכנון בישראל לוקחים זמן רב מידי. ועדות הרישוי הן אחד המקומות הבירוקרטיים ביותר. עם זאת, תכנית האוצר לטיפול בוועדות התכנון תוביל למעשה להחלשת מעמדן ויכולתן לבצע את עבודתן. במקום שיהיה מדובר בתהליך ייעול מקצועי מדובר ביצירת מעקפים ותמריצים שישחקו את האפשרות להתנגד לתכניות בניה דורסניות. כמו בנושא רישוי עסקים גם בתחום רישוי הבניה, חוק ההסדרים של 2019 לא מציע את חיזוק מעמד האינטרס הציבורי הרחב אלא דווקא להפך. דילול כוחם של הרגולטורים האחראים והעברת הכוח לשוק הפרטי.