"הראינו שניתן להרוג אותם כמו כל בן אדם אחר. היו 2-3 הרוגים או פצועים, זה חסר משמעות, אבל זה שהגרמני נפל והקסדה נפלה מראשו, זה השאיר עלינו רושם גדול". כך תיאר מרק אדלמן, חבר תנועת הבונד ואחד ממפקדי מרד גטו וארשה את ההשפעה של אירועי מרד ינואר על הלוחמים בגטו. הלינה בירנבאום מתארת בספרה "החיים כתקווה" את השלכות מרד ינואר על הקהילה היהודית כולה איך הגטו כולו חווה התעוררות של הרצון והצורך להגן על עצמו ולנקום בגרמנים. איך כל משפחה עסקה בלהכין בונקרים למסתור, לייצר נשק קר וחם כדי להסתער על החיילים הגרמנים במידה וייחשף המחבוא. מרד ינואר השפיע אף על החברה הפולנית בוורשה: "זה השאיר על וורשה רושם כבד. זה יצר לחץ כבד על המפקדה הראשית (של המחתרת הפולנית)" אמר אדלמן.

לפני 75 שנה, ב-18 לינואר שנת 1943 החלה האקציה השנייה בגטו ורשה. בעת ההיא, מתוך אוכלוסייה בת כ-450,000 יהודים נותרו בחיים רק 50,000-60,000. תוך 4 ימים, עד ה-21.1.1943 יותר מ-5,000 יהודים נוספים נלכדו וגורשו ברכבות. במשך אותם 4 ימים, התרחשו גם פעולות הלחימה הראשונות של המחתרת היהודית בגטו כנגד הנאצים. הן היו מאולתרות, אך הן הולידו תגובות יוצאות דופן. "מרד ינואר הוא שאפשר וקבע את מרד אפריל", כתב יצחק צוקרמן, ממפקדי הארגון היהודי הלוחם, ברשימתו "מרד היהודים".

"אל תאמינו לארגון היהודי הלוחם. אם הצבא הגרמני היה יכול לכבוש את כל העולם ואת כל אירופה – המאמינים אתם שהארגון היהודי הלוחם יציל אתכם מידיו?" (וולטר טבנס, תעשיין גרמני, שבמפעליו עבדו 16,000 עובדים יהודים בגטו ורשה, מתוך "בגיטו ובמרד", יצחק צוקרמן) כך ניסה התעשיין טבנס לגרום לפועליו היהודים להעדיף את גורלם כעבדים נחוצים (לפחות בינתיים) לרייך השלישי, ולא להתמרד. הפועלים אכן התפנו, בחלקם, אך הכרוז של טבנס יצר גם אפקט הפוך. לא היו הרבה מקרים בהם גרמני ניסה להתפאר בכוח הנאצי במקום להפעיל אותו, לשכנע יהודים במקום לצוות עליהם. אירוע משונה זה, נולד כאחת מתגובות השרשרת ל"מרד הקטן" בגטו ורשה.