דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

הַקְשָׁבָה

השבוע צוין יום פטירתו של אבי. גם בשנה שעברה לא הרגשתי שעליה לקבר היא דרך משמעותית לבידול היום משאר ימות השנה וייחדתי את היום בדרכי, כתבתי פוסט עם תמונה שלו בפייסבוק. גם השנה לא תכננתי ללכת. בבוקר, כרגיל, הוצאתי את הכלבה לטיול ותוך כדי כך שמתי לב שאני שרה לעצמי במלמול עדין את 'עטור מצחך', שמתי לב, עצרתי לרגע, בדקתי ונזכרתי: אבא היה שר את השיר מידי פעם – הוא אהב אותו. באותו רגע מתקשרת לאמא, שיתפתי אותה, "נכון", היא אומרת, "הוא אהב את השיר הזה, את עולה איתנו לקבר?" היא שואלת, "אני יוצאת לצלם ביער", אני עונה, אך גלגלי היצירתיות שלי מתחילים להסתובב, לדמיין, לאסוף נתונים.

עד סוף טיול הבוקר כבר החלטתי: בצהרים אאסוף את הילדים מהמסגרות ונצא לסבתא! ושניה אחרי מוזר… הבוקר הקטנה בקשה לא להישאר בצהרון… איך היא ידעה? ועוד שניה – כמה טוב שיש כלב.

נסתרות דרכינו או כדברי המשורר האנונימי – כשהמוח ירצה לחרבן הרגליים כבר יקחו אותך לשירותים.  יש כל כך הרבה דרכים, כל כך הרבה רגעים בהם אנחנו מקבלים מסר מהגוף, מאחר או מרוח הקודש – אשכרה מבינים אותו – וממשיכים להתנהג כאילו לא קרה! אתם קולטים כמה זה מטורף?? לא בטוח…

דוגמה יותר מוחשית: אני אוהבת לשתות, להקליל, להתרווח נפשית אם יורשה לי, להתחבר להשראה. כן. ב-20+ זה היה סתם לשתות ולפרוק כל עול. ב-40+ לכל יש מהות מובהקת. לאחרונה הרגשתי אחרת את האלכוהול, אפילו השתכרתי קלות אחרי ערב בקטנה עם חברה ובקבוק יין (השתכרתי קלות זאת הדרך האלגנטית שלי להגיד גמרתי עם הראש באסלה – טוב יאללה – הקאתי ת'נשמה). אפשר היה בשלב הזה להגיד אוקיי… שימי לב, הגוף מספר לך משהו, אפשר היה, לולא חגגנו *'נובי גוט' שבוע לאחר מכן וכל הצד הרוסי הוזמן להתארח אצלנו. נראה לי הפרזתי, 'כל הצד' מתאים יותר לחלק התימני במשפחה.

מכאן לכאן ערב ראש השנה האזרחית הגיע, החגיגות התחילו ב- 16:30 כי יש ילדים קטנים ופעם קודמת כולם היו שעתיים בכבישים. קאווה נמזגה והתרוקנה, סיגריות התגלגלו, כוסות הורמו וברכות בורכו עד שבשעה טובה הגענו לחצות וגם אז אחרי התרגשות משלל קונפטי הילדים היו עירניים מדי כדי להירדם. אחת ושלושים אחרי חצות אני הולכת (בעצמי) למיטה, בני המשפחה מפוזרים בכל חדרי הבית, סבא מנדב עצמו בגבורה לישון על הספה – ובמיטתי חמתי. מהר מאוד גם הבת מצטרפת. עוד קצת פטפוטים ולילה טוב. אני מתעוררת. חם לי מאוד. מרגישה מיובשת. הולכת בקושי למקלחת לשתות. מתיישבת רגע לנוח על האסלה. רוצה שזה יעבור הסחרחורת והחולשה. מחליטה לעשות מאמץ ולחזור למיטה. התחלתי.. אבל הגוף נמאס לו מזאתי שלא מקשיבה, כיבוי!!! ההוראה ניתנת.

אני מתעוררת… קר… אני על הרצפה… מתחילה לפענח איפה, הסנטר כואב… החולצה רטובה, רטובה? אה כן יש לי בקבוק מים פתוח ביד שמתחת לבטן, אני על השטיחון שליד המיטה, זה הדהוי כבר לגמרי שבבוקר חשבתי להעיף, מזל שאיזה קול בתוכי אמר לי תעזבי… טוב שהקשבתי. מה עכשוי? התעלפתי הא…? וואו זה חדש… עוד שני צעדים הייתי על השידה… אולי עוד מעט מישהו יעבור במסדרון ויראה את הרגלים שלי מעבר למיטה… כולם ישנים… מי איתי במיטה? חמתי? מה? היא לא שמעה? טוב שכך, זה היה סתם מלחיץ, לא היו נותנים לי להתעלף בשקט. טוב, עכשיו נראה לי שאני כבר יכולה לקום למיטה. איזה כיף במיטה, כל כך עייפה, ומרגישה הרבה יותר טוב, לילה טוב. כיבוי.

נסעתי להרצליה. עלינו לקבר ואכן בבית הקברות מול המצבה היתה תחושה של הגענו – מה עושים עכשיו? הילדים התרוצצו בטרפת בשלל משחקים דמיוניים על רוחות וזומבים. צילמתי אותם עם הקבר של סבא ואחיו שקבור מתחתיו כי ברגע האמת לא הרגשנו נוח עם קיר קבורה בלי שום אדמה – אז מצאנו משמעות חדשה בקבר אחים. אבל אני סוטה מהנושא. חשבתי איך אמא שלי מקבלת את זה שלא באים כדי להגיד זכרנו. בטח יהיה לה עצוב אם תחלחל המחשבה שגם אליה לא נבוא. נזכרתי בסרט 'coco' שראינו יחד בקולנוע (מומלץ!!) וממחיש את העוצמה של שימור הזיכרון. והכי משמעותי באותו הערב אפילו שהיה כזה יום מבולגן ולא צפוי ואפילו שהייתי לבד ואבא חזר מאוחר, הלך לי ממש טוב בלהשכיב את הילדים, היה נעים ונינוח היינו יחד הרגשתי מכילה ומוכלת. שרתי להם את עטור מצחך וגלי ביקשה שאמשיך לשיר עד שתרדם. תחושת נוכחות עילאית.

סיפרתי על הקשבה למסרים ממעמקים, סיפרתי על הקשבה לגוף – יש מסרים שמרגישים שבאו מעולמות רחוקים, ומסרים שמקבלים כשמקשיבים לטבע, ואני אוהבת במיוחד את המסרים שאני מקבלת מהחברים והסובבים אותי. קורה לכם שמישהו אומר לכם משהו ואתם מופתעים לגלות הלימה מוחלטת לתחושותיכם. או סתם שזה בדיוק מה שהייתם צריכים לשמוע, או בלי כוונה הוא ענה על שאלה ששאלתם בפנים כבר הרבה זמן? אם כן אז אתם שותפים לתחושה המופלאה שאנחנו מוקפים במלאכים. אם לא, ממליצה לכם באהבה גדולה להפסיק לשמוע. ולהתחיל להקשיב.

הקשבה. צילום: אלה פאוסט
הקשבה. צילום: אלה פאוסט

*'שנה חדשה' החג הכי גדול בתרבות הרוסית, נשואה לרוסי.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!