סבסטיאן גורקה, שון ספייסר, סטיב באנון, מייקל פלין, אנטוני סקרמוצ'י, ריינס פרייבוס, ג'יימס קומי, אומרוסה מניגולט, וולטר שאוב, סאלי ייטס וטום פרייס: אלו רק חלק מבכירי הממשל האמריקני שעזבו או פוטרו על ידי טראמפ בשנה האחרונה, לאחר תקופות קצרות בתפקידם (המוביל: סקרמוצ'י עם שישה ימים בלבד בתפקיד). יחד עם זאת, למרות שטרמפ בשלטון כבר שנה, מאות תפקידי מפתח בממשל עצמו ובסוכנויות ממשלתיות הקשורות בו כלל אינן מאוישות. השינויים התכופים בממשל טראמפ ובצוות היועצים מעידים לכאורה על כאוס ובלבול. בפועל, נראה שכאוס ובלבול הם לא עוד "באג" בממשל טראמפ אלא חלק מובנה מהשיטה: דינמיות כמעט כאוטית, תזוזה מהירה בין תפקידים, ותחושת משבר מתמשכת.
הניסיון לקבוע אם מדובר באסטרטגיה מכוונת או בתוצר לוואי של אישיותו התזזיתית של הנשיא המיליארדר היא מעניינת אך אינה מכרעת. אין שום ספק שכך או כך חוקי המשחק השתנו, המדינה החזקה בעולם מתנהלת היום תחת רעשה המתמיד של השערורייה הקודמת והבאה.
ממי נפרדנו השנה ?
- מייקל פלין, היועץ לביטחון לאומי – נאלץ לפרוש, לאחר שהתגלה שהונה את סגן הנשיא מייק פנס לגבי פגישותיו עם שגריר רוסיה
- טום פרייס, שר הבריאות – התפטר בעקבות סקנדל שימוש במטוסים פרטיים בשליחויות ממשלתיות
- סטיב באנון, היועץ האסטרטגי ומנהל הקמפיין לנשיאות – הודח ללא סיבה ברורה.
- שון ספייסר, דובר הבית הלבן – התפטר כמה שעות לאחר מינויו של אנטוני סקרמוצ'י לראש מערך הדוברות
- אנטוני סקרמוצ'י, ראש מערך הדוברות בבית הלבן – פוטר לאחר 6 ימים בלבד, לאחר שהעביר ביקורת על ראש הסגל ג'ון קלי בשיחה עם עיתונאית.
- ריינס פריבוס – ראש הסגל בבית הלבן, פוטר ללא סיבה מוצהרת, והוחלף ע"י ג'ון קלי.
- סבסטיאן גורקה, סגן עוזר לנשיא, התפטר ככל הנראה בשל אכזבה אישית מהקשיים של ממשל טראמפ.
פיטורים בולטים באדמיניסטרציה:
- ג'יימס קומי, ראש הFBI – פוטר לאחר שלא סגר את החקירות כנגד הקמפיין של טראמפ לגבי קשריהם עם סוכנים רוסיים, וזאת למרות שבמהלך הקמפיין סייע לטראמפ באמצעות הצפה מחדש של שערוריית האימיילים של המועמדת הדמוקרטית הילרי קלינטון 11 יום לפני ההצבעה.
- סאלי ייטס, ממלאת מקום התובעת הכללית, פוטרה לאחר 11 ימים בתפקיד, לאחר שהורתה לעורכי הדין במשרד המשפטים לא להגן משפטית על ההחלטה לאסור כניסה לארה"ב ממספר מדינות מוסלמיות.
תחושה זו התגברה עם פרסום הספר "אש וזעם" מאת מייקל וולף, אשר ראיין כ-200 בכירים בממשל ובבית הלבן, המתאר את האווירה הקשה בממשל, ואת טראמפ עצמו כנרקיסיסט שאינו מסוגל לדחות סיפוקים, והטילו ספק בכשירותו הנפשית לתפקד כנשיא, אשר לא מזמן צייץ בטוויטר לקים ג'ונג און, מנהיגה של צפון קוריאה: "גם לי יש כפתור גרעיני. הוא גדול יותר, עוצמתי יותר ואשכרה עובד!"
https://twitter.com/realDonaldTrump/status/948355557022420992
הגישה החופשית של מייקל וולף לבית הלבן נראית כאילו נלקחה מתוך דפי התסריט של "בית הקלפים". האם הזעם בבית הלבן כנגד הספר הוא אמתי, או רק עוד חלק מתאטרון פוליטי שנועד להסיט את האש מהמהלכים האמתיים אותם מקדם הממשל?
לשבור את המיתוס: טראמפ הביא הישגים לתומכיו
כשבוחנים את המעשים בפועל של ממשל טראמפ לפי האינטרסים של תומכיו, כמו רוברט מרסר, ניתן לזהות קו עקבי, בעל הישגים משמעותיים, אשר לוקחים את ארה"ב לפניה חזקה לכיוון הימין הלבן והשמרני. בעוד ממשל אובמה, נשען על דפוסי הצבעה שנתמכו בשינויים סוציולוגים בחברה האמריקאית, אשר במשקלו של הרוב הלבן בתוכה הולך ופוחת, הקמפיין של טראמפ זכה להצלחה לא מעטה בזכות תמיכה נלהבת של לבנים, אשר כוללת גם את "הרמת הראש" של הגזענות הלבנה והאנטישמית וזוכה לתמיכה מרומזת של הנשיא עצמו. כדי לשמר את כוחם, פועלים השמרנים להקשות על הגישה לזכות ההצבעה בארה"ב, אשר פוגעת יותר במיעוטים מאשר בלבנים.
התמיכה של הממשל בגירוש ילדי מהגרים בלתי חוקיים הייתה אחת העילות להשבתת הממשל החל מאתמול, כמו גם מאבקו של טראמפ לאסור על כניסה לארה"ב ממספר מדינות מוסלמיות. ההישג המשמעותי ביותר עד כה של ממשל טראמפ הוא סדרה של הפחתות המסים, אשר ממנה ייהנו בעיקר האזרחים העשירים ביותר בארה"ב. בטווח הקצר, ייתכן שהרפורמה תגדיל במעט את גביית המס, בשל החזרה לארה"ב של עשרות ואולי אף מאוד מאות מילארדי דולרים אשר שכבו ב"מקלטי מס" ברחבי העולם, אך בטווח הארוך מדובר ברפורמה שתרחיב את הפערים העצומים ממילא בין עניים לעשירים בארה"ב. הרפורמה במס כבר יוצרת רוח גבית לרפורמות דומות גם במדינות אחרות, באופן שיחזק תאגידים גלובליים מול ממשלות, תופעה שבישראל מוכרת היטב, למשל במקרה של חברת טבע.
תגובת הנגד לטראמפ ועידן ה"פוסט אמת"
מאז שטראמפ נבחר לנשיא, ועוד לפני שנכנס לתפקידו, החל קמפיין נגדי המבוסס על שילוב של לחץ ציבורי ומשפטי כנגד הנשיא טראמפ. בכוחות הנגד ניתן למנות את מחאת הנשים, כנגד הסקסיזם הבוטה של הנשיא, את הממסד הבטחוני, אשר מטיל דופי באנשים במעגל הקרוב של טראמפ, לגבי קשרים חשודים עם נציגים רשמיים של רוסיה ועם מערכת תעמולתית בלתי רשמית, אשר לכאורה מופעלת על ידי הקרמלין.
כחלק מקמפיין זה הואשם טראמפ בעצמו כאילו צולם בבית מלון ברוסיה בו צרך זנות והקלטה זו הופכת אותו, לכאורה, לסחיט על ידי הרוסים. האשמה זו לא בוססה, אך המסמכים אודותיה הודלפו לעיתונות וזכו להד רב, כמו גם האשמות רבות נוספות, הצצות בקצב גבוה, רובן ללא ביסוס עובדתי. במידה מסוימת, טראמפ אחראי לכך בעצמו, בשל סגנונו הפוליטי, אשר נעדר כל מחויבות לעובודת בסיסיות. בדיקה של העיתון המתנגד לטראמפ, הוושינגטון פוסט, מצאה כי טראמפ מטעה או משקר בממוצע כ-5.5 פעמים ביום. התנגדותו הפומבית ל"חדשות מזוייפות" בעוד הוא מייצר ומפיץ חדשות מזויפות, מורידה את הסטנדרטים בתקשורת כולה, ומקלה גם על הפצת חדשות מזוייפות שנועדו לפגוע בטראמפ. מתנגדיו של ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, רואים בכך הוא אימוץ של הטקטיקה של פוטין, שנועדה להגביר את האדישות הפוליטית בקרב הציבור.
We don’t do propaganda so you believe something. We do it so you believe nothing. And more importantly, do nothing. vvp.
— Darth Putin (@DarthPutinKGB) December 19, 2017
גם מבלי לדעת מה תחשוף החקירה המשפטית נגד הקמפיין של טראמפ בנושא הרוסי, ניתן לראות פעולה עקבית, בעיקר מצד המפלגה הדמוקרטית, שמנסה לחבל בתדמית של טראמפ, באופן שיקל על הציבור לראות בו נשיא שיש להדיח באופן משפטי בשל בגידה באינטרסים הלאומיים של ארה"ב בשירותה של רוסיה, וזאת בעיקר על בסיס חשדות רבים ומיעוט של ראיות. למעשה, לעיונות כנגד רוסיה יש לובי נרחב בארצות הברית בשתי המפלגות, אשר גם ממשל טראמפ עצמו אינו מצליח להתגבר עליו, למשל כאשר אולץ לחדש את הסנקציות על רוסיה. בכך נמנע מטראמפ מלהכיר בסיפוח קרים לרוסיה מידי אוקראינה, פעולה שהייתה עשויה לקדם את סיום מלחמת האזרחים אשר ממשיכה לשסע את המדינה, גם אם עצימותה נמוכה.
הנושא הרוסי משקף גם את היחס האמביוולנטי של המפלגה הרפובליקאית כלפי טראמפ – כמעט כל נציגיה בפרלמנט מגבים אותו בנושאי הפנים – הפחתת מסים, קידום תעשיות הנפט והפחם והמאבק ברפורמת הבריאות של אובמה, אך מחשקים אותו בנושא היחס לרוסיה.
למרות הדיבורים על הדחה שעולים מידי פעם, נכון לעכשיו וכל עוד לא תהיה התפתחות דרמטית בפרשות אלה, נראה שהנשיא טראמפ פה כדי להישאר. קשה לדמיין איך יראו עוד שלוש שנים תחת ממשל טראמפ, כשנראה שהאומה האמריקנית לא ידעה יום אחד של שגרה מאז שדרך לראשונה בבית הלבן. השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא האם השערוריות והסקנדלים התקשורתיים הם פשוט השגרה החדשה, או שהם התחלה של משהו אחר, משהו שעוד לא פיתחנו את הכלים לראות ולהבין.
