במשרד האוצר מנהלים מזה שנתיים מדיניות להכפפת כל תקציב ציבורי משמעותי ברמה הלאומית לתקציב המדינה. אפשר להסתכל על המהלכים מול קק"ל מול הטוטו ומול מפעל הפיס כמהלכים נפרדים, שנועדו כביכול לעשות סדר בגופים המואשמים בחוסר שקיפות ובהתנהלות בעייתית.
אבל מעבר לסיפורו הספציפי של כל אחד מהגופים, יש פה ניסיון של משרד האוצר למנוע מצב שבו גופים חוץ ממשלתיים מנהלים סדר יום נפרד שלא כפוף לזה שהוא מתווה. אבל לא מדובר רק במאבק של שליטה על תקציבים. בחסות כלל ההוצאה מדובר, למעשה, בעוד דרך לצמצום ההוצאה הציבורית כשבשורה התחתונה אזרחי ישראל יפסידו מהמדיניות הזו השקעות של מיליארדי שקלים.
"ההסכם שנכנס לתוקף היום הוא ניצחון של הציבור" אמר שר האוצר כחלון לאחר שנחתם הסכם ההפעלה המעודכן בין משרדו למפעל הפיס. הכותרת המרכזית של ההסכם הזה הייתה הוצאת מכונות ההימורים מנקודות המכירה. בהחלט צעד ראוי וערכי. גם הפרסומות של מפעל הפיס הוגבלו. אבל מאחורי הצעד החברתי יש גם העברה של כמיליארד שקלים מקופת הפיס למשרד האוצר.
ככלל 25% מהכנסות מפעל הפיס מופנות להשקעה בקהילה. סך הכל מדובר בכ-1.8 מיליארד שקלים בשנה. מתוכם 46.25% מועברים להקמת מתקני ספורט ותרבות ברשויות המקומיות. הקושי בלהוציא לפועל פרויקטים של בינוי הביאו לכך שכ-4 מיליארד שקלים 'חנו' בקופת הפיס, ממתינים לפרויקטים שעתידים לצאת לדרך בשנים הקרובות.
במשרד האוצר טענו כי הפיס לא יעיל בהוצאה לפועל של הפרויקטים ברשויות המקומיות ודרשו כי מיליארד שקל מהסכום הזה יועברו לתקציב המדינה. על פי אנשי המשרד, הם יוכלו לנהל את הכסף הזה בצורה יעילה יותר. כסף שהיה תקוע "משתחרר". בפועל, התוצאה הפוכה לחלוטין. מרגע שהכסף יגיע למשרד האוצר, הוא יעלם כלא היה וההפסד כולו של הציבור.
בדצמבר האחרון יצאו פקידי האוצר לתקשורת – "קק"ל רימתה והוליכה אותנו שולל השיחות עמה נגמרו". הפיצוץ במגעים בין האוצר לקק"ל הן חלק ממהלך רחב של האוצר להשתלט על כספי הקרן הקיימת. כמו במהלך מול הפיס, גם מול הקרן הקיימת המהלך עבר דרך הכפשות נגד הקרן ועיצוב השיח הציבורי סביב שאלת הרלוונטיות של הקרן. בשורה התחתונה באוצר ביקשו להשתלט על כמיליארד שקלים בשנה מתוך כספי הקרן המיועדים לפרויקטים לטובת הציבור, בעיקר בפריפריה. כמו במקרה של מפעל הפיס, היו אלה ראשי הרשויות (בעיקר בפריפריה) שהבינו שמדובר בכסף המושקע ביישוביהם ויועבר לקופת המדינה לבלי שוב.
מובן שהרבה מהביקורת על התנהלות הקרן מוצדקת, כשנתגלו אפשר לומר הרבה דברים על ההתנהלות של הקרן הקיימת. חוסר שקיפות, מכרזים בעייתיים, שכר מנופח ועוד. אבל בשורה התחתונה גם במקרה הזה המשוואה היא פשוטה. בחסות כלל ההוצאה מדובר בכסף שעד כה הושקע בפרויקטים ציבוריים שיורד מסך ההשקעות הציבוריות.
במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2019, שאושר בממשלה בשבוע שעבר, סימנו במשרד האוצר את הגוף הציבורי הבא שהם מתכוונים להשתלט על הכנסותיו – הטוטו. גם במקרה של הטוטו מדובר בגוף ציבורי לא ממשלתי שפועל בחסות הממשלה (המועצה להסדר ההימורים בספורט) ולוקח אחריות על השקעות במתקנים שהממשלה לא מתקצבת. כספי הטוטו הם המקור המרכזי להשקעה במתקני ספורט ולתקצוב מועדוני הספורט הישראליים, עם קרוב לחצי מיליארד שקל השקעה בשנה.
חוק ההסדרים ל-2019 הוא לא הפעם הראשונה שבה משרד האוצר מנסה להשתלט על כספי הטוטו. כבר ב-2015 הציע משרד האוצר סעיף דומה בחוק ההסדרים. ברגע האחרון הסעיף הזה יצא מהחוק ונגנז. הפעם, אחרי שבמשרד האוצר הבטיחו לשרת התרבות והספורט מירי רגב שליטה על תקציב הטוטו, ייתכן והמהלך יצליח.
המדיניות של משרד האוצר להחליש כל גוף ציבורי המחלק תקציבים לפרויקטים ציבוריים יכולה להיתפס כצעד להתייעלות הקצאת המשאבים, לשקיפות ולמיגור בתי גידול של שחיתות. היא גם יכולה להיתפס כצעד דורסני של פקידים שרוצים לשלוט בכל תקציב ציבורי משמעותי. כשמכניסים את המדיניות הזו למציאות בה קופת המדינה לא סובלת ממחסור בהכנסות (בעשור האחרון נרשמו עודפי גביה מצטברים של כ-60 מיליארד שקלים) ולהקשר של הקטנת ההוצאה הציבורית באמצעות כלל ההוצאה, מתברר כי מדובר במחיקה של כשני מיליארד שקלים בשנה שלא יתווספו להוצאה הממשלתית.
הכפפת התקצוב של הגופים המדוברים מכניס את ההוצאות לחישוב של כלל ההוצאה. הכסף נכנס לקופת המדינה אבל כלל ההוצאה לא גדל. ההוצאה הממשלתית תישאר באותו הגובה בין אם יוכנסו התקציבים של קק"ל של הטוטו ושל הפיס לתקציב המדינה ובין אם לאו. ייתכן ויסמנו סעיפי תקציב מסוימים שישויכו להוצאות שבעבר ביצע הטוטו או הפיס. אבל סך כל ההוצאה עדיין תוגבל על ידי אותו כלל הוצאה כך שלמעשה מדובר בהעלמתם של כשני מיליארד שקלים שהיו יוצאים למטרות ציבוריות ולא יצאו עוד.
בתשובה לשאלת דבר ראשון, אם הכספים מקופות אלו ייכנסו למסגרת התקציב לשנת 2019, ענו במשרד האוצר כי יוכלו להתייחס אחרי שזה יעבור בקריאה ראשונה.
