"עולם טוב יותר" הוא החזון המוצהר של הפורום הכלכלי העולמי שייערך השבוע ומפגיש מדי שנה בעיר דאבוס שבשוויץ מאות ראשי מדינות, נשיאי תאגידים וגופי מדיה מכל העולם כדי לדון בשאלות שעל סדר היום הכלכלי-חברתי-סביבתי ולעצב אותו. אבל במקום לנצל את המפגש לפתירת המשברים הגדולים של עולמנו בתחומי החברה והסביבה, אנו מקבלים בדאבוס אירוע של לראות ולהראות, תמונת ראי של הגלובאליזציה המנציחה את שלטון התאגידים.

הטרגדיה של עובדי טבע המפוטרים לאחר שהחברה קיבלה הנחות מס בגובה של מיליארדים רחוקה מלהיות יוצאת דופן או חמורה ממה שאנו מכירים מהתנהלות התאגידים ברחבי העולם. גם הפעילות של כימיקלים לישראל, מפעלי ים המלח, חיפה כימקלים, רותם אמפרט ובז"ן שבין השאר פוגעים בבריאות תושבי חיפה ומייבשים את ים המלח איננה חריגה.

חייבת להיות עמידה בכל העולם בתקנים ברורים לגבי זכויות אדם והסביבה ולפעול לפי המכנה המשותף החוקי הגבוה ביותר ולא הנמוך ביותר

החובה להציג לבעלי המניות עלייה מתמדת בהכנסות החברה, החשש מפני המתחרים והעובדה שתאגיד הוא ישות עם אחריות משפטית מוגבלת מובילים אותם לפעול לעיתים קרובות נגד האינטרס הציבורי: לכרות יערות, לשפוך פסולת כימית, להפקיע קרקעות מאוכלוסיות מוחלשות, להעביד ילדים, לזייף נתונים, להסתיר את האמת או לסרב לשלם מיסים. החולי הזה הוא לא קוריוז או תופעה נידחת: עשרת התאגידים הגדולים בעולם מרוויחים יותר מ-180 המדינות הפחות עשירות בעולם! מציאות של חוסר שוויון משווע.

הבעיה מתחילה כשברחבי העולם הציבור מבקש מהתאגיד לעמוד בתקנים ולכבד את זכויות האדם והסביבה. בתמורה, כמעט תמיד נקבל מהם דפוס חזור ובו שלוש פעולות עיקריות: לוביזם אגרסיבי וקמפיינים פרסומיים שמטרתם לטייח את הבעיות; סוללת עורכי דין במקרים של תביעה על נזיקין – כי תמיד משתלם יותר לשלם לעורכי דין מאשר למי שנפגע עד שמוכח אחרת, ואיומים על עזיבת ארץ הפעילות אם המדינה תתעקש על הגנת העובדים והסביבה.

כך למשל אם תאגיד מערבי פועל במדינת עולם שלישי עליו להימנע מהעסקת ילדים ולקבוע מכסת שעות עבודה מקסימאלית – ממש כפי שמקובל במדינת המקור

מיליוני האזרחים שחשים את עצמם נפגעים משלטון התאגידים יכולים לעבור תאגיד תאגיד ולתבוע שינוי התנהגות. בגרינפיס, אנו עושים את זה עשרות שנים ונמשיך לעשות את זה ללא לאות – זה חיוני, אבל רחוק מלהספיק. חייבים לעבור הילוך ולהגיע לשורש הבעיה: לשנות את כללי המשחק, לשנות את כללי המסחר.

לקראת הכנס השבוע בדאבוס, ארגון גרינפיס מפרסם דו"ח תחת הכותרת "צדק לאנשים ולכדור הארץ". על בסיס עשרים מקרי בוחן מבין מאות מאבקים שהארגון היה או עודנו מעורב בהם נגד התנהגות עריצה של תאגידים, הדו"ח מצביע על כלים מעשיים ועקרוניים להפחתת פגיעות מתמשכות אלו.

כך לפיו, על מנת שסחר יהיה הוגן לאדם ולכדור הארץ, הוא צריך לעמוד בכמה כללים בסיסיים: הסכמי סחר צריכים להיות מנוסחים תוך שקיפות ושילוב הציבור ולא מאחורי דלתיים סגורות; סחר והשקעות חייבים לכבד את גבולות כדור הארץ ולהפסיק להזין פעילויות מזהמות – כמו תעשיית הנפט וגידול משק חי; חייבת להיות עמידה בכל העולם בתקנים ברורים לגבי זכויות אדם והסביבה ולפעול לפי המכנה המשותף החוקי הגבוה ביותר ולא הנמוך ביותר.

ההיגיון מאחורי הדרישות הללו הוא אחד: על התאגידים לשאת באחריות ישירה על השלכות הפעילות המסחרית שלהם

כך למשל אם תאגיד מערבי פועל במדינת עולם שלישי עליו להימנע מהעסקת ילדים ולקבוע מכסת שעות עבודה מקסימאלית – ממש כפי שמקובל במדינת המקור. כמו כן חשוב לייצר מנגנון משפטי פשוט, בטוח ושקוף שמאפשר לקהילה או אדם שחש את עצמו נפגעת מפעילות תאגיד, לתבוע אותו – אם צריך במדינת המקור שלו.

ההיגיון מאחורי הדרישות הללו הוא אחד: על התאגידים לשאת באחריות ישירה על השלכות הפעילות המסחרית שלהם. יש כבר כמה מדינות חלוצות בנושא: צרפת תובעת מחברותיה אחריות תאגידית מורחבת בכל מקום בו החברה פועלת. לניצן החיובי הזה לא היו השלכות הרסניות על הכלכלה הצרפתית והפיכתו לכלל מחייב בכל העולם רק תקל על יישומו ותייצר כללי משחק ברורים שיעזרו לכלל השחקנים.

למנהיגים של המדינות העשירות בעולם שנפגשים בדאבוס שבשוויץ בימים אלה יש הן את הכח והן את הלגיטימציה לשנות את כללי המשחק, לו רק הם יהיו אמיצים דיים כדי להתנער מלחץ התאגידים ולייצג סוף סוף את האינטרסים של הציבור. רק כך חזון דאבוס ל"עולם טוב יותר" עבורנו והדורות הבאים, ייתגשם.


ד"ר יונתן אייקנבאום הוא מנהל קמפיינים בגרינפיס