האם יכול להיות מצב ששני אנשים חכמים יראו את המציאות באופן הפוך לגמרי אחד מהשני, ועדיין שניהם יתפשו אותה באופן אמיתי? מה גורם לאנשים לתפוש את המציאות באופן שונה לחלוטין אחד מהשני, ועדיין להצליח לתקשר באופן הגיוני? 

בחלק הראשון של 'החיפוש אחר האמת' עסקנו בשאלה הבסיסית: מהי האמת, ומדוע אפשר וצריך לחפש אחריה? ראינו שהצורך של אנשים בוודאות ובאפשרות בסיסית להבחין בין מה שקיים למה שאינו קיים הנו כלי חיוני בהשגת תחושה של שליטה בסיסית לגבי העולם בו אנו חיים, אם לא בעולם החיצוני, אז לפחות בעולמנו הפנימי. אבל מה עם לא ניתן להפריד בין העולם האישי שלנו, ואותם כללים חלים גם במציאות הפנימית וגם בעולם החיצוני? לדוגמא, האמירה המפורסמת כי "הכל זורם". איך אפשר להסביר בעזרת עיקרון זה את הרעיון שדברים יכולים להישאר גם יציבים, או שמא מדובר באשליה בלבד? ואם אכן מדובר באשליה, כיצד ניתן להמשיך ולחיות בעולם שבבסיסו הוא אשליה?

השאלות הללו הטרידו את שני הפילוסופים המרכזיים ב-'גל הראשון' של יוון העתיקה, אלו המכונים 'קדם סוקראטיים' (משום שקדמו להופעתו של סוקרטס, מורו של אפלטון). שני אלו, פרמנידס והרקליטוס, חיו פחות או יותר באותה תקופה ובאותו מקום, אך הסתכלו על המציאות באופן הפוך לגמרי: האחד טען שהעולם נמצא בשינוי מתמיד, וכי ההתמדה והיציבות שאנו רואים אינן אלא אשליה, בעוד שהשני טען כי רק השינוי עצמו הנו אשליה, ודווקא היציבות וחוסר השינוי הוא העיקרון היחידי הנכון. במלים אחרות, אצל אחד יש רק תנועה ושינוי, בעוד שאצל השני אין שום מקום לתנועה ושינוי. אצל אחד אין שום מקום למנוחה וסופיות, בעוד שאצל השני אין שום מקום לשינוי והתפתחות.

כיצד מגיעים להשקפה כ"כ חד משמעית, ועם זאת כ"כ שונה והפוכה, ביחס לאותה מציאות? האם ניתן לשלב בין שתי הגישות הללו? ומה ההשלכות לחיינו של אימוץ כל אחת מהגישות? מוזמנים להאזין לחלק 2 של השיחה ולהבין יותר לעומק.

האזנה מהנה!