אני מודה לך נפתלי שנתת לי את הזכות לנהל בית ספר בת"א שמתמודד עם היהדות.
כיון שתוכנית הפעולה היא ארוכה, ומנהלים רוצים בפיסקה אחת להבין את השורה התחתונה, הרי היא לפניכם, תקציר המנהלים:
אנחנו החילונים, כאשר מרדנו בתרבות הגולה, מרדנו ביחס בין גוי ויהודי ומרדנו באורתודוקסיה, וטוב שכך עשינו – אחרת לא ניתן היה להקים את הציונות. רק נקודה אחת חסרה – שכחנו לחזור אליה, ליהדות, כאשר המרד הצליח והקמנו מדינה. במקום זה מסרנו את המפתחות של היהדות למפלגות הדתיות (שבארץ הן על טהרת האורתודוקסיות). יותר מכך, בגלל סיבות של קואליציה התגובה הפבלובית של חלק גדול של חילונים על כול גילוי יהדות הוא התנגדות אוטומאטית לכפיה, יחס מזלזל של התנשאות של ההשכלה על פרמיטיביות הדת. זה לא יכול להמשיך ככה. הסיבה ה-י-ח-י-ד-ה שאנחנו תקועים בישראל (לשעבר – כנען) היא התרבות היהודית שלנו. התרבות ה-י-ח-י-ד-ה שפיתחנו כעם הינה תרבות יהודית (ולא, הפסיכואנליזה או תורת היחסות שפיתחו יהודים מסוימים זה לא תרבות יהודית. זה אוצרות אוניברסליים). בורות בתרבות היהודית היא לא פחות נוראה מבורות בתרבות העולם. מצד שני – התרבות היהודית היא ל-א ר-ק התרבות של החרדים / הדתיים לאומים. אנחנו לא נלמד יהדות עם משקפיים אורתודוקסיות של פולחן ומצוות. סוף תקציר מנהלים.
להלן הפירוט של העיסוק ביהדות בבית ספר שאני אנהל:
א) כול תלמיד ידע, מבחינה היסטורית ותרבותית, מה זה מקרא, תושב"ע, פרושים, צדוקים, איסיים, משנה, מדרשי תנאים, תלמוד א"י, תלמוד בבלי, מדרשי אמוראים, גאונים, רש"י, ראשונים, תוספות, הרמבם, הרמבן, קבלה, שולחן ערוך, שבתאות, ההשכלה, אורתודוקסיות מודרנית, קונסרבטיזם, רפורמים, חסידות, מתנגדים, חב"ד.
ב) כול תלמיד ידע לקרוא דף גמרא: אין צורך ללמוד ארמית – יש תרגום שטיינזלץ (באתר ספריא), משרד החינוך יעלה גם את שוטנשטיין למרשתת. ידע כול תלמיד להבין את המשנה, את העיסוק של האמוראים במשנה (בעיקר בבבלי) והבנת הסוגיה. כול תלמיד ידע להסביר, ע"ס השטיינלזץ / השוטנשטיין – במה אנחנו עוסקין.
ג) כול תלמיד יבין מה זה סידור – איך מחולקת התפילה היום-יומית, סדר הברכות, מחזור ימים נוראים, מושגים של מועדים מיוחדים, ברכות. זה בכלל לא לא שאלה הלכתית. ידע כול תלמיד את התרבות הזאת. נקודה.
ד) היסטוריה – נכיר את ממלכת ישראל מול ממלכת דוד, המחלוקת המחקרית האם הייתה קיימת הממלכה המאוחדת, למה שרדה ממלכת יהודה (למרות שגלתה) מול אחותה הבכורה בישראל שלא שרדה (רמז – החומש).
ה) נפסיק את הצ'יזבטים של הגננת – המקרא ל-א, ממש לא נ-י-ת-ן בהר סיני. יבין התלמיד שהחיבור הנפלא הזה נכתב ע"י אנשים בשר ודם, החל מתק' יאשיהו (ס' דברים, קרי משנה תורה) ועד התק' ההלניסטית (כתובים: קרי – דניאל, אסתר, שהש"ר והיתר). אפילו אם זה מתנגש עם תפישות אמוניות. ידע התלמיד שיש תפישה אחרת.
ו) ההחלטות הפוליטיות השנויות במחלוקות שלקחנו – המרד הגדול, מצדה, מרד בר כוכבא – מה אתה היית עושה? (רמז – שלוש שטויות שעשינו, לא פחות גרוע מהשבתאות). יש מחלוקת מחקרית. פה התלמיד יכול לעשות עבודה. אני מסכים בהחלט שיש פה מחלוקת. אלה ואלה דברי אלוהים חיים.
ז) נלמד את השפה העשירה והנפלאה של התנ"ך – הפסוקים היפהפיים של שיר השירים, שיר האהבה היפה ביותר, פקחות המציאות של קהלת, חכמת החיים של משלי, החיפוש של תהילים לעזרה והודיה. מטמון המילים האדיר הזה – רק תנצלו אותו. הפלא של חידוש הלשון העברית, שפת המקרא מול שפת המשנה היפהפיה.
ח) לב המאפליה – ההבדל בין תרבות ואמונה, הראיה החילונית שהאדם אדון לגורלו, שאין הקודש מצוי בחיי היום-יום (בחיי החול) מול הגישה הדתית. כאן נגיע להדתה-שמדתה – נדע לאבחן מתי הטקסט שאנחנו קוראים הוא תרבות יהודית ומתי הטקסט היא מיסיונריות וניסיונות פתיטים להחזיר בתשובה. מתי התרבות העשירה הזאת גולשת למחוזות לא-לה והדרשן (משרד החינוך? הריבון?) מנסה לקשר את שר ההיסטוריה עם ההשגחה העליונה – יש כעת גשם בגלל מחזור המים בטבע או בגלל רצון האל? מה זה השטויות האלה? נדע להבחין בין לימוד התרבות ולכבד אותה ובין שטיפת מוח. נלמד על זרמים ביהדות, על תק' ההשכלה, איך חלק מהאורתודוקסיה קיבל את ההשכלה וחלק – התנגד לה, הטיל חרם עליה. נבין שיש לנו מדינה למרות האורתודוקסיה, נבין את המרד הציוני בגולה, נבין שהמרד הצליח ולא צריך למרוד בכול מה שמשדרת היהדות. נבין מתי מנצלים את החיבה שלנו ליהדות כדי להשיג מטרות פוליטיות. נקרא טקסטים של הטפה דתית (AKA הדתה) כמו למשל בשיעור מדעי-טכנולוגי במסגרת ה"אור" לדבר על נרות שבת זו הדתה. כאשר נלמד על המצוות וההלכות החלים ואלא שאינם חלים על האשה נציין שבזרמים אחרים (AKA רפורמים, קונסרבטיבים) האשה פותחת את הארון, עולה לתורה, אומרת קדיש, לובשת טלית, רוקדת עם ספר תורה. ובא לציון גואל.
שורה תחתונה – פיוס בין הציונות והיהדות – אם פעם הייתה חייבת הציונות למרוד נגד היהדות, אחרת היינו נשארים ביאסי ובפס (קרי – בגולה), היום הציונות נצחה: היא יכולה, במחווה של מנצחים, להפסיק לפחד מהיהדות, לאמץ אותה והכי חשוב – לקחת בעלות עליה: שכול אדם יתווה את היהדות המתאימה לו, השיוויונית מול האליטיסטית, האוניברסלית מול הלאומית, הרציונליסטית מול הקבלית – היא כ"כ עשירה שכול אדם ימצא בה את מה שהוא מחפש. אנחנו, החילונים, יהודים לא פחות מכול רב אחר, אין נוסח אחד לתפילה, אין מחשבה אחת של יהדות, אין רב אחד שיחליט בשבילך מה זו יהדות – אתה צריך לחצוב לך את היהדות שלך.
תודה לך נפתלי על ההזדמנות הזאת.
