תגובת ההסתדרות שהוגשה אתמול (א') לבג"ץ בעניין זכות השביתה של עובדים מול רפורמות מבניות שמובילה המדינה, מחדדת את ההבחנה בין שינויים במשק החשמל לבין מעמדה של זכות השביתה בישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו לא מתלהב מהרפורמה – מנטרול זכות השביתה דווקא כן. לכל שאר השחקנים – משרד האוצר, משרד האנרגיה, ההסתדרות וועד עובדי החברה – יש אינטרסים מורכבים יותר.
פעמיים בחר נתניהו להודיע כי המטרה העקבית מבחינתו היא נטרול זכות השביתה מול החלטות המדינה לבצע רפורמות. לאחר שהוצגו עקרונות הרפורמה המוסכמת, תוצאת משא ומתן אינטנסיבי, לא קבע עמדה, אלא הנחה את אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה, לבחון את התועלת הכלכלית ברפורמה. אם שמחון יעשה את עבודתו נאמנה, הוא יכריז שאין כזו, מפני שכולה "על הקרח" – מותנית בקצב הביצוע של תהליכים מורכבים מאוד כמו מכירת 4 וחצי תחנות כוח של חברת החשמל, בתמורה שתתקבל, ובאינסוף סעיפים קטנים שאמורים להיקבע בהסכם מפורט.
הבעיה היא שאין הסכם כזה. שר האוצר משה כחלון ושר האנרגיה יובל שטייניץ קיוו להשיג אותו עד ה-15.2, ובגינו קיימו מספר צוותי משא ומתן פגישות תכופות. אלא שהנחיות נתניהו הובילו להקפאה במגעים. לכן לשמחון אין באמת מה לבחון. "הסכמות עקרוניות" הן בדיוק מה שהן – עקרוניות.
האמת על הרפורמה
כל הצדדים טוענים ש"הרפורמה בחברת החשמל הכרחית". מדובר בטענה משונה, שכל התוקף שלה מבוססת על שזירה של צרכי משק האנרגיה עם אינטרסים פוליטיים.
בפשטות, משק האנרגיה הוא זה שזקוק לשינויים דרמטיים – החלפת דלקים מזהמים מאוד בגז טבעי (שמזהם פחות), פיתוח יתירות במשק הגז, הפקה מבוזרת של חשמל נקי (כזה שלא מזהם כלל), פיתוח רשת החשמל והכנתה להקמת מתקני אגירה גדולים. הרפורמה לא קשורה לאף אחד מהנושאים האלה, אבל הסכסוך לגביה "תוקע" את משק האנרגיה והופך את הרפורמה ל"הכרחית".
נדגיש, גם תהליכים אלו במשק האנרגיה מצריכים פרישת עובדים רבים מחברת החשמל, אלא שהרפורמה – בכל המתכונות הרבות שנדונו במשך השנים – עוסקת בדברים אחרים לגמרי: הפרטת ייצור החשמל ופגיעה בכוחם של העובדים.
אחרי שלא הצליחה לעשות זאת בדרך הישירה של משא ומתן עם העובדים, החליטה המדינה לעשות שינוי ארגוני ולהוציא חלקים רבים מחברת החשמל, וכך להקטין את כוחו של הוועד. כדי לממש את המדיניות, נקטה הממשלה גם במדיניות של "חנק" כלפי חברת החשמל – אי מתן ערבויות (מה שתרם לניפוח החוב של החברה), איסור להקים תחנות כוח חדשות (שהוקל במסגרת "תכניות חירום") ופרויקטים אחרים במיליארדי שקלים כמו התקנת מסננים בתחנות הכוח הפחמיות (פרויקטים שנגמרו או קרובים לסיום), כמו גם איסור כמעט מלא של הפעילות בחו"ל, אי עדכון תעריפים משנת 2002, ומתקפה תקשורתית עמוקה כנגד העובדים.
בינתיים, עובדי החברה הזדקנו, חלק מבכיריה פרשו והשתלבו בדרג הבכיר של יצרני החשמל הפרטיים. האווירה בקרב העובדים קשה. רבים רוצים לפרוש, אם יקבלו פיצוי הולם, ואחרים רוצים בהסרת מדיניות החנק הממושכת, כדי להחזיר את החברה לשפיות. בתוך כל אלו, הצליחה החברה גם להתייעל והקטינה את כוח האדם באלפי עובדים בשנים האחרונות, בהסכמה עם הוועד, בעיקר דרך פרישת עובדים וצמצום דרמטי של קליטת עובדים קבועים.
לכן, יותר משמישהו מעוניין ברפורמה בפני עצמה, ה"נחיצות" שלה יושבת על המשקולות הרבות שהיא מסיבה לקידום משק האנרגיה. חברת חשמל חנוקה עם חוב פיננסי גדול, תוביל לכשלים עתידיים בתחום רשת החשמל, שאמורה להישאר בידיה. תרחיש זה עלול לגרום לנזקים עצומים למשק, ואיש לא מעוניין בו.
משחק האינטרסים
ראש הממשלה נתניהו סבור כנראה כי כל הכלים בידיו: גם למוטט מעוז של העבודה המאורגנת בישראל דרך הפרטה, וגם להשיג פסיקה עקרונית נגד זכות השביתה. למרות העידוד שספג מדברי השופטים בדיון הקודם, תשובת העובדים לבג"ץ, שמנמקת באופן מפורט מדוע טענות המדינה בעניין פסולות לחלוטין, מציבה את נתניהו בעמדת "המהמר על כל הקופה" – הוא עלול לטרפד את ההסכמות העקרוניות שכבר הושגו לגבי הרפורמה, להכביד מחדש על משק האנרגיה וגם לא לזכות בפסיקה שהוא מעוניין בה.
ההסתדרות טוענת, בפשטות, טענה הגיונית: כשמפטרים אלפי עובדים זו השלכה ודאית על זכויותיהם, ואם זה לא נעשה בהסכמה יש להם זכות לשבות, ואין בכך שום חידוש. איסור השביתה שהוטל על עובדי בזק לפני ההפרטה (הלכת בזק) התבסס על כך שלא הצליחו להוכיח שהפרטה וכניסת מתחרות בהכרח תפגע בזכויות העובדים, ואילו בחברת החשמל הדבר כבר נעשה בפועל, תוך כדי "רפורמה זוחלת" ובה הפרטת 30% מייצור החשמל בישראל.
לוועד עובדי החברה יש אינטרס ברור לסיים את המלחמה הארוכה עם המדינה, במינימום נזק לעובדים. למידת הנכונות של המדינה לפצות את עובדי החברה – גם אלו שיפוטרו וגם אלו שיישארו – בגין הרפורמה יש השפעה גדולה על הרצון להגיע להסכמה ולסיים את הפרשה הכואבת הזו.
להסתדרות יש תפקיד עקרוני חשוב נוסף שלא קשור רק לעובדי חברת החשמל, אלא להגנה על מעמד זכות השביתה בישראל. פסיקה עקרונית של בג"ץ בנושא עלולה להיות בעלת השלכות רוחב שיחבלו בכל יחסי העבודה בישראל – בנמלי הים והאוויר, במשק המים ובכל המגזר הציבורי. לכן מתעקש יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן להגיע להסכמות על הרפורמה וההפרטה, ללא פסיקה עקרונית לגבי זכות השביתה.
התגובה שהוגשה אתמול לבג"ץ מתונה מאוד, ומבקשת אך ורק לשמור על הקיים. היא כוללת סקירה של ההגבלות על זכות השביתה במדינות דמוקרטיות ולא דורשת כל שינוי במעמדה בישראל, למרות המגבלות הרבות שבית הדין לעבודה הטיל בעבר, ויטיל גם בעתיד, על זכות זו. כל הדרישה היא להכיר בכך שהיא קיימת. לכן מכוּנוֹת דרישות המדינה "שינוי סדרי עולם" ובג"ץ מתבקש, בסך הכל, שלא לסטות מהמצב הקיים.
