תמה הישראלי ופרשניו היושבים באולפנים ממוזגים ושואל את עצמו: איך זאת העזתים ממשיכים לחיות תחת עולו של החמאס רעבים, חשמל לארבע שעות בלבד, צמאים, בקרוב מאוד ללא מים, הביוב עולה על גדותיו וכבר זורם בשצף קצף כאילו כועס על מישהו דווקא לעבר חופי אשקלון. האם לא מבינים הם, הערבים האלה שמצבם רע מאוד? עד כדי כך קצר שכלם?
בקול ישראל בתכנית של אסתי פרז שואלת המנחה את המומחה לערבים/המזרח התיכון/קצין בכיר לשעבר במודיעין/מומחה לטרור: "הכיצד פרופסור…? והמומחה מתחיל למנות לה שלוש סיבות למרות שיש סיבות נוספות רבות אחרות "ומניתי אותם כבר בספר שכתבתי" והיא קוטעת אותו: הרי ידוע שבתקופת שליטת ישראל על עזה היה להם טוב יותר…
תראו אני לא מומחה לענייני ערבים, גם לא לענייני אינדיאנים ולא לענייני דגי סלמון המקפצים בעליצות במעלה הנהר אל רבייתם-מותם. אבל אני קצת מבין בבני אדם ומבין לא רע בהיסטוריה. ואני מבין, ולא כתבתי שום ספר על כך בהוצאת משרד הביטחון, שבני אדם, הפלא ופלא הם מין זן שממש ממש לא אוהב להיות כבוש. איך אני יודע? תראו, סטלין היה מנהיג איום שטבח עשרות מיליוני רוסים אם ברעב, אם בסיביר, אם בהוצאות להורג. הוא חתם עם היטלר ברית שנקראה הסכם ריבנטרופ-מולוטוב לאי התקפה הדדי וחלוקת פולין בין הנאצים וסטלין. והנה כאשר היטלר הפר את ההסכם ופלש לברית המועצות, ראה איזה פלא, הרוסים נאבקו עם השיניים מול הצבא הכובש. הגרמנים, כיתרו והטילו מצור, הרעיבו את לנינגראד (סנט פטרבורג של היום). אבל הרוסים לא נכנעו. שבע מאות אלף רוסים מתו ברעב בלנינגרד המכותרת. לא שהם ידעו אז מי טוב להם יותר, הצורר היטלר או רב הטבחים סטלין. הם העדיפו לאכול בשר אדם מאשר להיות כבושים. וכמובן הקרב ההרואי בהיסטוריה בסטלינגרד בו הצליחו בידיים ממש להדוף את הגרמנים. בקרב הנחשב לקשה ביותר בהיסטוריה. לא חשוב שעם נפילת האימפריה הסובייטית שינו הרוסים את השם של העיר סטלינגרד ההירואית לוולגוגרד מתיעוב של כל מה שהזכיר את סטלין האיום, אבל יחד אתו עמדו כל אזרחי ארצו שכם אל שכם מול הכיבוש הנאצי. ואיך ניגף נפוליאון הכובש שהביא לרוסים מתנה, עם צרפתי עם ערכי מהפכת החירות, אבל הרוסים על אציליהם שהעריצו את השפה הצרפתית, והיו מדברים בה, לא רצו את כיבוש נפוליאון. כי בני אדם מה לעשות, מעדיפים מוות מאשר כיבוש.
זכורני, כיצד אזרחי ישראל הזילו דמעות של שימחה במלחמת לבנון הראשונה, כאשר הלבנונים קיבלו את חיילי צה"ל באורז. אוי איזה טמבלים היינו, כאשר אכלנו אותה לאחר זמן, למרות מלהגים/פרשנים בטלוויזיה/מומחי ערבים/ פוליטיקאים/קציני מודיעין בכירים במיל. שהסבירו בכובד ראש שהלבנונים מעדיפים את הישראלים על פני הפלסטינים במחנות שנמאסו עליהם. כמובן זה נראה יוצא דופן, שפולנים רבים, ליטאים, לטבים, אסטונים קיבלו את הכיבוש הגרמני בשמחה, אבל זאת רק משום שהם השתחררו מעול הכיבוש הסובייטי. ולמה נלך רחוק מדי? האם הרומאים היו עד כדי כך נוראיים, שהעם היהודי נלחם בהם, ובמצור על ירושלים נאלצו אימהות לאכול את בשר ילדיהם. טוב, חוץ מיוספוס פלאביוס שנכנע ולא התאבד על המצדה ויוחנן בן זכאי, אבל הם היו שמאלנים, אחד אוכל טרפות והשני חרדי שמאלני למהדרין.
אף אחד לא אוהב להיות לא מכותר ולא כבוש. איזה זן משונה אנחנו. אבל גם חיות לא ששות שיכנסו לטריטוריה שלהן ואני מציע לכם לא לנסות את העניין הזה. מתי נתחיל להבין זאת?
