שמואל א, פרק א'

בפרק הראשון של ספר שמואל נולד שמואל. נביא ומנהיג גדול לעם ישראל.

שמואל נולד מחנה, חנה שהייתה עקרה.

כן כן, שוב אותו משחק ברחם האישה. האישה עקרה עד שיום אחד, אלוהים מתערב, והיא יולדת בן שממנו נברא עולם חדש (בתנ"ך לצערי זה תמיד בן, אבל זו בהחלט יכולה להיות גם בת).

הדרך שבה התנ"ך רומז לנו שהולך לקרות משהו חדש, תפנית היסטורית חשובה, היא הולדת ילד מאישה עקרה.

האם התפנית תביא למשהו טוב או רע – זה כבר עניין של בחירה ארצית. לפעמים יצא משהו טוב (למשל יצחק) ולפעמים משהו רע (למשל שמשון).

ניסיתי לפצח את הקוד המקראי הזה, ולדעתי הוא טמון במילה הראשונה בתנ"ך – בראשית. אולי בראשית נכון לכתוב באופן הבא – ברא איש.

אז נכון – הכפלתי את האלף באמצע המילה, והוספתי רווח, והשמטתי את הת' שבסופה, ומצאתי שכדי שתהיה בראשית מלשון התחלה חדשה, צריך לברוא איש, יש מאין.

בריאת איש יש מאין היא כמו לידה מאישה עקרה.

במקרה של שמואל זה גם מגיע אחרי ה"תוהו ובוהו" של סוף ספר שופטים – כמה סמלי שמהתוהו ובוהו ייוולד עולם חדש!

אז בכל פעם שאומרים לנו שההנהגה הקיימת היא היחידה האפשרית, נדע שמנהיגים שיובילו דרך חדשה הם אנשים שנוצרים יש מאין.