מה החובות שלי כאבא, כלפי שלושת הבנות שלי? כמו תמיד, אני פונה להיסטוריה התרבותית שלי, דהיינו – המקרא, המשנה והתלמוד.
כל מצוות הבת על האב (מס' קידושין) – אין באמת כאלה מצוות, כתוב במס' קידושין במשנה כל מצוות הבן על האב (מה האב חייב לבנו, איזה מצוות מוטלות על האב בקשר לגידול בנו. הנוסח קצת מבלבל, במכה ראשונה לא ברור על מי מוטלים החובות), אבל כיון שכולנו חושבים שבן = בת מבחינת חובות וזכויות (אנחנו במאה ה-21, מסכימים), אלה החובות שהמשנה, והבבלי כמובן מרחיב, שהאב חייב לבתו, והן פחות או יותר 6 מצוות:
תנאי מקדים –
1) הבן או הבת? אומרים חזל כל מצוות הבן על האב, וכיון שאנחנו במאה ה-21, כלומר בת = בן, סיכמנו שזה בעצם זה כמו "כל מצוות "הצאצא" על האב".
2) האב או זוג ההורים? כיון שאומרים התנאים " אין לי אלא איש, אישה מניין? כשהוא אומר "איש אימו ואביו תיראו", הרי כאן שניים" – זה משפט מפורסם – כאשר במקרא ויקרא אומר "איש אמו ואביו תיראו" (בקשר לכיבוד הורים) – נלמד לימוד הלכתי בתורת כהנים, שזה ספרות התנאים שלי, ספר ספרא, מדרש תנאים של תלמידי ר' עקיבא – "' "איש – אין לי אלא איש, אישה מניין? תלמוד לומר 'תיראו' – הרי כאן שניים, אם כן למה נאמר 'איש', שהאיש סיפוקו בידו והאשה אין סיפוקה בידה, מפני שיש רשות אחרים" – כלומר, אנחנו, ההורים, אנחנו שניים, אבא ואמא – הצאצא (בן או בת) צריך לכבד את 2 ההורים, אמא ואבא. אמנם האם, בטח בתק' חזל, לא הייתה עצמאית לגורלה (או בלשון היפהפיה של התנאים שלי – האיש סיפוקו בידו והאשה אין סיפוקה בידה, מפני שיש רשות אחרים – אחרים מחליטים בשבילה, אבל גם חזל שלי מסכימים, היא נושאת בעול גידול וחינוך הילדים) – כלומר – "כל מצוות "הצאצא" על ההורה". הערה אישית: זה עוזר לי ככוסות רוח למת, אבל חשוב לי שגם היא, המנוחה, תישא באחריות.
כעת, שהכול משותף, נמשיך הלאה. מה אומר הבבלי על החובות שלי מול ה"צאצא" – נקרא לה בת:
א) למולו – לעשות לו ברית מילה ביום השמיני ללידתו; זה כנראה נחסך ממני במקרה של בנות. נמשיך הלאה.
ב) לפדותו – אם הוא בנו הבכור, לעשות לו פדיון הבן בהגיעו ליום השלושים ללידתו; גם זה נחסך ממני. נמשיך הלאה.
ג) ללמדו תורה – כל ילד לפי התפתחותו האישית ובשלותו ללמידה; את זה אני מחויב. נזכור את זה.
ד) להשיאו – בהגיעה לגיל המתאים, ההורה צריך להתאמץ ולבחור בן-בת זוג; את זה אני מחויב. נזכור את זה.
ה) ללמדו אומנות – את זה אני מחויב. לדאוג שהצאצא ירכוש מקצוע שיוכל לפרנס את בן-בת זוגו וילדיו ולא יהיו נטל על הציבור; את זה אני מחויב. נזכור את זה.
ו) להשיטו במים –  זה רק ר' יהודה סובר, אבל אנחנו מחבבים את ר' יהודה. נזרום אתו –  ללמדו כיצד להתמודד עם פגעי טבע, אסונות, הישרדות במצבים קשים ועם נוקשות הרחוב. את זה אני מחויב. נזכור את זה.
לא נכנס לקטע הלמדני של בבלי קידושין, בוא נסכם, בגדול כמה קטיגוריות – ללמדה תורה, למצוא לה בן-זוג, ללמדה מקצוע, להתמודד עם המציאות. אני לוקח על עצמי. בוא נבחן את זה, אז מה היה לנו עד עתה:
ללמדה תורה – אם נתמודד עם הקטיגוריה הבאה עלינו קצת למטה, "ללמדה מקצוע" – מה ההבדל? אני אומר – תורה גדולה ממקצוע, ללמדה תרבות, ראיית עולם, מה חשוב ומה תפל. אני יודע, יש לי בנות דעתניות, בשלב מסוים הן בטוחות שהן יודעות טוב ממני, יליד שנות ה-50 של המאה שעברה, משהו בין האדם הניאדרטלי לדור ה-X או ה-Y, משהו שחי רק בוויקיפדיה. עדיין, אני חייב להיות המצפן, וגם אם אף אחד לא יפתח אותי אני מחויב להגיד את האמת שלי, מיושנת כמה שתהיה.
למצוא לה בן זוג – נו, באמת, איפה לקחו את הקטיגוריה המיושנת הזאת? האם באמת אני מסוגל לשדך לה (ואני נוטש לחלוטין את סוגיית המגדר, בן או בת)? השתגעתם לגמרי? יחד עם זאת, ההורה חייב לשתף את בתו מה האינטואיציה שלו: אין דבר קשה מזה, אבל כן – אני חושב שהוא מתאים לך, לא, בתי, אין לי הרגשה טובה – אני אתמוך בך, אבל גם אם תתחרטי, אני תמיד אהיה פה לצידך. כמו עץ אלון. ת-מ-י-ד. כמו יהורם גאון ששר "הנני כאן". שנינו יודעים היום, במאה ה-21, שזוגיות זה לא פיקניק. אבל אין כמו הכמיהה לזוגיות טובה. אין.
ללמדה מקצוע – תבחרי מה שאת רוצה, אפילו על תלמוד ויהדות אני אסכים. אין כמו לימוד לפתוח חלונות. אם תבחרי מדעי הטבע אני אחגוג, אבל גם חינוך, עבודה סוציאלית ופסיכולוגיה אני אשמח (אחרי הכול, הכרתי אשה שלמדה את זה, ואהבתי אותה) – העיקר שתראי את היופי בלמידה, בהעמקה הזאת. בהטלת הספק, בשאלת שאלות. אין, אין תקופה יפה יותר מתקופת הלימודים, שהדעת נפתחת.
להתמודד עם המציאות – ר' יהודה, פה הקשית: איך לכוון בת בגיל העשרים ומשהו, שבטוחה שהיא מנוסה מאביה, שהיא בטוחה שהיא חכמה אפילו מהרמבם (זה בלתי אפשרי), פתאום להקשיב, לאו דווקא לאמץ, מה שהאב אומר? אין לי מושג. אבל זה הג'וב שהוא נתן לי, ואני לא יכול לסגת ממנו. כול דריכה על מוקש שהיא תדרוך, אני אכאב אתה. כול הצלחה – אני אחגוג (בשקט). אני תמיד אהיה שם. עם דמעות של אושר או כאב בעיניים. איך לנהל חשבון בנק, איך להכנס למו"מ עם בעל הבית, איך להתראיין למקום עבודה, מה להגיד לבחור, איך לענות לאחותך – יש מיליון בעיות, ומיליארד תשובות.

אלה חובות הבת על האב. יש כמובן חובות האב על הבת (כלומר, איזה חובות מוטלות על ה"צאצא" כלפי זוג ההורים, ופה בוודאי חזל שלי הבינו שאין הבדל בין בן או בת), אבל זה הרבה יותר מינורי (אני מבין שזה משפט מאזור קרקוב פינת וורשה, אבל אני טולרנטי). זו כבר בעיה שלהן.