*דבר ראשון תיקון טעות – לא מזמן כתבתי כאן בנוגע לאיך עשוי להראות משחק בין נבחרת ארצות הברית לבין נבחרת שאר העולם במסגרת שבוע האולסטאר. ציינתי שזה אמנם נעשה בין שחקני השנה הראשונה והשניה אבל לא סביר שזה יקרה במשחק הראשי בגלל המסורת של מזרח נגד מערב ומי יחלום בכלל לשנות אותה. שבוע בערך לאחר מכן גיליתי שמישהו דווקא כן חלם והפורמט השתנה למה שהיה נהוג עד לפני כמה שנים במשחק של שחקני השנה הראשונה והשניה. אולי גם כאן זה שלב ביניים בדרך למשחק בין ארה"ב לעולם. נחיה ונראה.

ועכשיו לנושא אחר לגמרי. בליגה האמיתית, לא זו שמתכנסת לסוף שבוע של הטבעות ואלי-הופים, הסתיים בחמישי שעבר חלון ההעברות בבליץ של טריידים. טריידים מדגימים שיש גם צד אכזרי לחיים כשחקן NBA. לא שצריך לרחם עליהם יותר מדי באופן כללי, אחרי הכל הם משחקים כדורסל ומקבלים על זה מיליונים. אפשר לחשוב על עבודות גרועות יותר. ובכל זאת, באפשרות שפתאום יצלצל הטלפון ויודיעו לך שמחר אתה והמשפחה שאולי יש לך צריכים לעבור לקבוצה חדשה בעיר אחרת במרחק אלפי קילומטרים יש משהו צורם. כמעט אף אחד אינו חסין מטרייד. אתה יכול להיות אולסטאר או פרנצ'ייז פלייר שרק בקיץ החולף קיבל חוזה מקסימום והובטח לו להיות הפנים של הקבוצה בשנים הבאות. אז הובטח. אבל לבלייק גריפין נגיע עוד מעט.

חזרה להיבט המקצועי של הטריידים, רובם אגב לא מעניינים באופן מיוחד. טורונטו למשל קיבלה מסקרמנטו את מלאכי ריצ'רדסון על 3.5 הנקודות שלו ו- 1.2 הריבאונדים שלו למשחק. בתמורה היא נתנה את ברונו קאבוקלו שתרם העונה חצי ריבאונד וחצי אסיסט למשחק. טריידים מעט יותר מעניינים כללו את דנטה קנינגהם וראשאד וון ומעניינים עוד יותר כללו את טוני אלן, ג'אמיר נלסון, עומאר אשיק וניקולה מירוטיץ' שעבר לניו אורלינס. למעבר של מירוטיץ', בניגוד ללא מעט העברות, יש משמעות מיידית. הוא בכושר נפלא מאז שהתאושש מהאגרוף שנתן לו חברו לקבוצה בובי פורטיס בתחילת העונה. ההצטרפות שלו מפצה במעט על האבדן של דמרקוס קאזינס ומשדרת שהפליקנס עדיין מכוונים לפלייאוף. שם הם לא יעברו את הסיבוב הראשון ככל הנראה אבל זה כבר סיפור אחר.

בלייק גריפין שהוזכר קודם לכן הוא השם הגדול של חלון ההעברות. הטרייד שלו לדטרויט, בניגוד לרוב האחרים, לא התבצע ביום האחרון אלא קודם לכן. עד תום חלון ההעברות הוא הספיק לשחק ארבעה משחקים במדי הפיסטונס ולנצח בכולם. במשחק הבא, נגד קבוצתו לשעבר, הוא כבר יפסיד. יש קווי דמיון בין הסיטואציה הנוכחית בדטרויט ובקליפרס. שתיהם עם מאזן כמעט זהה, על סף הכניסה לפלייאוף, ובשתיהן שיחק גריפין לצד סנטר דומיננטי אך מאותגר מקו העונשין שקוטף בערך 15 ריבאונדים למשחק (אם כי דראמונד מגוון הרבה יותר התקפית ויש לו יכולת מסירה טובה שלדיאנדרה ג'ורדן אין). עם זאת, הכוונות של שתי הקבוצות בביצוע הטרייד נראות הפוכות. דטרויט מכוונת גם לזמן הווה, לבלימת המומנטום השלילי בו היא היתה לאחר פתיחת עונה מפתיעה ולניסיון להגיע לפלייאוף. הקליפרס חושבים בעיקר על העתיד ועל בניה מחדש. ההעברה של גריפין משלימה את הפירוק של השלד שרץ יחד כמה עונות. זה החל עם ההעברה של כריס פול ליוסטון בקיץ והסתיים עכשיו. החוזה הענק של גריפין שהכביד על הקליפרס עבר מזרחה וזה יאפשר להם לנסות למשוך כוכבים ולהתחיל לבנות שושלת חדשה.

גריפין הוא אולי השם הכי גדול שעבר אבל הטרייד הגדול והחשוב ביותר כלל מספר קבוצות ובמרכזו עמדה קליבלנד שהעבירה לא פחות משישה שחקנים, כמעט חצי מהסגל, וקלטה ארבעה. מבחינת קליבלנד לא היתה ברירה אחרת אם היא רצתה להגיע לאנשהו העונה וכשלברון משחק אצלך זו ברירת המחדל. אתה לא מסתפק בהגעה לפלייאוף. קליבלנד פתחה את העונה בצורה מגומגמת, יצאה בהמשך לרצף נצחונות מרשים אבל אחריו החלה להדרדר. התקופה האחרונה כללה רצף של הפסדים שחלקם (כמו התבוסה הביתית ליוסטון) מביכים במיוחד, חדר הלבשה מסוכסך, כימיה קבוצתית רעילה, הגנה נוראית וכוכב אחד מאוד מאוד לא מרוצה. את המצב הזה תיאר ה- GM קובי אלטמן כ- "Slow death march". מוזר שנתניהו לא היה היה הראשון לזהות ולמחות על זילות השואה. אם נידרש למלים פחות דרמטיות ומורבידיות זו היתה פשוט קטסטרופה. השינוי היה מתבקש וכלל העברה של שלושה שחקנים (איזייה תומאס, דרק רוז ודוויין ווייד) שהם שמות מאוד גדולים אבל עם זאת כאלו שלא הצליחו לקדם את הקבוצה מסיבות כמו פציעות, גיל, קושי להשתלב לצד ה- ALPHA MALE העונה לשם לברון או שילוב של הכל. איתם עזבו גם צ'נינג פריי, אימאן שמפרט וג'יי קראודר. במקומם הגיעו ג'ורג' היל, ג'ורדן קלרקסון, לארי נאנס ג'וניור ורודני הוד. הטרייד הזה כולל ארבע קבוצות (או חמש אם סופרים את מיאמי שקיבלה את הבן האובד ווייד ללא תמורה) ועבור שתיים מהן הוא משמעותי מאוד. אחת מהן מתמקדת בעתיד והשניה רואה בעיקר את ההווה אבל גם מעבר לו.

הלייקרס שהעבירו את קלרקסון ונאנס ג'וניור וקיבלו את תומאס וקראודר מביטים לעבר שוק השחקנים של הקיץ הקרוב או זה של 2019. העונה הנוכחית הרבה פחות מעניינת אותם. הדבר החשוב ביותר מבחינתם הוא שמירה על השלד הצעיר והמוכשר מאוד של לונזו בול, אינגראם, קוזמה, ג'וש הארט ואולי גם ג'וליוס רנדל. סגל צעיר שכזה משמעותו חוזי רוקי זולים ולפיכך הרבה מאוד כסף בצד כדי למשוך כוכבים בקיץ. או בזה שאחריו, אין לחץ. קליבלנד מהעבר השני הרוויחה כמה דברים – שחקנים צעירים יותר, אתלטיות משופרת, הגנה טובה יותר, קליעה טובה יותר מבחוץ ותוספת של סנטימטרים אם כי זו לא חוכמה גדולה. אי אפשר להעביר את איזייה תומאס בטרייד ולא להרוויח סנטימטרים. כל אפשרות אחרת מרמזת על משהו מאוד מוזר. קליבלנד תראה כנראה טוב יותר ולא רק מהסיבה שקשה לשחק גרוע יותר ממה שהיא עשתה לאחרונה. היא קיבלה שמות שמות גדולים פחות מאלו שהיא שיחררה אבל הם יתנו לה את מה שצוין למעלה וכנראה שגם חדר הלבשה בריא יותר. מעבר להשפעה המיידית יש כאן בסיס טוב יותר לבניה מחדש במידה שלברון יעזוב בקיץ וההנחה הרווחת היא שהוא אכן ילבש גופיה אחרת בשנה הבאה.

בטווח המיידי צפוי כאמור שיפור בקליבלנד והשאלה הגדולה היא האם הוא יספיק בשביל להתמודד על האליפות. גם בהנחה שהסגל החדש יתחבר בזמן הקצר שנותר העונה, לא נראה שהוא מספיק חזק. קו אחורי שכולל את הוד, קלרקסון, סמית' והיל הוא קו אחורי טוב, אפילו טוב מאוד, אבל הוא עדיין חלש ביחס לאלו של גולדן סטייט או יוסטון למשל. וזה בהנחה שקליבלנד תגיע לגמר. השנה בניגוד לשנים קודמות זה בכלל לא ברור. כדי להגיע לשם היא תצטרך לעבור כנראה גם את בוסטון וגם את טורנטו, לא בטוח באיזה סדר. שתיהן נראות חזקות ומחוברות יותר ולשתיהן הגנה טובה יותר. טורונטו נראית כרגע כקבוצה החמה ביותר במזרח אם כי יש את העניין הזה שכאשר מגיע הפלייאוף היא מתחילה לגמגם וגם אם היא מצליחה לעבור סדרה זה עם הרבה דם, יזע ודמעות. חובת ההוכחה בפלייאוף היא עליה אבל אם דרוזן פתאום התחיל לקלוע שלשות אז אולי באמת מתחולל שם שינוי. בקרוב נדע. עד סוף העונה הסדירה לא סביר שקליבלנד תצליח לעלות מעבר למקום השלישי במזרח, טורונטו ובוסטון די רחוקות ממנה בצמרת האזור. המשמעות היא העדר יתרון ביתיות כמעט לכל אורך הדרך. היא תזכה בו לכל היותר בסיבוב הראשון של הפלייאוף ומשם מדובר בסדרה קשה אחרי סדרה קשה וכולן ללא יתרון ביתיות. אז נכון שלברון מעלה הילוך בפלייאוף אבל קשה מאוד לראות את העונה הזו מסתיימת עם טבעת אליפות נוספת על האצבע שלו.