הנשיא דונלד טראמפ הציג אתמול (שני) את תכניתו להשקעה בפיתוח התשתיות האמריקאיות. הנשיא הציג תכנית לפיה יושקעו 1.5 טריליון דולר לאורך עשור בפיתוח הכבישים, שדות התעופה ותשתיות נוספות בארה"ב. הוא אמר כי "במשך זמן רב מדי, המחוקקים לא השקיעו בצורה מספקת בתשתיות, התעלמו מצרכים חיוניים ונתנו להן להתדרדר" והבטיח כי התכנית אותה הציג תביא לשיפור ניכר במצב התשתיות האמריקאיות. עם זאת, טראמפ שכח לציין מספר פרטים לגבי התכנית: הכסף הציבורי שיושקע יהיה מוגבל מאוד, ויוקדש לסבסוד פרוייקטים פרטיים.

מאז הבחירות העלה טראמפ את יעד ההשקעה בתשתיות האמריקאיות מטריליון לטריליון וחצי דולר לאורך עשור. עם זאת, מרביתו המוחלט של הון זה לא יגיע מקופת הממשלה הפדרלית, אלא מגופים פרטיים והמדינות השונות. בתכנית שהוצגה נכתב כי 200 מיליארד מתוך יעד ההשקעות יגיע מקופת המדינה, ושארית הכסף מיועד להגיע מגורמים פרטיים והממשלות המקומיות.

נשיא ארה"ב טראמפ נואם את נאום 'מצב האומה' בקונגרס. 30 בינואר (צילום:Win McNamee/Pool via AP)

הצעתו של טראמפ היא להשתמש בכסף הפדרלי כדי לסבסד את השקעותיהם של הגופים אשר ישקיעו בשיפור התשתיות. במובן זה, התקציב הפדרלי נועד לשמש כתמריץ בלבד להשקעות של יזמים פרטיים וממשלות מקומיות. על פי התכנית, משקיעים שירצו לקחת על עצמם עבודות על התשתיות יקבלו סיוע פדרלי, ולמעשה יקבלו סבסוד של מעל למחצית הסכום אותו ישקיעו. סבסוד זה יגיע לאותם המשקיעים דרך זיכויי מס.

במסגרת התכנית, השליטה על התשתיות תעבור מידי ממשלות המדינות השונות לידי החברות המשקיעות והן יהיו אחראיות לתפעולן השוטף לאחר ההשקעה. המסים שאמורים לממן את תחזוק התשתיות יקוצצו, ובמקומם יגבו החברות דמי שימוש ישירים מהאזרחים. משמעות הדבר היא שבתמורה להשקעה עליה יקבלו החברות הנחה במס, יזכו המשקיעות בבעלות על התשתיות בהם השקיעו בזול. התכנית עוד תצטרך לעבור אישור של הקונגרס, אבל אם תיושם, תכנית זו עשויה להיות ההפרטה הגדולה ביותר של תשתיות לאומיות אמריקאיות אי פעם.

תכנית התשתיות של טראמפ זכתה בעבר לביקורת נוקבת על ידי כלכלנים אמריקאים, בטענה כי תעודד חוסר שוויון, הקצאת משאבים סלקטיבית וירידה בסטנדרט העבודה והפיקוח.

בשונה מתשתיות המוקמות על ידי הממשלה, שאחראית בראש ובראשונה לרווחת אזרחיה, משקיעים פרטיים יכנסו לתחום התשתיות רק במידה וצפוי להם רווח. תשתיות המוחזקות באופן פרטי ממומנות על ידי דמי שימוש, אותם משלמים האזרחים. באזורים בהם האוכלוסייה חסרה את האמצעים לשלם את דמי השימוש, לא יעשה רווח על ידי החברות, ולא יהיה כדאי להשקיע בה, אלא אם הממשלה המקומית תשלם לחברות בעצמה מתוך כספי המסים על השירות. כך, למשל, בעיר ענייה בארה"ב מחירי האוטובוסים עשויים לעלות במידה ושירות זה יימכר לחברה פרטית שצריכה לכסות את ההוצאות שלה. בעיר בה התושבים לא יכולים להרשות לעצמם את דמי השימוש, החברה עשויה לקרוס, ואיתה השירות עצמו, או שהשקעה כזו לא תהייה כדאית מלכתחילה. במצב כזה, אין להבטיח שכל אזרחי ארה"ב יזכו לגישה שווה לתשתיות.