מאות משתתפים צעדו וצעקו אמש (שני) בממפיס, העיר הגדולה במדינת טנסי שבארה"ב, בדרישה להעלאת שכר המינימום ל-15$, זכויות התאגדות ושוויון. המפגינות והמפגינים נשאו שלטים הקוראים לשוויון: "אני גבר, אני אשה, אני לא בינארי, נימאס לי לחכות, אני עובד מזון מהיר, אני השכן שלך, אני פטריוט, אני שווה כל פני". ההפגנה החלה בסימפוזיון תקשורתי ששם את מאבק העובדים על רצף היסטורי של קריאה לעבודה בכבוד ושוויון בין מוצאים וקישרה את המאבק לזה של ד"ר מרטין לותר קינג שהוביל בממפיס 50 שנה לפני כן צעדה בדרישה לשוויון זכויות לשחורים.

על ההזמנות השונות להפגנה היו חתומים עובדים מחברות מזון מהיר שונות. לטייריקה בלייר, עובדת מק'דונלדס בממפיס, שלחה הזמנה באמצעות תנועה כזאת: "חבר, לפני כמה רגעים יצאתי מהעבודה שלי במק'דונלדס ממפיס לשביתה. נמאס לי לעבוד שעות ארוכות בשביל שכר כל כך מועט, אני בקושי יכולה לספק מזון לשולחן עבור המשפחה שלי. אנחנו צריכים 15 דולר לשעה וזכויות איגוד מקצועי – ואנחנו צריכים אותם עכשיו".

Fifty years later, a new generation of activists, religious leaders, and civil rights groups aim to carry forward the…

Posted by Fight for $15 on Monday, 12 February 2018

נראה שאמנם 50 השנים שעברו לא בהכרח היטיבו את מצבם של העובדים אך הזמן שחולף מלמד כי לכל דיכוי יש תגובת נגד ורוחו של האדם וכוחם של העובדים לא פוסק. "כששבתּי היום, קיבלתי השראה מעובדי התברואה השחורים שיצאו לשביתה עם מרטין לוטר קינג ג'וניור, בעיר הזאת, בדיוק לפני 50 שנה. הם נלחמו על כבוד, על יושרה, על שכר הוגן ועל זכויות איגוד. אנחנו נלחמים מאותן סיבות. מגיע לנו סיכוי בחלום האמריקאי. מגיע לנו 15 דולר לשעה, זכויות האיגוד, וכבוד לעבודה בלי לקשר לגזע", כתבה בלייר.

קיום ההפגנה הוא ההישג

שכר המינימום הפדרלי בארה"ב עומד על 7.25 דולר ותנועת "נאבקים למען ה-15" דורשת כי במדינות ובערים יאמצו חקיקה נפרדת שמעלה את שכר המינימום ל-15 דולר לשעה. התנועה צמחה בשש השנים האחרונות וצמיחתה היא ההתחדשות היחידה של תנועת העבודה בארה"ב. השוק החופשי ששולט בארה"ב מקבל תגובת נגד מצד העובדים שהרימו את ראשם ומבינים שזמני זה הכי קבוע שיש. כך שאם הם עובדי מזון מהיר בשכר נמוך אז בעתיד לא ניראה שינוי באופק.

ההפגנה אתמול לא הביאה עדיין לתוצאות מרחיקות לכת בתחום יחסי העבודה אך במקרה הזה, עצם קיומה הוא הישג. לפני שש שנים אל מול שגשוגה של תעשיית המזון המהיר, אף אחד לא היה מאמין שעובד מק'דונלדס יתאגד וישבות. וכל פעם שזה קורה יש לראות זאת כאירוע היסטורי. אתמול, עובדי המזון המהיר לא רק אמרו שנמאס להם ודרשו את זכויותיהם, אלה הם שמו את עצמם על רצף היסטורי של מאבקים שארה"ב כמעט ושכחה. מאבק על כבוד האדם העובד, מאבק על עבודה הוגנת, מאבק נגד גזענות ומאבק על שוויון.

התחלת ההפגה באזכור ההפגנה שהתרחשה באותו המקום לפני 50 שנה שהייתה אז מעוררת השראה של שילוב זהויות של מעמד, צבע, ולאום אמריקאי. ניראה כי מאבק המשלב את הזהויות השונות של עובדי ארה"ב הוא מה שיוצר איגוד אמיתי. הפרדת הזהויות משרתת את השוק החופשי ודווקא ההתייחסות לאדם מכל היבטיו זהו שינוי מעניין שמציב אלטרנטיבה אמיתית לפירוד האמריקאי. זה שחווים העובדים ביתר שאת שכן מאז עלייתו של טראמפ ספגו כמה מכות קשות ביחסי העבודה וכמה מהישגיהם מתקופת ממשל אובמה התבטלו.

צמיחה של תנועה מול צמיחה של תעשייה

פריחתה של תעשיית המזון המהיר בארצות הברית באה על חשבונם של העובדים בשכר מינימום שהיא מעסיקה. ב-2015 ההכנסות של התעשייה בארה"ב עמדו על 200 מיליארד דולר, בהשוואה לשישה מיליארד דולר ב-1970. בארה"ב פועלות יותר מ-200 אלף מסעדות מזון מהיר, המעסיקות למעלה מארבעה מיליון עובדים. ב-2015 לבדה נוספו לענף 200 אלף עובדים חדשים. המשכורות המשולמות בענף לא הולמות את יוקר המחיה בארה"ב, והעובדים בו הם עובדים עניים.

איגוד נותני השירות הבינלאומי (SEIU) החל בקמפיין להעלאת שכר מינימום ולהכרה בהתאגדות העובדים במקדונלד'ס בסוף 2011. האיגוד צירף אל המאבק קבוצות שונות. התנועה סימנה את תחילת מאבקה בשביתת עובדי המזון המהיר.

מכמה מאות עובדים שעזבו את מקום עבודתם על מנת להילחם על שכר הוגן, התנועה תפסה תאוצה ובשש השנים האחרונות והיא כבר כוללת עובדים מהמזון מהיר, עובדי רווחה, מטפלים סיעודיים, עובדי שדות התעופה, תחנות דלק, חנויות נוחות, נהגי אובר, ועוד קבוצות עובדים מנוצלות בשכר מינימום. לטענת הארגון, 22 מיליון עובדים נלחמו והשיגו עשרות מיליארדי דולרים של העלאה בשכר והפכו לאחת מתנועות העבודה המשמעותיות בהיסטוריה של ארה"ב.

בשל גודלה של ארה"ב, אין אפשרות לאגד כל סניף וסניף של מק'דונלדס, ועל כן נבחרה אסטרטגיה של יצירת תנועת התעוררות שתשנה את המציאות העגומה של העובדים. מקדונלד'ס נבחרה כמטרה מרכזית בארה"ב, גם מפני שהמונח "McJobs", שהחל בתיאור לעבודה ברשת, הפך להיות זהה עם עבודה בשכר נמוך, במשמרות, בלי הכשרה וללא התאגדות עובדים.

לפי מחקר שנערך באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, תופעת ה-"McJobs", העבודות שמשאירות את עובדיהן בעוני, מביאה לכך שעובדי המזון המהיר עולים למשלם המסים האמריקני כמעט שבעה מיליארד דולר בהוצאות רווחה בכל שנה ו-52% מהם מקבלים סוג כלשהו של סעד מהמדינה, זאת בהשוואה ל-25% מכוח העבודה הכללי.