משהו מוזר מאוד קורה בימים האלו בארה"ב. בשבוע האחרון הגיש ממשל טראמפ את הצעת התקציב שלו, המכילה הגדלה משמעותית של הגירעון הלאומי. דונלד טראמפ, שנבחר לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית, זאת שדוגלת מזה עשורים בצמצום תקציבי (או "אחריות פיסקלית" כמו שהם מכנים זאת) הגיש תקציב שמכיל הרחבה פיסקלית והתרחבות של הגרעון הלאומי. האם יכול להיות שהאידיאולוגים של מגבלות ההוצאה שינו סוף סוף את דעתם?

ובכן, התשובה לשאלה הזו מורכבת למדי, ועובדת דרך הנימים הדקים ביותר של הפוליטיקה האמריקאית. ראשית, יש לציין שלא כל אנשי המפלגה הרפובליקנית מרוצים מהמדיניות הזו, וחלקם נאלצים לשתף איתה פעולה מסיבות פוליטיות כאלו ואחרות. עם זאת, כשמסתכלים לעומק על המדיניות הפיסקלית של הרפובליקנים אי אפשר שלא לשאול- האם יכול להיות שגירעון הוא בסדר כשהוא מיטיב עם העשירים?

הגירעון הגדול חוזר לאופנה

בעשורים האחרונים, הלחצים המשמעותיים ביותר לריסון תקציבי והגבלות ההוצאה (מהסוג הקיים בישראל) הגיעו מהמפלגה הרפובליקנית. למעשה, רבים מחברי הקונגרס הרפובליקנים הגיעו למעמדם בזכות התנועה החוץ פרלמנטרית "מסיבת התה", שדוגלת בצמצום תקציבי והקטנת הגירעון. כעת נראה שמסגרת הוצאה גדולה חזרה לאופנה בוושינגטון ומי שהחזיר אותה, למרבה האירוניה, הוא דווקא נשיא רפובליקני.

מצד אחד, לפני כשלושה חודשים הצליח ממשל טראמפ להעביר קיצוץ אדיר במס החברות וההכנסה. 1.5 טריליון הדולרים שלא יכנסו לקופת המדינה כתוצאה מהקיצוץ, כך הבטיח הממשל, ישמש את החברות להשקעה חוזרת, שתביא לעלייה בגביית המיסים. מרבית הכלכלנים לא מקבלים את הסבר זה, וצופים כי הצעד יביא להגדלה משמעותית של הגירעון הלאומי לאורך זמן. נזכיר כי הרפורמה צפויה להכניס מיליארדים לכיסם של העשירים ביותר. מצד שני, כפי שהבטיח טראמפ, התקציב המוצע יגדיל את המימון לצבא האמריקאי והמשטרה.

ההרחבות התקציביות אותן מציע טראמפ ראויות לכשעצמן. עם זאת, את ההרחבה מציע טראמפ "לאזן" על ידי קיצוץ של מאות מיליארדים ממגוון רחב של שירותים חברתיים. לדוגמה, מציעה הצעת התקציב לקצץ השנה 22% מתכנית סבסוד המזון לבעלי הכנסה נמוכה במדינה, יחד עם קיצוץ נוסף של 213.5 מיליארד דולר בעשור הקרוב. כך, עוד עשרים שנים תהיה התכנית, פחות או יותר, חסרת משמעות לציבור האמריקאי.

בנוסף, מציע טראמפ לקצץ מיליארדים מתכניות שיכון ודיור ציבורי, ועוד מיליארדים מתכנית ביטוח הבריאות הציבורית במדינה. לקיצוצים אלו תהיה השפעה קריטית על מצבם של בעלי ההכנסה הנמוכה בארה"ב, ותפגע קשות באזרחים הרבים שמסתמכים על שירותים אלו לצורך קיום.

עם זאת, הקיצוצים אותם מציע הממשל לא מספיקים כדי לאזן את הגירעון שייצור התקציב בצורתו הנוכחית והוא צפוי לדרוש הרחבת החוב הלאומי עוד יותר בשנים בקרובות. חברת דירוג האשראי "מודיז" אף איימה בשבוע שעבר להוריד את דירוגה של ארה"ב בעקבות מה שהם כינו "דרדור פיסקלי משמעותי".

במילים פשוטות, המפלגה הרפובליקנית דווקא מוכנה להגדיל את הגירעון, תוך נטילת חובות חדשים, לצורך מימון מדיניות פיסקלית שמקצצת בשירותים לבעלי הכנסה נמוכה ומעניקה הטבות חסרות תקדים לבעלי ההכנסה הגבוהה.

דוגמה מובהקת למדיניות זו ניתנה לנו בתכנית התשתיות של טראמפ. במסגרת אותה התכנית תסבסד המדינה פרוייקטים של בנייה פרטית בסך 200 מיליארד דולר, ולאחר מכן יעברו התשתיות לידיהם של בעלי עסקים פרטיים, שיפעילו אותם למטרת רווח.

למה הימין משנה את עמדתו?

אפשר לתאר את המהלך אותו מקדמים הרפובליקנים כהעברת הון מהמעמדות הנמוכים ביותר בחברה לעשירים ביותר. כאשר הממשל מקצץ בשירותים לבעלי הכנסה נמוכה, הדבר מתרגם להוצאות נוספות לאותה השכבה. לעומת זאת, כאשר הממשל מקצץ במיסים על העשירים ביותר, הדבר מתרגם לעלייה ברווחיהם. בשביל העשירים שווה להיכנס לגירעון, בשביל העניים לא כל כך.

רבים בימין האידאולוגי לא מרוצים ממדיניות זו של טראמפ, מהסיבה הפשוטה שהיא מגדילה את הגירעון. עם זאת, ראשי התעשייה ו-וול סטריט הביעו שביעות רצון מהמדיניות הפיסקלית של טראמפ עד כה. זה לא מאוד מפתיע, היות ומדובר בצעדים שיעשירו אותם מאוד.

אלו הם אותם האנשים ששנים דרשו צמצום תקציבי, לצורך שמירה על גירעון קטן עד כמה שאפשר. למה הם משנים את דעתם? יכול להיות שהעניין כלל איננו שמירה על הגירעון, שכלכלנים רבים לא רואים בו בעיה, אלא הכנסותיהם.

במילים אחרות, יתכן כי המטרה האמתית היא בכלל הגדלת רווחיהם של העשירים. הגרעון הוא בעייתי רק כשהוא מונע את השגת מטרה זו.