בקרוב יחזיק כל אחד מאיתנו בדירוג אשראי שיסמן את מידת האמון שהמלווים – הבנקים וחברות האשראי – נותנים בנו. דירוג זה יקבע את הקלות שבה נוכל להשיג אשראי ואת המחיר שלו וככזה, תהיה לו השפעה עצומה על חיינו. רוצים לדעת על בסיס מה קובעים את הדירוג? אסור. זאת מהסיבה הפשוטה שהאלגוריתם שמחשב באופן אוטומטי את המספר שיקבע אם נוכל לרכוש רכב או לצאת לחופשה מוגדר כסוד מסחרי של חברות פרטיות, שבעצם מפעילות את התעשייה.
ארבע חברות הנקראות בשפה המקצועית "לשכות אשראי" זכו עד כה באישור מבנק ישראל להפעיל את מערך הדירוג שייכנס לתוקף החל מהשנה הבאה. אותן חברות פרטיות יפעילו, למטרות רווח, את מערכת הדירוג, ולמעשה ייצרו את הדירוגים של כל אחד ואחת מאיתנו. אלו חברות שלנו, כצרכנים, לא תהיה גישה אליהן כלל. מבחינת הצרכן חברות אלו נותרות עלומות שם, ויפעלו בחוסר שקיפות באופן מוחלט, על אף הכוח העצום שיהיה להן על חיינו.
הצרכן הוא המוצר, לא הלקוח
הדבר הראשון שחשוב להבין על מערכת דירוג האשראי האישי, שתכנס לתוקף בשנה הבאה, הוא שהצרכן הוא המוצר, ולא הלקוח. בניגוד לטענותיהם של מנסחי החוק, הדירוג לא נועד להעניק לצרכן כלי מיקוח מול נותן האשראי, אלא להקל על נותן האשראי לקבוע ביעילות את הריבית אותה ידרוש על הלוואה. דבר זה, מקווים מנסחי החוק, יביא להורדה בריביות לצרכנים. למעשה, החוק מכוון להקלה על נותני האשראי בקטלוג לקוחותיהם, מתוך התקווה כי דבר זה ידרבן אותם להוריד את מחיר האשראי אותו הם מציעים לציבור. כל מה שנדרש מאיתנו הוא לעמוד בתשלומים ולקוות שנקבל דירוג חיובי.
המערכת תהיה מורכבת משלושה שחקנים: המלווים, לשכות האשראי ובנק ישראל. בנק ישראל כבר החל בהקמת מאגר הנתונים, שיכול את כלל המידע הפיננסי עלינו. מאגר זה יהווה בעצם אוסף של כלל המידע הפיננסי של אזרחי ישראל, שיכלול את כלל פעילות האשראי. את המידע יעבירו אליו הבנקים ונותני האשראי השונים במשק, ובנק ישראל יחזיק וינהל אותו.
למלווים, המעוניינים במידע לצורך קביעת תנאי האשראי לא תהיה גישה למאגר הנתונים של בנק ישראל. כאן נכנסות לתמונה לשכות האשראי. אותן החברות יהיו אלו שייצרו את הדירוג על בסיס גישה למאגר המידע של בנק ישראל, וימכרו אותו לנותני האשראי. כך, כאשר בנק יהיה מעוניין בדירוג של צרכן כלשהו הוא ירכוש את שירותי לשכת האשראי. אותה לשכה תפנה לבנק ישראל בבקשה לקבל את הפרטים על אותו הצרכן, ותשתמש בהם כדי לייצר לו דירוג. את הדירוג תעביר החברה לנותן האשראי.
על השירות לנותני האשראי יתחרו ארבע לשכות אשראי שקיבלו אישור בבנק ישראל לגשת למידע במאגר. חברות אלו מתמחות במערכות דירוג אשראי – ייצור אלגוריתמים שמחשבים, על בסיס מידע המוזן אליהם את רמת הסיכון של לקוחות. מרגע כניסת המערכת לתוקף יחלו אותן החברות להתחרות ביניהן על מתן שירות למלווים במשק הישראלי.
כך, לשכות האשראי ימכרו את הדירוג שלנו לנותני האשראי, ללא כל התערבות מצדנו. במערכת זו הצרכן, או יותר נכון לומר – הדירוג שינתן לנו כצרכנים, הוא המוצר. הלקוחות שרוכשים את המוצר הם נותני האשראי, במטרה להקל על תהליך סינון הלקוחות וקטלוגם. כל התהליך הזה מתרחש "מעל לראש שלנו", על ידי גופים שבדרך כלל אנחנו, כצרכנים, כלל לא מכירים.
אלגוריתם לא שקוף
למעשה, ימכרו אותן החברות לנותני האשראי אלגוריתם ייחודי, שעל בסיסו יתבצע הדירוג באופן אוטומטי. עבודתה המרכזית של לשכת האשראי היא בכתיבת האלגוריתם שעל בסיסו יקבע הדירוג, על ידי הזנה של המידע אליו. כך, במקום הקשר האישי עם הפקיד בבנק, דירוג האשראי שלנו יקבע באופן אוטומטי במחשב.
השינוי הזה הוא דרמטי מבחינת הצרכן. מרגע כניסת המאגר לתוקף, דירוג האשראי שלנו יקבע על ידי אלגוריתם סודי, שלא יהיה חשוף לציבור. זאת מכיוון שהאלגוריתם הייחודי של כל לשכת אשראי הוא "סוד מסחרי" שלה, ומהווה המוצר אותו היא מוכרת לנותני האשראי.
אלא שלנו כצרכנים משנה מאוד ממה מורכב האלגוריתם שקובע את הדירוג שלנו. מבנה האלגוריתם מכתיב איזה נתונים משפיעים על הדירוג ועד כמה כל אחד משפיע. כך, בשינויים קלים של אותו אלגוריתם, יכולות לשכות האשראי לקבוע דירוג שונה לחלוטין. בנק ישראל הצהיר כבר במהלך כתיבת החוק כי לא יתערב בניסוח האלגוריתמים, כדי לא להפריע ל"תחרות החופשית שבין לשכות האשראי". המגבלות אותן יטיל בנק ישראל יתמצו באיסור על הכנסת שיקולים "לא כלכליים" כמו מגדר, מוצא ומקום מגורים.
דירוג האשראי שלנו הוא, למעשה, המוצר אותו מוכרת לשכת האשראי לנותן האשראי. לכן, אותו הדירוג שיקבל הבנק מלשכת האשראי הוא בלתי ניתן לערעור. מדובר בעסקה שנותן האשראי מקיים עם חברה פרטית, ולנו כצרכנים אין יכולת לערער עליה.
זה טוב לצרכנים?
נקודה חשובה נוספת שיש לזכור היא שכלל השחקנים במערכת זו, מלבד בנק ישראל, מעוניינים במיקסום רווחיהם. למעשה, בנק ישראל השתמש בכספי הציבור כדי להקים, בכוחות עצמו, מערכת מידע שתספק את התשתית לפעילותן של לשכות האשראי הפועלות מתוך מניע הרווח, ולא למען טובת הצרכן. למעשה, על פי מידע אותו סיפק בנק ישראל, שילם הציבור כ-132.5 מיליון שקלים על הקמת אותו המאגר, שתפקידו העיקרי הוא סיפוק המידע ללשכות האשראי.
כך, למעשה, שילם הציבור הישראלי על הקמת התשתית לפעילותן של אותן החברות הפרטיות. מנסחי החוק סבורים כי קיומו של מערך דירוג פרטי זה עתיד להיטיב עם הצרכנים, אך מבקרי החוק טוענים כי ישנו כשל שוק מובנה במערכת כולה שכן היא עשויה לדרבן את לשכות האשראי לבנות אלגוריתם שנוטה דווקא להגביר את הערכת הסיכון של אוכלוסיות ביניים. כל זאת, בלי שלציבור תינתן הזדמנות לפקח על תהליך ניסוח האלגוריתם.
אותם מומחים חוששים כי נותני האשראי, וביחוד אלו במגזר החוץ בנקאי, עשויים לשאוף לדירוג מעט מסוכן יותר מהסביר. זאת מכיוון שמבחינת נותן האשראי, הלקוח האולטימטיבי הוא זה שמשלם ריבית גבוהה יחסית, עומד בתשלומים אבל נדרש "לחזור בשביל עוד". היות ולשכות האשראי יתחרו ביניהן על נותני האשראי, חברות אלו ירצו לספק את הסחורה הטובה ביותר. כך, עשוי להיווצר מניע ללשכות האשראי להגביר מעט את רמת הסיכון בדירוג של הלקוחות שלדעתם סביר שיעמדו בהחזרים.
יש לציין כי תרחיש מסוג זה איננו בלתי חוקי, אבל מהווה כשל שוק מובנה במערכת כפי שהיא מתוכננת כיום. מלשכות האשראי נדרש רק לחשב את רמת הסיכון באופן שונה כדי "לקבל" תוצאה מושכת יותר בעבור נותני האשראי. דבר זה עשוי להיות פיתוי בלתי אפשרי בשביל חברה שמתחרה עם שלוש חברות נוספות על כל עסקה. היות ולציבור לא ניתנת הזדמנות להביט בהרכב הנוסחה.
את מצב זה היה ניתן למנוע, כמובן, על ידי הקמת חברה בבעלות ציבורית שתפעיל את מערכת הדירוג. חברה כזו הייתה יכולה לספק את המידע בתשלום לנותני האשראי, עם נוסחה שקופה, שעובדת בוודאות לטובת האזרחים. גם במצב זה היו נותני האשראי מקבלים גישה למידע על האמינות הפיננסית שלנו, אך לציבור הייתה יכולת גבוהה יותר לפקח על התנהלות השחקנים. עם זאת, בבנק ישראל טוענים כי התערבותם בדירוג האזרחים היה חורג מסמכותו של בנק מרכזי, ומנסחי החוק כולם ביקשו להכניס שחקנים פרטיים לשוק החדש. כך, למעשה, הקימה מדינת ישראל שוק שלם, במחיר של מיליוני שקלים, והפריטה אותו תוך יצירת סיכון לצרכני האשראי במדינה.
