"הדרך היחידה שניתן להכניס אנשים עם מוגבלות לעולם העבודה היא שיתוף פעולה. גם אכיפה אגרסיבית לא תעבוד, משום שיש כאן מהלך שדורש מהחברה לשנות את עצמה, את הפנימיות שלה, להבין לעומק מי הם האנשים הללו, מה הם הפחדים שלה ואיך מתמודדים איתם", אמר במושב בנושא העסקת אנשים עם מוגבלויות בכנס אילת לנושאי עבודה שנפתח אתמול (רביעי), הממונה על יישום צו ההרחבה להעסקת אנשים עם מוגבלויות בהסתדרות, גיא שימחי.
"חוק שיוויון הזדמנויות קבע 'ייצוג הולם לאנשים עם מוגבלויות' אבל מי יודע מה זה? זה נשאר כאות מתה. ההסתדרות והמעסיקים עשו מעשה וקבעו חובה להעסיק 3% בכל גוף שמעסיק למעלה מ-100 עובדים", אמר מנכ"ל ההסתדרות קובי טריפטו, והזכיר כי ההסכם הקיבוצי להעסקת אנשים עם מוגבלויות היה ההסכם הראשון עליו חתם יו"ר ההסתדרות, ניסנקורן, ביוני 2014. "הדרך היחידה שבה דברים זזים היא שיתוף פעולה של ההסתדרות והמעסיקים – שאליהם מצטרפת הממשלה. אנחנו נכנסים לוואקום של האוצר, לוקחים אחריות שמלכתחילה צריכה היתה להיות של הממשלה, ומזיזים משהו".
המכשולים העומדים בפני בעלי המוגבלות בעבודה
עו"ד מיכל חילי וקסמן, ראשת אגף יחסי עבודה בהתאחדות התעשיינים, הציגה את האתגרים העומדים בפני מעסיקים המעוניינים לקלוט עובדים עם מוגבלויות. לדבריה מעסיקים מתקשים פעמים רבות לבטח עובדים אלו, והדבר מהווה מכשול להעסקתם. נושא נוסף שהעלתה הוא מתן אישורי אי-כשירות בלתי מאוזנים לעובדים על ידי רופאים תעסוקתיים, שאינם מכירים את תנאי העבודה, ויוצרים חוסר וודאות בקרב מעסיקים המבקשים להעסיק עובדים עם מוגבלות. "רופא תעסוקתי – הוא בצומת מיוחדת, סוג של 'משרתם של שני אדונים'. הוא אמור לעשות ניתוח של המשרה מצד אחד, ולראות את המוגבלות של העובד מהצד השני, ולהתאים. אבל הרופא נשען על הדיווח של העובד בלבד. רופאים תעסוקתיים לא מגיעים למקומות העבודה ומתרשמים ממנו" אמרה. חילי וקסמן הוסיפה כי גם בשדה המשפטי מתקבלות לעיתים פסיקות לא מאוזנות, המגבירות חוסר וודאות זה. בעיה נוספת שבה נתקלים המעסיקים היא הקושי החוקי החל עליהם לפנות לעובד בשאלות באשר למגבלה שיש לו, מטעמי פרטיות, באופן המקשה עליהם להתאים להם פתרונות שילוב והשמה מיטביים.
"לביטוח הלאומי יש היום כלי מדידה שאינו מהימן – אני כאדם עיוור נחשב עם אובדן כושר עבודה מלא, ועוד רבים מקבלי קצבאות מוגדרים על ידי מבחן לא מהימן כמי שלא יכולים לעבוד, מה שמייצר לנו עוד מכשול של לייצר מאגר אמין של אנשים שיכולים לעבוד, לרכוש השכלה ולהשתלב בשוק העבודה" אמר שימחי. האתגר לדבריו הוא להושיב את כלל הגורמים בשדה לשולחן עבודה משותף, כשכוח המשימה שהקימו ההסתדרות והמעסיקים פיתחו לאחרונה מודל ניסיוני, לעיר אחת שבה כלל הארגונים יפעלו יחד בהובלת העירייה, ותוך הצפת המשרות הנדרשות מצד הארגונים העסקיים במטרה לשפר את יכולת ההתאמה וההשמה של עובדים עם מוגבלויות.
"חוק לרון הוא החסם המרכזי ביותר בדרכם של אנשים עם מוגבלות להיכנס לעבודה", טען אורן הלמן, סמנכ"ל חברת חשמל ומייסד עמוד הפייסבוק 'סיכוי שווה'. הלמן מתח ביקורת על כך שלא עלה די במסגרת החוק להעלאת קצבאות הנכות, שנחקק בתחילת השבוע. "הביטוח הלאומי אומר בפלאייר שלו 'כמה מותר לך להרוויח' כדי לשמור על הקצבה, זו הגישה של מי שאחראי על החוק הזה שקובע שאנשים עם מוגבלות מפסידים כסף כשהם יוצאים לעבוד. כי אומרים להם 'תבחר – או שאתה נכה או שאתה עובד'. הדיסריגרד עולה במחווה, שהיא חלם בעיניי, ל-3,700. מהסכום הזה אנשים מתחילים להפסיד כסף, וזה בעיני לא הגיוני. זה מכוון אותם גם להרוויח בשחור ולאבד זכויות פנסיוניות ולהפוך שקרנים ורמאים. אנחנו מסלילים אותם לתפקידים זוטרים ולחלקיות משרה".
"אין היום בישראל שום מיפוי של פוטנציאל מועסקים עם מוגבלויות לפי איזורים גיאוגרפיים והשכלה", אמרה אירית חוביץ פליישמן מחברת GRAND STAFF המייעצת למעסיקים בנושאי תעסוקה מגוונת ומכילה. "אין גם שום מיפוי מסודר של הארגונים שעוסקים בתחום ומה כל אחד מהם יכול לתת למעסיק – וכל אחד מהמעסיקים נדרש ליצור קשר עם עשרות עמותות כשזה לא בראש סדר היום שלו ולא תחום המומחיות שלו. אין גם אין אבחנה בין אנשים שיש להם מגבלה ויכולים לתת תפוקה מלאה כעובדים, לאנשים שאינם יכולים. זו המציאות וצריך לתת למעסיקים את היכולת לעשות את האבחנה הזו". חוביץ פליישמן הדגישה את החשיבות של הכשרת המעסיקים והמנהלים בשטח, ומתן כלים פרקטיים להתמודדויות הנדרשות לשם יישום קליטה טובה ונכונה של עובדים עם מוגבלויות. "תהליכים שהם לא אפקטביים מבחינה רווחית לארגונים – הם לא יעשו אותם, זה בסיסי" חידדה חוביץ פליישמן.
לאט לאט
"אנחנו מפעילים מרכזי תמיכה למעסיקים והמטרה שלנו היא לסייע להם", אמרה דפנה מאוד מהמטה לשילוב עובדים עם מוגבלויות במשרד העבודה והרווחה, והדגישה כי המשרד סבור שבשלב הנוכחי יש להתמקד במתן התמריצים ופחות בסנקציות. "הממשלה אימצה מהר מאוד את ההסכם הקיבוצי שנחתם בין ההסתדרות והמעסיקים ויצא צו ההרחבה, ומאז אנחנו עמלים בצורה מאוד משמעותית ליישם אותו" אמרה, והוסיפה כי יעדי התעסוקה ל-2030 צפויים לכלול לראשונה גם יעדים מדידים לתעסוקת אנשים עם מוגבלויות. לדבריה, לראשונה נעשו גם בדיקות המאגמות את נתוני העובדים עם למעלה מ-20% נכות מוכרת ומעלה ממשרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי, כחצי מיליון איש, והצלבתם עם נתוני השכר. "הנתונים די עצובים, לא ניפה את המציאות. הם עוד נמוכים מהנתונים של הלמ"ס. רק 40% מהם עובדים. סקר כוח האדם של הלמ"ס בחן כמה מהם רוצים לעבוד והנתונים די דומים לאוכלוסיה הכללית – כך שיש כאן פוטנציאל שצריך להיות מאוד ברורים איך משלבים את האנשים הנכונים במשרות הנכונות".
מעבר משיח של חסד לשיח כלכלי בנושא הוא נכוו מאוד לדבריה, "אנחנו חושבים שיש דרכים לשלב אנשים בעלי מוגבלות באופן שיהיה רווחי למעסיק. אנחנו משנים את התקנות בשני כיוונים – להפחית את הנשיאה בנטל של ההתאמות על המעסיקים – ולאפשר גם למעסיקים במגזר הפרטי לקבל סיוע בהתאמות הנדרשות. יש עליה בתעסוקה – היא לא גבוהה מספיק, אבל דברים כאלה נעשים לאט לאט".
