דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

שלמה ארצי / גבר הולך לאיבוד - ומוצא את עצמו, ושוב הולך לאיבוד

"נדמה לי שזה קרה לפני כשנה. קשה לי לדעת בדיוק מתי. אדם לא יכול לקבוע מה הוא הרגע שבו הוא מותח קו לאחר שעבר תקופה של ספקות שבאו בעקבות התרחשויות פנימיות. הגיע הרגע שבו ידעתי מה אני רוצה להיות. הפעם כתבתי את השירים כפי שחשתי שאני צריך לכתוב. לא חשבתי יותר אם השיר טוב למצעד הפזמונים או לאיזה פסטיבל. אני יודע שזה לא יהיה קל. יצרתי לי במשך השנים תדמית מסוימת. תדמית זו אני חייב לשנות ואפילו לחסל".

את הדברים האלו אמר שלמה ארצי בראיון לעיתון דבר ב-1978, לפני בדיוק 40 שנים, לרגל צאת אלבומו ה-15, כנראה אלבומו החשוב ביותר: "גבר הולך לאיבוד", אלבום שבלעדיו שלמה ארצי היה נשאר זמר נשכח משנות ה-70 בלבד.

ארצי של "גבר הולך לאיבוד" הוא אדם צעיר אבל לא ילד, בן 29. הוא בעיקר אדם שהגיע לנקודת רתיחה וזקוק לשינוי. לאחר תשע שנים של קריירה שנפתחה בסערה ובהן הוא כבש כמעט כל פסגה אפשרית בתרבות הישראלית – אירויזיון, שיר אליפות, זמר השנה (4 פעמים), שיר השנה, שירי ילדים, דואטים עם גדולי הזמר העברי, נסיון לקריירה בינלאומית – ארצי החליט לקחת רגע, לנשום אוויר, להסתכל פנימה ולחשוב. זה קרה לאחר שארבעת אלבומיו האחרונים נכשלו מסחרית, הוא עבד בקצב רצחני ושקל ברצינות לעצור הכל ולפרוש מעולם המוזיקה.

"שלמה היה במשבר גדול", סיפר בראיון ל"מעריב" המוזיקאי יאיר שרגאי, חברו של ארצי ומי שהפיק את "גבר הולך לאיבוד", "הוא מאס בלהיות אליל נוער. יום אחד ישבנו יחד בבריכה בצהלה, שם גר שלמה באותה תקופה, וניהלנו שיחה מאוד ארוכה שבה הוא אמר לי שהוא רוצה ללכת ללמוד משפטים באוניברסיטה בעקבות אביו. הפצרתי בו לשכוח מהמחויבות הדמיונית שלו לקהל דמיוני ולעשות מה שהוא יודע לעשות: מוזיקה שבוערת בתוכו. במקביל לכך שהוא כתב שירים ילדותיים שהוא לא אהב כדי לשמר את הקהל הצעיר, הוא כתב גם חומרים יותר עמוקים, יותר רחבים ויותר מורכבים. בסופו של דבר הוא ביקש ממני להפיק את אלבומו הבא, שהוא ראה בו אלבום פרישה מהמוזיקה. אמרתי לו שהתנאי הוא שהתקליט יהיה ללא חנופה וללא עמידה בשום דרישות מהקהל, אלא נטו מוזיקה כפי ששלמה ידע ורצה לעשות".

ליאיר שרגאי, מפיק מוזיקלי שכל חייו המקצועיים נמצא מאחורי הקלעים, מגיע פרס על הצלת הקריירה של שלמה ארצי.

חברת התקליטים "הד ארצי" איפשרה לזמר יד חופשית ליצירת מה שהיה אמור להיות אלבומו האחרון. הוא לקח את ההזדמנות בשתי ידיים ויצר אלבום אישי, שקט, מאוד לא-להיטי, עצוב אפילו. בכל זאת, אלבום פרידה. בעברית הוא נקרא "גבר הוא הולך לאיבוד" ובאנגלית: "he lost his way". הוא כלל חמישה שירים שארצי כתב מילותיו, עוד שניים של נתן יונתן ואחד של טשרניחובסקי. ארצי הלחין את כל השירים מלבד אחד שהלחין חנן יובל.
"אין באלבומי החדש אפילו שיר אחד שאפשר להגדיר כשמח. ברוך ג'מילי מת ואיתו עוד כמה להיטים לוהטים של העבר". אמר ארצי והכריז על סופה של תקופה.

''גבר הולך לאיבוד'' שלמה ארצי 1978
עטיפת האלבום 'גבר הולך לאיבוד שלמה ארצי 1978

וכשתקופה אחת מסתיימת, לא תמיד חושבים על כך שבאותו הרגע ממש מתחילה לה אחת אחרת. ארצי בעצם, לא בטוח עד כמה הוא היה מודע לכך בזמן אמת, המציא עצמו מחדש והתגלה כזמר רציני יותר ובשל יותר. "גבר הולך לאיבוד" נחשב כאלבום ההתבגרות ושינוי הכיוון שלו. הוא לא נמכר בצורה יוצאת דופן אך גם לא נכשל ובעיקר התקבל באופן חיובי מאוד בקרב המבקרים. שלמה ארצי ראה כי טוב. הוא החליט להמשיך בקו הזה ולהוציא עוד אלבום. "דרכים", אלבום שהצליח מאוד גם מסחרית. ומכאן הוא חזר סופית למסלול חייו כזמר. חלום המשפטים נגנז.

אך לאחר חזרתו למסלול ההצלחה, ומציאת עצמו מחדש, קרה לארצי אט אט שוב אותו התהליך של איבוד העצמי וההשתעבדות ללהיטים ולמיינסטרים. הגלגל משנות השבעים של שירים שנכתבו בשביל להצליח במצעדי הפזמונים חזר על עצמו ושלמה ארצי חזר להיות אותו שלמה ארצי אותו אנו מכירים עד היום: האליל מקיסריה, מנפק הלהיטים.

שלמה ארצי הוא אמן מורכב. הוא מצליח כבר חמישה עשורים להישאר בפסגת המוזיקה הישראלית. הישג מדהים. הוא אחראי על כמה מהשירים היותר יפים שנכתבו בשבעים שנותינו. אך יחד עם זאת המחיר שהוא משלם על הבחירה להישאר במיינסטרים בכל מחיר בא לידי ביטוי בהתפשרות לעיתים מבחינה אומנותית. שירים פופיים, קלילים החל מ"שניים" עם ריטה בשנות ה-90 ועד הדואט האחרון עם עומר אדם שנדמה כי כל מטרתם היא שנזמזם אותם. שירים, שדומים יותר במהותם לשירי תחילת הדרך שלו – להיטים. שונים מאוד משירי החיפוש של "גבר הולך לאיבוד". מעניין אותי מה היה חושב שלמה בן ה-29 שנפשו קצה ביצירת שירים קלים ונולד מחדש בזכות כנות אומנותית יוצאת דופן, על שלמה בן ה-69 אשר לעיתים נראה כי המכנה המשותף הנמוך הוא נר לרגליו.

בשבילי שלמה ארצי הוא טעם נרכש ואני תמיד אמביוולנטי כלפיו. בתור מי שגדל בניינטיז ולא יכול היה שלא לשמוע כל יום להיט אחר שלו התפתחה לי סלידה ממנו. עם התבגרותי, ולא מעט בזכות חבר שהכיר לי את האלובמים הישנים, גיליתי את האיכויות הרבות שלו. ערב אחד לפני כמה שנים הלכתי לבילוי עם אבא שלי, שמאוד אוהב את שלמה ארצי, הופעה של הזמר הלאומי בקיסריה. נהננו מאוד ואין ספק שקיימנו את אחת ממצוות העשה של האדם הישראלי בן זמננו. יצאתי מההופעה אמביוולנטי עוד יותר. האם איכות והגעה להמוני אנשים יכולות ללכת יד ביד? רגעים נדמה שבטח ומיד אחר כך ממש לא. בהופעה של ליאונרד כהן כמה שנים אחר כך הגעתי למסקנה החיובית הנחרצת.

בטור הקודם סיפרתי את סיפורו של ניק דרייק. ציינתי שם ראיון קצר ברדיו שבו שלמה ארצי מספר כמה ניק דרייק הוא השפעה עבורו, ואפילו עבור נכדיו. הראיון התקיים על מנת לקדם אלבום חדש של ארצי שיצא לפני שנתיים, "השירים שהסתתרו". דיסק כפול עם שירים שהוא הקליט לאורך השנים וטרם יצאו לאור. האוסף מסתיים עם שיר של ניק דרייק שארצי תירגם לעברית וחידש. אותו השיר הקסום איתו פתחתי את הטור בשבוע שעבר, when the day is done. כשהיום נגמר, כפי שארצי קרא לשיר.
ב- youtube יש לשיר, נכון לכתיבת שורות אלה, 145 צפיות. 145 צפיות לשיר של שלמה ארצי.
ואולי זה הדבר שהכי שימח אותי לראות, הנה שלמה ארצי מרשה לעצמו להוציא שיר קטן, אישי, יפה מאוד ולא מסחרי. קצת כמו פעם שהוא העז ללכת לאיבוד דרך מרפסת.

"גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת" שעם השנים הלך והצליח יותר ויותר הוא שיר מיוחד. הן מבחינת מילותיו, שאף הושמו ללעג לא פעם על חוסר בהירותן, והן מבחינה מוזיקלית. ההחלטה לפתוח את השיר (והאלבום) בדקה ו-13 שניות של נגינת פסנתר היא יוצאת דופן, מאריכה את השיר, ומורידה את סיכוייו להישמע ברדיו. השיר כולו הוא דואט של ארצי והפסנתר בלבד. לפעמים המינימליזם הוא מקסימליזם.

את המילים ניסו לפרש כבר רבים וטובים. ארצי עצמו מעולם לא נאות להסבירו. אחותו נאוה סמל, לעומת זאת אמרה משפט אחד שאהבתי: "השיר מבטא את השקפת העולם החדשה של הגבר הרגיש שנפרד מתדמיתו המאצ'ואיסטית". אף על פי שלגבר בשיר קשה להגיד לאהובתו את המילים המפורשות, והוא מסתבך עם עצים ובוץ ומרפסות בסך הכל, בשורה התחתונה, הוא מאוהב. ועל זה השיר מדבר, על גבר מאוהב ומבולבל שמחפש את עצמו. האומץ של שלמה ארצי בגיל 29 להוציא שיר אישי ובוגר כל כך, לדבר על זה, על מי שאתה והרגשות הכמוסים שלך, לגעת בחומרים האלו, כנראה היה המפתח לכך שהשיר הזה נגע – ועדיין נוגע – בכל כך הרבה לבבות של גברים, וגם נשים, גם 40 שנים אחרי שהשיר יצא. הלוואי ששלמה ארצי ילך שוב קצת לאיבוד.

גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת,
בין שיחי השרך.
הוא מתנדנד כשהרוח נכנסת.
הוא נעזב,
הוא נושר בסתיו,
אל תהיי כועסת,
הוא מאוהב.

תבואי אליו לפעמים,
הוא נרגע כשאת פה.
יש לו דרכים משונות,
את אוהבת אותו.

גבר עוזב לפעמים דרך מרפסת,
מזמזם שיר ישן,
נפצע בעורפו מעץ השסק,
נצבט בשושן,
בוץ דבק בעקביו, אל תהיי כועסת,
הוא מאוהב.

הוא בא אלייך לפעמים,
את נרגעת כשהוא מלטף,
יש לו דרכים משונות,
לומר לך שהוא אוהב.

יש לפעמים שריק על המרפסת,
כמו יום שבת,
ורוח דרומית בשקט נכנסת,
ואף אחד.
את חושבת עליו,
וחתול בעשב, בורח זנב…

שיבוא אלייך פתאום,
ישתוק, ילטף,
יש לו דרכים משונות,
לומר לך שהוא אוהב.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!