בתום גמר ווימבלדון 2012, בנאומים שלאחר המשחק, אמר המפסיד אנדי מארי שהוא חשב שזו תהיה ההזדמנות הכי טובה שלו לזכות בתואר היות ופדרר, שזה עתה ניצח אותו, כבר בן 30. זה נאמר בהומור מסוים אבל זה גם שיקף תחושה אמיתית. פדרר היה ליתר דיוק בן 31 פחות חודש. סמפראס הגדול היה מבוגר ממנו בחודשיים כאשר זכה בגראנד סלאם האחרון שלו, מבליח לטורניר אחד זוהר על רקע של ירידה ברורה ביכולת ובדירוג. קונורס היה גם הוא  בן 31 כאשר זכה בגראנד סלאם האחרון שלו ומקנרו בן 25 בלבד. היו גם מבוגרים יותר כמובן – אגאסי היה בן 33 וכך גם נברטילובה האגדית. היא אגב עוד תחזור לשחק בזוגות מעורבים ותזכה באליפות ארה"ב הפתוחה ביחד עם בוב ברייאן בגיל 50. אחד ההפסדים האחרונים שלה במשחק רשמי היה בווימבלדון 2006 לוורה זבונרבה ואחד אנדי רם שהמשיכו עד לזכיה בתואר.

31 בכל אופן נחשב לגיל מבוגר לשחקן טניס. ווימבלדון 2012 היה התואר ה-17 של פדרר וההמשך נראה כמו קלאסיקה של שחקן שעבר את שיאו. חודשיים מאוחר יותר הוא פגש את מארי שוב באותו המגרש בגמר הטורניר האולימפי והפסיד לו. הוא הגיע לשלושה משחקי גמר בטורנירי גראנד סלאם נגד דג'וקוביץ' בשנים 2014-5 והפסיד בכולם. זו דרכו של עולם. שחקנים יורדים מגדולתם ואחרים עולים ותופסים את מקומם. במקרה הזה תפסו את המקום שניים מהשחקנים הגדולים ששיחקו את המשחק – נדאל ודג'וקוביץ'. נוכחות של שניים כאלה (כמו גם של וואוורינקה ומארי) עוזרת בד"כ להראות לשחקן את הדרך החוצה, ונראה היה שזה המצב. פדרר היה עדיין נפלא כמובן, הכישרון החד פעמי שלו לא נעלם, אבל הוא היה מדרגה אחת או שתיים מתחת לאחרים. בהתמודדויות מול דג'וקוביץ', נדאל ומארי עם העוצמות האדירות וההתשה הבלתי פוסקת שלהם מהקו האחורי פדרר כבר היה האנדרדוג. היה נדמה לפני כל משחק שהוא יפסיד והוא באמת הפסיד. רבים קיוו שהוא יצליח לחבר טורניר אחד מושלם, יקטוף תואר מספר 18 ויפרוש עם תמונת ניצחון אחרונה ומפוארת. חזרה לרמה הגבוהה ביותר לא עמדה מעולם על הפרק, כנראה שגם לא אצלו.

ואז הגיע ינואר 2017 והביא עימו טוויסט בעלילה. פדרר הגיע לאליפות אוסטרליה כשהוא מדורג 17 בתחרות. זה סידר לו הגרלה מהגיהנום עם צפי לפגוש שחקן מהטופ 10 בכל משחק החל מהסיבוב השלישי, כולל המדורגים 1, 4 ו- 5 בדרך (מה שאכן קרה למעט מפגש עם המדורג ראשון שהודח במפתיע קודם לכן). לא בדיוק מתכון לקאמבק בגיל 35 וחצי. לאט לאט, שלב אחר שלב, נדמה היה שמשהו מתרחש, ולא רק אצל פדרר. בצידה השני של ההגרלה גם נדאל עשה את דרכו לגמר אחרי היעדרות ארוכה מהמעמד ואצל הנשים עשו את אותו הדבר האחיות וויליאמס. היה נראה כאילו חזרנו בזמן לעשור הקודם. הסיפור של פדרר לא היה מושלם אם הוא לא היה מסתיים בגמר מול נדאל ובחזרה מפיגור שבירה במערכה החמישית. ברגע מסוים באותה מערכה, כאשר נדאל ביתרון שבירה, זה הרגיש כמו פעם. שוב שניהם בגמר ושוב נדאל הולך לנצח. בשלב הזה פדרר שיכתב את הסיפור בדרך לניצחון ולשנה מופלאה. במהלך השנה הזו הוא נפטר משתי כוכביות שהתמקמו ליד הכותרת שלו כשחקן הטניס הגדול בכל הזמנים. שתיהן קשורות לנדאל. הראשונה היא המאזן ביניהם. פדרר זכה ביותר טורנירי גראנד סלאם אבל כשהוא ונדאל היו בשיאם הוא הפסיד לו פעם אחר פעם. 2017 כבר נראתה אחרת. שניהם חזרו לשלוט בסבב אבל בארבעת המפגשים ביניהם פדרר ניצח. הכוכבית השניה קשורה למספר הזכיות. בתחילת 2017 פדרר היה עם 17 תארי גראנד סלאם. אם הוא לא היה זוכה בשלושה תארים מאז הרי שנדאל, עם 16 התארים שלו, היה מתחיל לנשוף בעורפו.

הטניסאי רוגר פדרר באליפות אוסטרליה בטניס (צילום: AP Photo/Ng Han Guan).

בשנה החולפת פדרר הציג שני דברים חדשים. הראשון, כך לדבריו, הוא כושר גופני משופר שמאפשר לו להתמודד טוב יותר עם משחקים של חמש מערכות. לא שהוא היה רע בהם בעבר אבל הכל יחסי כמובן. זה עזר לו באליפות אוסטרליה הפתוחה ב-2017, שם הוא הגיע למערכה חמישית נגד נישיקורי בסיבוב הרביעי, נגד וואוורינקה בחצי הגמר וכמובן בגמר נגד נדאל. בווימבלדון של אותה השנה הוא לא נזקק לאותו כושר משופר בעודו זוכה בתואר בלי לאבד מערכה. הוא כמעט וחזר על ההישג גם באליפות אוסטרליה האחרונה בה לא איבד מערכה עד לגמר. משחק הגמר אמנם הגיע למערכה חמישית אבל במקרה הזה נראה שהיתרון שלו על פני צ'יליץ' היה בעיקר בחוסן המנטלי ולאו דווקא בכושר.

השיפור השני היה בחבטת גב יד משופרת. אחד הכלים החשובים של פדרר היה תמיד חבטת כף יד שהיא הדבר הקרוב ביותר לשלמות שהטניס ראה. חבטה שמאפשרת לו לשים את הכדור היכן שהוא רוצה על גבי המגרש במגבלות חוקי הפיזיקה ולעתים קצת מעבר להם. גב היד היתה סיפור אחר. היא היתה טובה אבל הרבה פחות. נדאל כמובן ידע את זה ולכן נהג לחבוט שוב ושוב, בסבלנות אין קץ, לגב היד של פדרר בידיעה שהטעות מתישהו תבוא. החל משנת 2017 הטעות הזו ממעטת לבוא ומה שבא פעמים רבות במקומה זו חבטת גב יד מדויקת לאורך הקו שסוגרת את הנקודה.

הטוויסט בעלילה שהחל בינואר 2017 הושלם השבוע עם החזרה למקום הראשון בעולם. הדירוג עלול להטעות לעתים אך לא במקרה הזה. נכון לעכשיו ובאופן בלתי נתפש לחלוטין פדרר הוא שוב השחקן הטוב בעולם, מציג טניס שאיננו נופל מזה של השנים הגדולות שלו. אחרי השנה האחרונה המופלאה באמת שאין ראוי ממנו להיות מדורג במקום הראשון.

האם עכשיו אפשר לומר בלי שום כוכבית או סייג שהוא הגדול מכולם אי פעם? מן הסתם כן. בכל מקרה כדאי לחכות כי יכול מאוד להיות שהוא עומד לכתוב עוד פרק או שניים בסיפור המופלא שלו. נראה שמומלץ להמתין עוד טיפ טיפה עם הסיכומים.