"המחלה" של השמאל, ההבדל העיקרי בין השמאל לימין הוא שהשמאל מחוייב לערכים ולצדק ואילו הימין מחוייב קודם כל למשפחה ולשבט. לא בטוח שזה מובן מאליו או מובן בכלל אבל לא כאן המקום להרחיב.
ההבדל הזה בא לידי בטוי כמעט בכל התנגשות בין השמאל לימין, החל מההצדקה למעשה של "הבן של כולנו" ועד להוקעה של אזרח שמוסר עדות במשטרה כ"שטינקר" בימין, והחל מסרוב של חיילים לבצע פקודה ועד לעדויות של "שוברים שתיקה" בשמאל (וגם כאן, אולי יהיה פעם מקום להרחיב).
כל ההקדמה באה לבטא מידה מסוימת של אכזבה במקומות בהם דווקא השמאל נוהג כעדר במקום לחשוב, וזאת תגובה מראש לתגובה לדברים שיאמרו מיד.

פרשת תיק 1000 היא לא פרשת שוחד וביבי אכן קיבל (או לקח) מתנות מחבר. אם עשה לו "טובות", הן לא נעשו בתמורה למתנות והמתנות לא ניתנו בתמורה ל"טובות".
ראשית, עסקת שוחד מתנהלת בין מכרים ומתווכים (נניח הקבלן וראש העיר) אך לא בין חברים. כאלה שלא ממש נפגשים או מבלים יחד חוץ מ"שלום שלום" וארועים מחייבים (כמו אחד מ-5000 המוזמנים לחתונה). ביבי ומילצ'ן אולי לא חברי אמת, ואולי (בהיותם אנשים עסוקים מאד) הם ממעטים להפגש, אבל למיטב הבנתי ההיכרות ביניהם עונה להגדרה של "חברים".
שנית, מאפיין משמעותי לכל עיסקה אמיתית (ועסקת שוחד היא אמיתית מאד) הוא התאמה בין המחיר לתמורה. ממש כמו באותה אפליקציה שיודעת לחשב מה גודל הצ'ק שצריך להביא לחתונה ברמה של מדע מדוייק – לפי הקרבה למחותנים, לפי היום בשבוע, לפי המצב הפיננסי של שני הצדדים וכדומה, כך גם לשוחד יש את ספר התעריפים. מה מצבם הפיננסי ומעמדם של הנותן ושל המקבל? מה גודלה וחשיבותה של התמורה? אם זה פקיד האישורים בעיריה אפשר להסתפק בבקבוק ויסקי. מנתח מהולל?  10000 דולר במעטפה. שר מיליונר מתחיל להיות בעייתי כי קשה לשחד מליונר שממילא יש לו יותר ממה שהוא צריך. חשבון בזבוזים, אפילו של אלפי שקלים בחודש, לא קונה את ביבי. אדלסון השקיע ב"ישראל היום" פי אלף! האמצעי האטרקטיבי ביותר למתן שוחד במקרה כזה הוא הענקת קארד בלאנש – חוב פתוח וזמין למימוש בשעת הצורך. משהו כמו כרטיס "צא מבית הכלא" במונופול (מה הייתם נותנים תמורת כרטיס כזה)? תשלום אמורפי כזה גם קשה יותר לתעד ולהוכיח. המתנות של תיק 1000 לא היו כספי שוחד.

מדוע בכל זאת זה נותן וזה לוקח את המתנות המעוותות? כי כידוע ביבי נגוע בתסמונת "הארנק הנשכח" ובנוסף הוא נשוי לאשת הדייג ויחד הם מוכיחים דפוס מתמשך וקבוע של קוששות קטנונית וקמצנית. הבקבוקים למיחזור, ריהוט הגן והבית בקיסריה, החמגשיות וכוס התה וסיפורי ביבי-טורס הן כמה דוגמאות שעולות בראשי ברגע (ביבי עצמו, כטקטיקת הגנה יחס לאותם עניינים ערך קטנוני שכזה). זהו דפוס נפוץ בקרב מי  שחשים שהחיים או מקום העבודה דופקים אותם וכשיש הזדמנות הם מנצלים אותה ולוקחים מה שלא ניתן להם מרצון – משימוש אסור במכונות צילום ובציוד משרדי, דרך גניבת חשמל ומים, ועד היכן שניתן. מילצ'ן הוא בסך הכל קורבן של התכונה המעצבנת הזאת, אבל המתנות הכפויות הן לא חלק מעסקה הדדית של תן וקח. אם נתניהו העניק, או ניסה להעניק, הטבות כלכליות שלא כדין למילצ'ן הרי התמורה לא היתה בסיגרים אלא במחויבות עתידית פתוחה שאינה ניתנת להוכחה ואף לא להגדרה.

נתניהו זכאי מאשמת השוחד בתיק 1000 ואשם לכל היותר בעבירה של ניגוד עניינים.

 

הוא זכאי

הוא זכאי