"ההצעה של מתן אפשרות לחברות ביטוח פרטיות, להיכנס בנעליו של הביטוח הלאומי, משמעותה הפרטה למעשה של אחד הרכיבים המהותיים של הביטחון הסוציאלי במדינת ישראל", כך נוסחה עמדת המוסד לביטוח לאומי, לקראת הדיון בוועדת העבודה והרווחה היום (שני), העוסק סעיף בחוק ההסדרים המבקש להטיל על מעסיקים לרכוש ביטוח חובה נגד תאונות לעובדיהם בחברות הביטוח הפרטיות, בנוסף לתשלומי הביטוח הלאומי. "מעורבות ממין זה של גורמים מסחריים, אשר מטרתם היא מיקסום רווח, עלולה לשבש את מערך האיזונים העדין שבבסיס הגמלה, באופן שעלול לפגוע בסופו של דבר, במבוטחים, הן מקרב העובדים, והחלשים שבהם בפרט, והן מקרב המעסיקים הקטנים והחברות הענפי הייצור השונים" קבעו בביטוח הלאומי.

גם בנשיאות הארגונים העסקיים הביעו התנגדות לסעיף, "שיעשו את זה בביטוח הלאומי – אם הם סבורים שבתחום המרכולים יש פחות סכנה מבענף הבניין, שהמרכולים ישלמו פחות והבניין ישלמו יותר. דיפרנציאציה יכולה להיעשות גם במסגרת הביטוח הלאומי" אמר ל'דבר ראשון' יו"ר הנשיאות ויו"ר התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, עם פרסום טיוטת חוק ההסדרים, "גם ככה אנחנו מקום שני בעולם בהתייקרות עלות העבודה".

מטה הביטוח הלאומי (צילום ארכיון: יונתן זינדל / פלאש 90).

מוטיבציה להסתיר תאונות

הרעיון העומד בבסיס הסעיף שגיבש האוצר, הוא ליצור תמריץ לשיפור הבטיחות במקומות העבודה בדמות פרמיה דיפרנציאלית, שתקבע על פי היסטוריית התאונות של המעסיק. לשם כך סבורים באוצר יש להוציא את הנושא לשוק הפרטי, שכן הביטוח הלאומי לדבריהם אינו יודע לבצע פעולות חיתום –  קביעת תנאי פוליסה, גובה פרמיה, היקפי כיסוי וכדומה וכו'. בביטוח הלאומי סבורים דווקא שלמהלך תהיה השפעה הפוכה, ותוהים מדוע רפורמה כה משמעותית מתקבלת בהליך חקיקת הבזק של חוק ההסדרים.

כיום נדרשים מעסיקים לדווח על תאונות בעסק שלהם, אולם במידה וגובה הפרמיה שישלמו יושפע מהיסטוריית התאונות שלהם, סבורים בביטוח הלאומי, עשויה להיווצר למעסיקים מוטיבציה להסתיר תאונות. יתרה מכך, בביטוח הלאומי חוששים כי מהלך שכזה אף ייצור מוטיבציה להפעיל לחצים על עובדים שלא להגיש תביעות ולמצות זכויותיהם על פי חוק, ובייחוד על עובדים חלשים מבחינה כלכלית.

לצד זאת ציינו כי ההצעה בחוק ההסדרים צפויה לפגוע בענפי המשק היצרניים כגון בניה ותעשייה, הנחשבים למסוכנים יותר, ולחזק את מגמת המעבר של המשק למקצועות השירותים. חוק ההסדרים אינו כולל הטלת חובה על חברות הביטוח הפרטיות לבטח כל מעסיק. המהלך צפוי גם לפגוע יותר בעסקים הקטנים, בעוד לעסקים הגדולים יהיה קל יותר לספוג את עלותו. במישור המאקרו-כלכלי מעריכים בביטוח הלאומי כי ייקור עלות ההעסקה עלול לגרום לפגיעה בשכר העובדים במשק, ואף לפיטורין, או לחילופין לגלגול העלויות לצרכנים ולעליית מחירים.

שאלות נוספות שמעלים בביטוח הלאומי הן מה הוא מנגנון השיבוב שיקבע בין הביטוח הלאומי לחברות הביטוח, לגביו אין פירוט בנוסח החוק – ומצביעים על כך שחוק ההסדרים כולל פרק אחר שמטרתו דווקא מניעת שיבוב פרטני והסדרה של תשלום קבוע כין חברות הביטוח לביטוח הלאומי. כמו כן, תהו בביטוח הלאומי מה מציע החוק במקרים בהם קיים כפל ביטוח, דוגמת ביטוח רכב והביטוח המוצע מתאונות עבודה, אילו אמצעי ענישה מוצאים למי שלא ישלם, ומי יהא אמון להפעיל אותם במקרה של עובד שלא בוטח? מנוסח החוק לא ברור גם מהי חלוקת האחריות בין המעסיק בפועל או קבלן הביצוע המרכזי – לבין קבלני המשנה המועסקים תחתיו – נושא הרלוונטי במיוחד לענף הבניין שהוא המסוכן בענפי העבודה בישראל, ומתאפיין בצורות העסקה קבלניות – "לא ברור כלל האם פגיעות של עובדי בניין (עשרות הרוגים בשנה), עשויות לפחות עקב תמריץ כלכלי על המעסיק שאינו אחראי לרוב על בטיחות עובדיו".

מודלים לביטוח דיפרנציאלי בתחום הבטיחות קיימים במדינות רבות בעולם המערבי. כבר ב-2014 המליצה 'ועדת אדם' לבטיחות בעבודה לבחון ולשקול את נושא הפרמיות הדיפרנציאליות גם בישראל. הוועדה קראה "ליצור זיקה חזקה בין רמת הבטיחות שמקיים המעסיק במקום העבודה, לבין התשלום שהוא נושא במקרה של היפגעות עובדיו", ו"להפוך את התאונות לנטל כלכלי שאינו משתלם למעסיק הרשלן, ובמקביל להעניק תמריץ חיובי למעסיק המשקיע בבטיחות" – ולהחיל באופן מיידי מודל השתתפות עצמית גבוהה יותר בגין החודשים הראשונים של אי-כושר עבודה לאחר תאונה. בשנת 2016 שילם הביטוח הלאומי קיצבאות בסך כ-4.7 מיליארד ש"ח לנפגעי תאונות עבודה ובני משפחותיהם, עליה של 6% משנת 2015, ושל 28% מאז שנת 2012. ההצעה הנוכחית קובעת כי על מעסיק תחול השתתפות עצמית בשיעור של 65% מתשלומי הגמלאות שישולמו לעובדיהם במידה ויפגעו בעבודה, למשך חמש שנים, כשהמעסיקים יחוייבו לבטח עצמם לצורך תשלום השתתפות זו.