הכורדים של סוריה פרושים בשני חבלים המנותקים זה מזה – במזרח אזור חסכה, שבו נמצאים רוב הכורדים של סוריה, ושם הבירה קמישלי, על הגבול עם תורכיה, ובמזרח שטח מצומצם יותר, מעין מובלעת, במרכזו העיר עפרין. בין שני החבלים יש אזור שבשליטת מיליציות פרו תורכיות. תורכיה, בשילוב עם המיליציות שלה, פתחו במתקפה על מובלעת עפרין, והיא כבר הודיעה כי אחרי עפרין היא תפנה מזרחה, כדי לכבוש את אזור הכורדים כולו.
תורכיה רואה בכורדים סכנה אסטרטגית כי הם מהווים כשליש מתורכיה עצמה, ואם הכורדים של סוריה יצליחו לעורר את הכורדים של תורכיה – תורכיה תתפצל.
יש לתורכיה כמה בעיות: ראשית, הכורדים בעפרין משיבים מלחמה, ולא נשברים. שנית, הם היו הכוח העיקרי ששחרר את רקה מדאעש, ויצרו בכך קשר הדוק עם ארה"ב, ושלישית – למפלגה השלטת – PYD, היו יחסים טובים עם אסד, ובראשית המרד נגדו הם לא הצטרפו למורדים, ואפשרו לאסד להקצות כוחות לחזיתות אחרות.
הבעיה של הכורדים: תורכיה היא בעלת ברית של ארה"ב, וארה"ב חייבת להתחשב גם בה, למרות ההידרדרות הגדולה ביחסים בין וושינגטון ואיסטנבול באחרונה.
התוצאה: האמריקנים מוכנים לתמוך בכורדים בכל מה שקשור בחסכה, אבל מוכנים ללכת לקראת תורכיה בכל מה שקשור בעפרין.
אבל גם רוסיה בתמונה. כרגע יש לה יחסים טקטיים טובים עם תורכיה, אבל היא רואה בכורדים נכס אסטרטגי, כי דרכם היא רוצה להחזיר בבוא היום את איסטנבול לשליטה נוצרית אורתודוקסית. בעוד ארה"ב מוכנה להתפשר על עפרין, רוסיה לא, ועל מנת שלא לריב עם תורכיה ביקשה מאסד לסייע לכורדים בעפרין. וזה מה שקורה עכשיו.
מבולבלים? אתם לא היחידים.
**
הבלוג של פנחס ענברי
על הספר שומר השאול