במסגרת ציון יום העוני הבינלאומי קיימה אתמול (ג') הוועדה לקידום מעמד האישה דיון סביב התופעה בה נשים חד-הוריות עובדות בעבודות לא מדווחות על מנת שזכאותן לקצבאות לא תפגע. כיום, אישה חד-הורית שבעלה לשעבר אינו משלם את דמי המזונות בהם הוא חייב מקבלת קצבה מהביטוח הלאומי. עם זאת, קצבת המזונות אוחדה עם קצבת הבטחת הכנסה וכתוצאה מכך, החל משנת 2003 גובה קצבתה של אישה חד-הורית שעובדת ומרוויחה מעל 600 שקלים נפגע וירד עד כדי ביטול מוחלט של הקצבה עבור אישה המרוויחה מעל כ-7,000 שקלים.
ד"ר גלית שאול, מנכ"לית מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן אמרה בדיון כי "מזונות זה משהו שמגיע לילדים לקבל מההורים, סכום שאמור להתקבל כתוספת לעבודה של האישה ולא במקום. ההחזרים מביטוח לאומי לא מספיקים לפרנסת ילדים ומה שקורה זה שנשים נאלצות לעבוד בשחור. המשמעות של זה היא ברורה – הן עובדות הרבה שעות בתמורה לשכר נמוך, ללא יכולת לחסוך ולהתקדם, להגיע ללימודים, לפנסיה, ולמעשה לכל מה שמייצר מוביליות. מטבע הדברים אין נתונים על היקף התופעה, אבל כל ארגון שעובד עם האוכלוסייה הזאת מכיר אותה. אפשר להעלים עין ולהגיד שהן רוצות לעבוד בשחור אבל בפועל הן נאלצות לעשות זאת בגלל מדיניות הממשלה".
ד"ר ענת הרבסט, חוקרת מגדר באונ' בר אילן הציגה מחקר אותו ערכה בשיתוף עם ד"ר עמית קפלן מהמכללה האקדמית לפיו עד שינוי המדיניות בשנת 2003, שהתנה כאמור את גובה הקצבה בגובה השכר שמרוויחה האישה, נשים גרושות הצליחו לשפר את שכרן יותר מאשר לאחר השינוי. הרבסט אמרה לדבר ראשון כי "המחקר אומר שמדיניות הרווחה מ-2003 יצרה מצב שבו נשים גרושות, גם בעולם, מגדילות את חלקן בשוק העבודה לאורך השנים. ראינו שהרפורמה יצרה מצב שבו מי שנפגעו הכי הרבה מהרפורמה הן נשים שקיבלו הבטחת מזונות מביטוח לאומי או השלמת הכנסה. זה קשור למנגנון הדיסריגארד שב-2003 ירד מאלף שקלים ל-500 שקלים (במאבק הנכים הדיסריגארד היה אחד הסעיפים שהיו במחלוקת, הנכים דרשו שיעלו את הדיסריגיארד יותר ממה שהוסכם). בין 1995 ל-2003 הנשים הצליחו לשפר באופן משמעותי את השכר. בין 2004 ל-2008 הן הצליחו משמעותית פחות לשפר את השכר שלהן. יצרו להן קנס גבוה על השכר. במקום שמדיניות הרווחה תקל על האנשים הכי חלשים היא מענישה אותם".
עדות שהוקראה בדיון תיארה את מצבה של אם חד-הורית לארבעה ילדים שבעלה מעולם לא שילם מזונות: "אני עובדת שש שנים בשחור, בעבר בניקיון ומכירת בגדים, היום גם כמטפלת. אני עובדת 40 שעות בחודש ומצהירה על 15 כדי שלא ישללו ממני הזכויות. מעסיקים מנצלים את זה שאני לא יכולה לתבוע את זכויותיי ומעכבים את שכרי בחודשים. אין לי ימי חופש או ימי מחלה, בוודאי לא פנסיה. הפקידות בביטוח לאומי מגלות אמפתיה אבל אומרות שאלה החוקים. הבעיה ידועה למערכת אבל הקול של האנשים המוחלשים אינו נשמע".
אייל מדן, רפרנט רווחה באגף תקציבים במשרד האוצר הסביר כי "קצבת הבטחת הכנסה מטרתה להוות אמצעי לקיום בסיסי עבור אנשים שאין להם יכולת לעזור לעצמם ולא מצליחים להשתלב בשוק העבודה. אנחנו מאמינים שהדרך ליציאה מעוני היא תעסוקה. ב-1980 חוק מזונות התחבר עם חוק הבטחת הכנסה ואני לא חושב שזו טעות. לעשות עכשיו הפרדה זה בלתי אפשרי משפטית, בחנו את הנושא מספר פעמים עם כל המשרדים והגורמים הרלוונטיים, כולל את האפשרות להגדיל את גובה ההכנסה שלא מורידה את הקצבה, אבל חשוב לזכור שהקיזוז הוא הדרגתי וגם כשהקצבה יורדת, ככל שאישה מגדילה את ההכנסה מעבודה – הכנסתה הכוללת עולה. אם זה מביא אותן לכדי ההכנסה הממוצעת במשק, למה דווקא להן צריך לתת הנחות ולא לייעד אותן למי שבאמת זקוקים להן ביותר?". עוד הוסיף כי "מ-2003 אנחנו רואים עלייה משמעותית בשיעורי ההשתתפות בתעסוקה שהחליפה קצבאות ואנחנו חושבים שזה מצב בריא יותר למשק ולמשפחות. לצד זאת, בשנים 2018-2017 הוקצו עשרות מיליוני שקלים נוספים לעידוד תעסוקה בקרב נשים חד-הוריות". הארגונים שנכחו בדיון מחו על הטענה להצדקת איחוד הקצבאות ואמרו כי מאחר והמדינה גובה מהגבר את כספי המזונות המשולמים על ידי הביטוח הלאומי אי אפשר להשוות את הכסף שניתן לקצבאות כמו הבטחת הכנסה.
בתום הדיון קרא ממלא מקום יו"ר הוועדה ח"כ מוסי רז לממשלה "לבצע שינוי דרמטי באופן תשלום הקצבאות לנשים חד-הוריות, בדגש על תשלום מזונות ולפעול להסרת החסמים העומדים בפני נשים חד-הוריות ליציאה לעבודה, בראשם הפסקה או הקטנה של הקצבאות על פי גובה השכר". כמו כן קרא לממשלה לאסוף נתונים ולנסות לאמוד את היקף התופעה של עבודה בלתי מדווחת בקרב נשים חד-הוריות, במטרה לתת מענה ראוי לתופעה.
