השבוע החלו לשלוח מבקשי מקלט שסירבו לעזוב את ישראל לכלא סהרונים ללא הגבלת זמן. זהו צעד נוסף במסגרת מדיניות הממשלה להתעמר בהם עד שירגישו שהרע שמצפה להם ברואנדה גרוע פחות מהיחס שנותנת להם מדינת ישראל.
יש טענה לא מדוייקת לדעתי לפיה סוגיית הפליטים היא לא פוליטית ואיננה עניין של ימין ושמאל. באופן מסורתי, כמו בכל סוגיה הקשורה לזכויות אדם, גם בעניין הפליטים ימין ושמאל מציגים גישות שונות. במסגרת אותן גישות שונות שהן חלק אינהרנטי ממשטר דמוקרטי חייב להיות מכנה משותף אנושי שהוא באמת איננו פוליטי – ראיית מבקשי המקלט כבני אדם, יכולת לחוש חמלה ואמפתיה כלפיהם ונכונות שלא לאטום את הלב ולא לעצום את העיניים כלפי העבר ממנו הם נמלטו והעתיד שאנחנו מתכננים עבורם, נניח ברואנדה. מתוך הבסיס המשותף הזה אפשר לדון בדעות השונות ולגבש מדיניות.
ממשלת ישראל נמצאת במקום אחר לחלוטין, היא מזמן לא רואה במבקשי מקלט בני אדם. מבחינתה הם במקרה הטוב מטרד (או סרטן כדברי מירי רגב במקרה הרע) שאותו יש לסלק. עד האחרון שבהם. בראייתה של הממשלה העובדה שאדם נמלט ממלחמת אזרחים ומגיהנום שקשה לנו לתאר איננה סיבה לסייע לו ולהעניק לו אפשרות לחיים בכבוד אלא רק מכשול שמקשה על הגירוש שלו.
העובדה שישראל היא הגרועה ביותר בעולם המערבי בקליטת פליטים, עצובה ומביכה ככל שתהיה, מספרת רק חלק קטן מן הסיפור. במדינות המערב רוב הבקשות לקבלת מעמד פליט מצד מבקשי מקלט מאריתריאה ודרום סודן נענות בחיוב. הערכה זהירה מדברת על 70% לערך. אצלנו זכו 11 מבקשי מקלט מתוך כ- 15 אלף לקבל מעמד של פליט. מדובר ב- 0.073%, אלפית בערך מהממוצע. זה לא שאנחנו אחרונים, אנחנו אפילו לא קרובים להיות על הסקאלה האנושית המקובלת.
על רקע האבדן המוחלט של אנושיות מצד הממשלה בולטים גילויי אנושיות של אזרחים. ההחלטה האחרונה לגרש את כל מבקשי המקלט הביאה להתעוררות אזרחית שמצטרפת לאנשים הנפלאים שמתנדבים כבר שנים לסייע לפליטים. פתאום נחשפנו לטיייסים שמסרבים להטיס אותם לרואנדה, לרופאים שמביעים את התנגדותם, לסופרים שפונים לראש הממשלה ועוד. מטבע הדברים פעולות רבות חומקות מתחת לרדאר ואינן זוכות לחשיפה. אחת מהן, מקסימה במיוחד, הובלה על ידי לא אחרת מילדה בכיתה ד'. גילוי נאות: הילדה הזו לומדת בבית הספר בו לומדת גם הילדה שלי, כך נחשפתי לסיפור. ואחרי שזה נאמר, העובדה הזו איננה משנה דבר. מדובר פשוט בסיפור יפה.
קדם גלבר לומדת בכיתה ד' בבית הספר "קרוב" במועצה האזורית מטה יהודה. היא נחשפה לפעילות של עמותת אליפלט שמפעילה גנים ומועדונים לילדי פליטים והחליטה לארגן מבצע איסוף מזון עבור ילדי הפליטים בבית הספר שלה. בעצם המחשבה לסייע לילדי פליטים קדם כבר עשתה יותר מרוב המבוגרים אבל היא לא עצרה כאן ופנתה להנהלת בית הספר במטרה לשכנע אותה לאפשר לה לקיים את המבצע. זה לא היה פשוט אבל היא לא ויתרה ולבסוף הצליחה לקבל את הסכמת בית הספר. לזכות בית הספר ייאמר שזו איננה החלטה קלה. בישראל של 2018 כל דבר שעלול לעלות ממנו ניחוח פוליטי הוא שדה מוקשים וגם במקרה הזה היו תגובות לא אוהדות לצד גילויי תמיכה. העובדה שסיוע במזון לילדים קשי יום נתפסת על ידי רבים כעניין פוליטי היא תעודת עניות לחברה שלנו אבל זהו המצב נכון להיום.
קדם נכנסה לכל כיתה בשכבות ג' – ו' (שלוש כיתות בכל שכבה) וסיפרה על ילדי הפליטים, על תנאי החיים שלהם ועל המצוקה ממנה הם סובלים. על כיתות א' ו-ב' היא נאלצה לוותר בהוראת המורים כיוון שהסבב הזה גרם לה להפסיד יותר מדי שיעורים. המבצע החל לפני כשבוע ובינתיים כבר נאספו ארגזי מזון ונשלחו לגנים של אליפלט, שם הם גרמו להתרגשות של הצוותים מכך שילדים הם אלו שאספו את המזון. האיסוף עדיין נמשך וזוכה להיענות של תלמידים ומורים בבית הספר.
יכול מאוד להיות שזה השיעור הכי חשוב שהילדים בבית הספר של קדם למדו השנה. שיעור חי באזרחות שהראה להם שעם רצון ואומץ אפשר לגרום לשינוי, גם אם אתה עדיין בכיתה ד'.

ולסיום סיפור קצרצר נוסף בנושא אחר לגמרי. מכירים חברות או מוסדות ששמחים לקבל אתכם אבל כשאתם רוצים להתנתק הם מאכילים אתכם חצץ, מרור ופלפל צ'ומה מעורבבים ביחד? לכל אחד כמעט עולה בראש שם או שניים. אז תשכחו מהם. כל אלו הם חובבנים, משחק ילדים, חתיכת עוגה כמו שאומרים באנגלית. את הסיפור הבא סיפר לי חברי הטוב צ', איש ישר, חכם וחרוץ, אב לשלושה ילדים שמשום מה בחר לגור בפתח תקווה. צ' אוהב מאוד לקרוא וכך גם שלושת ילדיו ולכן הוא נרשם לספריה העירונית "מבצע יפתח" שממוקמת באופן נוח בצידו השני של הרחוב בו הוא גר. בגיל 17 צ' היה עסוק ככל הנראה במרדף אחרי בחורות ולכן הוא פספס את השלב בו נערים מגלים את אייזיק אסימוב. בחלוף כך וכך שנים הוא החליט להשלים את החסך ולפיכך חצה את הכביש והלך לספריה לחפש את הספר הראשון בסדרת המוסד. התברר שלא ניתן להשיג את הספר בספריה הזו ולכן צ' בדק ביתר הספריות בעיר (יש 11) וגילה לשמחתו שהוא נמצא בספריה המרכזית. הוא שאל את הספרנית אם ניתן להזמין את הספר מהספריה המרכזית ונאמר לו שהדבר איננו אפשרי. כאן זה נהיה מעניין. צ' ביקש לעבור לספריה המרכזית והוסבר לו באדיבות שזה בלתי אפשרי. ברגע שבחרת ספריה בפתח תקווה אתה מחויב לה. היום אפשר כבר להתנתק מהוט, קתולים יכולים להתגרש וקופת חולים אפשר להחליף בקלות, אבל מספריה בפתח תקווה לא ניתן להתנתק. אי של יציבות בכאוס שעוטף אותנו. מעתה דעו – שני דברים לא ניתן להחליף בחיים: קבוצת כדורגל וספריה בפתח תקווה.