"ההרמוניה והמקצב שיצרנו יחד, הם החומר ממנו עשויה תקווה:
הנכונות והרצון להקשיב לאחרים, לחלוק עם אחרים, לאהוב אחרים"
(Hwang Jungin, מוסיקאים ללא גבולות)
לפני ששמעתי על התופעה ששמה 'קולולם', לא הייתי מעלה בדעתי שאקדיש ערב מחיי להשתתפות באירוע של שירת המונים. גילוי נאות: אני מוסיקאית מקצועית, עם הערכה ואהבה גדולה לשירה. כמטפלת במוסיקה אני גם מכירה את כוחו המרפא של השימוש בקול, על מגוון אפשרויותיו. אבל אודה שהז'אנר הקרוי "שירה בציבור" או שירת חובבים כזו או אחרת, אינו מאוד חביב עלי ומעולם לא נמשכתי להשתתף בארוע שכזה. דבר נוסף שאני נרתעת ממנו הוא התקהלויות המוניות.
בתי, גם היא מוסיקאית וזמרת מקצועית המכירה את ההסתייגויות הללו שלי, הציעה לי לצפות בקליפים של השירים שקולולם הפיקו בשנה האחרונה. ראיתי, הקשבתי ונפעמתי. ניצוץ של סקרנות החל להתעורר, ואיתו הרצון לבדוק מקרוב ומבפנים איך הדבר הזה יתכן. איך בתוך שעה בלבד מצליחים ללמד קהל של אנשים שאינם מוסיקאים ואינם זמרים שיר בכמה קולות ומביאים אותו לרמת ביצוע מקהלתי מורכב, מוסיקאלי ומרגש. ביצוע של ציבור חובבים, אבל בכמה רמות מעל "שירה בציבור".
וכשהכרטיסים בידי (לאחר מאבק עיקש להשיגם) מצאתי עצמי ב-14 בפברואר על הרכבת לחיפה יחד עם בתי-ניצן, בדרכנו לנמל חיפה, להפקת השיר One Day של מתיסיהו.
אך לפני תאור ההתרחשות, כמה מילים על הפרויקט. לדברי יוצריו, "המיזם נוצר על מנת להפגיש אנשים מכל קצוות הקשת החברתית הישראלית על שלל גווניה. הרעיון שלנו הוא לעצור את הכל לכמה שעות ופשוט לשיר – יחד. המיזם מאפשר לאנשים שלוקחים בו חלק ליהנות מתחושת היחד דרך עשייה משותפת חווייתית. דרך הצלילים והקולות תצמח יצירה משותפת של מקהלה חברתית מלאת תקווה ואופטימיות".
יוזם הפרויקט הוא אור טייכר – יזם חברתי ומפיק אירועים, שקיבל את ההשראה לרעיון מסרטון ובו מאות-אלפי אנשים עומדים ושרים "חטאנו לפניך" מול הכותל, בו צפה. הדבר שהניע אותו היה הרצון והאמונה שאפשר ליצור חווית שירה משותפת עוצמתית שכזו, לא רק לדתיים ושומרי מסורת, אלא לכולם. לכל הקשת החברתית של ישראל. יחד עם צוות מוסיקאים ויזמים מוכשרים ונלהבים כמוהו, הקים את קולולם – הֵלחֵם של קולולו + כולם. מאז תחילת המיזם הוקלטו השירים 'אור גדול' של אמיר דדון, 'לשיר אתך' של בועז שרעבי, 'מחוזקים לעולם' של אברהם טל, ו-'Believer' של Imagine Dragons.
נחזור לערב שלנו: בתי ואני ירדנו מהרכבת והצטרפנו לנחשול עצום של אנשים שזרמו לאיטם אל ההנגאר הענק בנמל. לאיטם – משום שיש "טקס" כניסה. צוות מוסיקאים של קולולם קידם את פנינו בשער וביקש מאיתנו לומר "היי". על פי גובה הקול הם קבעו מיידית חלוקה לשלושה קולות – סופרן, אלט (נשים) ובריטון (גברים). רציתי להיות יחד עם ניצן (סופרן) וניסיתי לכוון את קולי ל"היי" גבוה. אבל ה"רמאות" הקטנה שלי לא צלחה, והם קלטו שאני אלטית. יפה. כל אחד מאיתנו קיבל דף עם מילות השיר המותאם לקולו ולתפקידו בשיר. יפה יפה, בהיר, ברור. הבהירות הזו חשובה לתחושת הביטחון. במיוחד לאנשים שהשירה היא מחוץ לאיזור הנוחות שלהם.
בשלב ההתכנסות הבטתי באנשים שסביבי. ממש לפי החזון של טייכר, המגוון החברתי גדול. יהודים, ערבים, חילוניים, דתיים, ובכל קשת הגילאים. אווירת ההתרגשות והציפייה הורגשה היטב… ומתחילים.
הביצוע של מיזם קולולם לשיר "לשיר איתך" שהוקלט לקראת ראש השנה:
בשלב ראשון הופרדו הבנים מן הבנות. הבנים עוברו למתחם סמוך ללמוד את תפקידם עם המנצחת לילך, ואנו הבנות נשארנו לעבוד עם בן יפת.
מה שהתרחש בשעה הדחוסה והאינטנסיבית של שלב הלמידה נתן לי באופן מלא את התשובה לשאלה (הספקנית) שסיקרנה אותי – איך זה יתכן ואיך זה אפשרי.
ראשית – השיר עצמו. נוכחתי לדעת כמה הבחירה בשיר One Day היתה מדויקת. המנגינה פשוטה וקליטה יחסית, המילים עם מסר חזק של תקווה לשינוי, שכל מי שהגיע כנראה התחבר אליו. התרגום של חלק ממנו לעברית ולערבית הפך את המסר למוחשי ומרגש עוד יותר. העיבוד המוסיקאלי לקולות – בדיוק במינון הנכון של "כל אחד יכול" ויחד עם זאת מספיק מורכב כדי להיות הרמוני, עשיר ומרתק.
שנית – הצוות המנצח, תרתי משמע. בן יפת הוא מוסיקאי ומנצח מוכשר, אנרגטי וכריזמטי. הוא לימד אותנו, הבנות, את התפקידים שלנו באופן מדויק, תוך הקפדה על פרטי ביצוע בלי להתפשר על איכותם. יחד עם זאת בהתלהבות הסוחפת שלו, בקולו, בתנועות הידיים וריקוד הגוף הכל-כך חיים וברורים, הוא הצליח להפיק מאלפי הנשים שמולו שירה סוחפת, אנרגטית, מלאת אור ושמחה. אחד המשתתפים סיפר על חוויה דומה בקבוצת הבנים ותיאר מנצחת מדויקת ואנרגטית שבעזרת משפטים כמו "תנו לי כדורגל" הצליחה להוציא מהגברים בדיוק את סוג ההפקה הקולית הנכונה לשיר ולאירוע.
ואז הגיע הרגע הגדול. התכנסנו שוב כולם יחד והתחלנו להקליט פעם ועוד פעם, כשבע פעמים בהן בן ניצח על כולנו. את עוצמת החוויה בזמן השירה המשותפת והביצוע השלם קשה לתאר. מדובר בחוויה של התמזגות, של התעלות, של חגיגה פנימית מטורפת. בזמן השירה נעלמה לחלוטין תחושת הנבדלות שלי – מיכל המוסיקאית המקצועית – מציבור האנשים שאינם כאלה. נעלמה תחושת האי-נוחות מהיותי דחוסה בתוך ההמון. נעלם הצורך להבין, לשפוט ולנתח. נותרו רק השמחה והקסם של להיות קול בתוך אלפי קולות השרים יחד.
לפני מספר חודשים עברתי הכשרה כמנחת סדנאות מוסיקה של הארגון הבינלאומי 'מוסיקאים ללא גבולות'. עבודת ארגון זה עם אנשים באיזורים של קונפליקט ומלחמה מושתתת על חמישה עקרונות שיש לקיימם בכל פעילות מוסיקאלית קבוצתית:
הכללה (כולם יכולים ומוזמנים להשתתף), ביטחון, שוויון, יצירתיות, ואיכות. אני מוצאת שבאופן בו קולולם פועלים מתקיימים באופן מלא חמשת העקרונות החשובים הללו.
הערב הזה בחיפה המשיך להתנגן ולחיות בתוכי ימים אחרי שהסתיים. וכשפורסם הקליפ של ה'תוצר המוגמר' שלנו, הוא החזיר אותי אל החוויה ועורר מחדש את התחושות העוצמתיות שהתלוו אליה. המיזם היפה, המושקע והמוצלח הזה – הוא החומר ממנו עשויה תקווה.
התוצר הסופי והמרגש:
**
הכותבת היא מוסיקאית, מורה לפסנתר ומטפלת במוסיקה העובדת עם בעלי צרכים מיוחדים בגישה המשלבת הוראה וטיפול.
