רצי המרתון בת"א ביום שישי האחרון שמחו בוודאי להיתקל בעמדה לחלוקת תפוחים עסיסיים למשתתפים. מי ששמחה על כך קצת פחות הייתה התאחדות האיכרים והחקלאים שפרסמה פוסט בו היא מוחה על כך שמארגני המרתון בחרו לחלק דווקא תפוחים מיובאים, זאת בשעה שלציבור אומרים לרכוש "כחול-לבן" וחקלאי ישראל נמצאים במאבק להישרדות כלכלית.
מי שהעמיק לבדוק את טיבו של דוכן החלוקה ראה שלא רק שהתפוחים מיובאים מאירופה אלא שהם גם ממומנים על-ידי האיחוד האירופאי. כך יוצא שאזרחי ישראל נחשפו לא רק לבחירה של עיר גדולה בישראל לקדם תוצרת זרה אלא גם להתנהלות של האירופאים שרואים בסחר ההדדי דבר טבעי אך גם טורחים לעודד את הייצוא של חקלאיהם. כשם שמרבית התוצרת החקלאית מישראל שיוצאת לייצוא מגיעה לאירופה, כך גם תוצרת אירופאית מגיעה לישראל והאיחוד פועל כדי לתמוך בייצוא זה – גם בכסף.
היום במרתון תל אביב. מחלקים לרצים תפוחים מיובאים מחו"ל במסגרת קמפיין הממומן על ידי האיחוד האירופאי. רצים ישראלים – תפוחים אירופאים. לתפארת מדינת ישראל שהחליטה לחסל את החקלאות המקומית.
Posted by התאחדות האיכרים בישראל on Friday, February 23, 2018
דוד גרינברג (58), חקלאי ותיק ממטולה, נתקל אף הוא בשלט ובביקורת עליו והאבסורד הזה לא זר לו. "נולדתי לאבא חקלאי. פעם היה לי הרבה תפוחים אבל ראיתי שמייבאים בקלות והחלטתי לרדת מזה. אני יודע שמייבאים". גרינברג מפנה ביקורת גם כלפי מועצת הצמחים שמאשרת את הייבוא ובעצם מאפשרת את הצפת השוק בתחרות לחקלאי הישראלי. "החקלאים כל היום עובדים ונמאס להם להיאבק. אומרים לבוא להפגנה אלפים ובאים בודדים. הרבה חקלאים יצאו מהחקלאות", הוא אומר בכאב. גם הוא, כמו מרבית חקלאי ישראל סובל מחירי מים יקרים, מכסות לא מספקות, קשיים בהעסקה של פועלים מקומיים או זרים. "במשרד החקלאות אומרים לי 'אין אין אין' והכסף הולך.. אתה יודע לאן".
באפריל אשתקד יצאו משרד החקלאות והכלכלה ביוזמה משותפת להרחבת השימוש בתו "מיוצר בישראל" גם לפירות וירקות. אולם, בניגוד למוצרים ארוזים כמו דבש או שמן שלרוב הרשתות מציגות מגוון והצרכן יכול לבחור לפי המחיר, האיכות וכן, גם המרכיב של לקנות כחול-לבן, בפירות וירקות הצרכן לרוב רואה מולו ערימה אחת שהרשת בחרה לסחור בה, לרוב משיקולי כדאיות כלכלית, ולא סביר שהוא יילך לרשת אחרת דווקא כדי לקנות את הבננה שגדלה בחופי הכנרת.
כשבמקביל משרד האוצר והכלכלה בוחרים לבטל או לצמצם מכסי מגן על תוצרת זרה, גם כזאת שמיוצרת במקביל בישראל – הפגיעה כפולה. חקלאי (ותעשייני) ישראל צריכים להיאבק בייצור הזול של המזרח או בתעשייה ובחקלאות שמקבלים תמיכה מהממשלות והאיחוד האירופאי למשל. כך נוצרת תחרות לא הוגנת. אם נשים בצד את זה שירידת המחירים בכלל לא מגיעה במרבית המקרים אל הצרכן אלא נספגת על-ידי היבואנים ורשתות השיווק כך שאפילו המטרה המוצהרת של המאבק ביוקר המחיה לא באה לידי מימוש.
למה הדבר דומה? לשני רצי מרתון שלא רצים בתנאים שווים כי המדינה של אחד מהם בוחרת להקשות עליו ולסייע דווקא לרץ ממדינה אחרת. במצב כזה, איך אפשר להאשים את הרץ על שהוא ינגוס בתפוח העסיסי שמושיטים לו?
מהתאחדות האיכרים נמסר כי: "המשבר בענף החקלאות ידוע לכל ועצם אישור חסות שמעודדת ייבוא תוצרת חקלאית היא בעייתית. הופתענו לראות שעיריית תל אביב אפשרה קמפיין לאכילת תפוח מיובא בשעה שחקלאי ארצנו נאחזים בשיניים בשביל לשרוד ומיישבים את גבולות המדינה בכל מזג אויר ובכל מצב ביטחוני".
תגובת עיריית תל אביב יפו:
את התפוחים למשתתפי המרוץ סיפקה ללא עלות אחת מנותנות החסות.
בנוסף נציין שהועברו פניות לכמה חברות תפוחים ישראליות לשיתוף פעולה אך הן לא הביעו עניין.
