הנה הסיפור כפי שהוא מובא ב"הארץ".
"תיאטרון הבימה הגיש תלונה למשטרה בעקבות הקרנה של מסרים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו על קיר המבנה בהפגנה שלשום בכיכר הצמודה לתיאטרון. בין היתר הוקרנה הכתובית "חייבים להיפטר מביבי מיד". התיאטרון מתלונן על הקרנת תמונה לא חוקית על קיר הבניין."

אני מניח שאי-החוקיות לכאורה נוגעת לעצם ההקרנה על הקיר ולא לתוכן או לעיצוב של הכתובית.

הסיפר של הקרנת כתובת פוליטית על הקיר של הבימה והאיום של הבימה בתביעה מעלה סוגיה עקרונית חשובה, משהו שקורא להרכב של 13 שופטים בעליון. ממש כפי שהאתיקה והחוק מתנפצים מול חידושים מדעיים כמו שיבוט, הנדסה גנטית והקפאת עוברים, כך מאתגר אותם אמצעי פשוט כמו מקרן שקופיות.
גרפיטי הוא סוג של השחתה, ושימוש בקיר הוא הסגת גבול, והדבקת מודעה על לוח כרוכה בתשלום, אבל מה דינה של שיקופית מוקרנת מרחוק?
האם קרן אור מהווה פגיעה בזכויות? האם רשאי בעל קיר להתנגד לאור שיוקרן עליו ולתבוע את המקרין? והאם אשם בעל הקיר במסר ויזואלי המוצג עליו?
האור, מדיה אוורירית, נטולת משקל ומסה, קשה ללכידה – וכך גם תמונה שצוירה בקרן אור.
הוא מזכיר במשהו את המידע, כנכס בעל מוחשיות מפוקפקת – אפשר לקחת או לגנוב אותו מבלי שיחסר לבעליו. אפשר לאסור פריצה למקום בו מאוחסן המידע, אך אם המידע גלוי, האם אי אפשר לקחת אותו? אם המידע הוא אור מוחזר האם אפשר לאסור על לכידתו? האם אפשר לאסור צילום של מראה ציבורי? ובאיזה זכות אוסרים להכניס ולהפעיל מצלמות ומכשירי הקלטה בקונצרט (קצת התייאשו כאן). בכלל בזמן האחרון, לראשונה מאז המצאת האלוהים, אנחנו מוצפים בתיעוד של הקלטות ומצלמות שרואות הכל וחושפות פשעים ושקרים כיאה לאור יום. אם לאלוהים מותר מדוע לא לכל אחד?
האור המוקרן דומה גם לקול – גם הוא גל אנרגטי חולף. גם הוא אגב כך פוגע בקיר לפני שהוא חוזר משם. האם בעל הקיר המחזיר מעורב במסר כמו בעל הקיר המואר.
ואור, האם מותר להקרין על אדם אחר? אם אסור, הרי כל פנס במכונית עובר על איסור ההארה. והרי מחייבים אותנו להדליק פנסים? האם מותר להאיר על רכוש? האם בעל רכוש שמשתמש בתאורה שמאירה את הרחוב ואת העוברים בו יכול להלין על העוברים שמאירים עליו חזרה?
האם אפשר להגביל תאורה כך שתהיה מפוזרת ולאסור תאורה ממוקדת?
האם ההגיון לא מחייב להרשות להקרין שיקופית על כל קיר (למעט כזה המשמש כשמורת עטלפים)?
ואם על הקיר מדוע לא על כל דבר וכל אחד? הנה ההמצאה הבאה – מא"ז (מקרן אישי זעיר ) רב עוצמה שאפשר להזין בו כל כרזה וכתובת ולהאיר על כל אחד (ואז לצלם אותו). כך נוכל בעצרת העם הבאה להקרין על שמלתה החדשה של מירי רגב כל כרזה שנרצה, החל מ"ירושלים המחולקת" דרך "גם אני לא מאמינה לביבי" ועד "לה פמיליה שולתתת" ו"אני חמורה".

הקרנה בלתי נשכחת על קיר ביתו של מתנגד – "סינמה פרדיסו" 

מי שגר בבית עם קיר גדול ולא רוצה שיקרינו עליו תמונות, יכול לתלות מסך ענק לפני הקיר שיסתיר אותו ויחסום כל קרן אור שתשוגר אליו. או שישתמש בכלי מחיקה פשוט ורב עוצמה – פרוז'קטור יותר חזק.