ככל שראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, מרבה להתאשפז בבתי חולים, כך מתחזקת ההכרה כי שאלת היורש בהנהגת הפלסטינים נעשית אקטואלית יותר ויותר. הבעיה – אין יורש.
הרקמה הפוליטית הפלסטינית סובלת מפיצול חסר תקנה. התנזים, כלומר: פעילי פתח ילידי הגדה, לא מוכנים בשום פנים, שהיורש יהיה מחוג וותיקי אשף שבאו מתוניס, אלא מתוכם. אחד מן האישים הבולטים בתנזים, ג'יבריל רג'וב, אמר כי יורשו של אבו מאזן חייב לבוא מאלה שהיו בכלא הישראלי (רוצה לומר: ולא מן המלונות של תוניס).
אבל גם התנזים מפוצל לפי מחוזותיו, ושום מחוז לא מוכל שמחוז אחר ישלוט עליו. רג'וב למשל מארגן את הר חברון, מחמוד אל-עאלול, סגנו של אבו מאזן בצמרת פתח, מאגן את שכם, והחמולות של ג'נין מתארגנות בנפרד. לפני שנים מעטות, באירוע שהפגיש את ראשי התנזים ברמאללה פרצה קטטה בין ראשי התנזים של חברון וג'נין.
שמו של אוייבו המושבע של אבו מאזן, מוחמד דחלאן, מוזכר בעיקר בישראל, אבל הגדה לא תקבל מנהיג מעזה.
המערב וישראל מעדיפים את מאג'ד פרג', בכיר הביטחון הפלסטיני המקיים את התיאום הביטחוני עם ישראל. מוצאו מן התנזים, אבל התנזים רואה בו איום ובוגד, ולא יקבל את מרותו בגלל התווית שדבקה בו כמשת"פ.
ומעל כולם, כמובן, מרחף האיום של חמאס.
אבו מאזן לא ממהר לשום מקום. לא ממנה יורש, וביום פקודה לא יהיה יורש.
**
הבלוג של פנחס ענברי
על הספר "שומר השאול"
