לפעמים, במיוחד למי מאיתנו שלא קורא את מגילת אסתר בבית הכנסת, קל לשכוח בתוך כל מהומת התחפושות, משלוחי המנות ומציאת הסידורים לחופשה, שיש בכלל סיפור מאחורי החגיגה הזו שנקראת פורים. מי שקורא את המגילה נתקל בכמה זוויות קשות וקצת שכוחות בסיפור סינדרלה היהודי.

לא קל, לי לפחות, לשמוע שמטרת דיכוייה של ושתי המלכה, שבסופו של דבר פשוט סירבה לעשות מופע ציבורי ליופייה (סטריפטיז?) בפני כל משתתפי המשתה, הייתה לחזק את שליטתם של גברי הממלכה בנשותיהם. לא קל גם לקרוא איך מרדכי אינו מגן על אחייניתו היתומה מלהילקח להרמון המלכותי. קשה גם לדמיין את הדילמות הקשות בהן אישה צעירה זו נתונה בין אחריותה על עמה לשמירה על נפשה.

אבל מבחינתי המפגש הקשה ביותר עם ההגדה נשאר המפגש עם הקיום היהודי בגולה. לא היום, חס וחלילה. היום גולה זה בכלל תפוצות.. אז, כמובן שאז. הרי ג'ארד קושנר שגייר את איוונקה, בתו של הנשיא טראמפ, זו מציאות אחרת לגמרי מאשר במאה החמישית לפני הספירה. וכל מי שאומר שטראמפ טוב ליהודים כי יש מישהו "משלנו" בקרבתו הוא ציוני אוהב ישראל. ברור. ובכל זאת, גם אם מדובר על הקיום היהודי בגולה של פעם, זו עדיין קריאה קשה.

מגילת אסתר נכללה בתנ"ך עם חתימתו, אך לא מוזכר בה שם האלוהים, וגם ציון וירושלים מוזכרות רק בהקשר של הגולה ("איש יהודי היה.. ושמו מרדכי.. אשר הגלה מירושלים" [אסתר ב, ה-ו). זו המגילה הגלותית ביותר המתוארת, ופרשנים רבים ניסו להתמודד עם חריגותה של המגילה בשלל סיפורי התנ"ך.

זה מתחיל בעונש קולקטיבי שמקבלים כל היהודים הפזורים ברחבי הממלכה, בשל מעשיו של אחד מתוכם.

וַיַּ֣רְא הָמָ֔ן כִּי־אֵ֣ין מָרְדֳּכַ֔י כֹּרֵ֥עַ וּמִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה ל֑וֹ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֖ן חֵמָֽה׃ ו וַיִּ֣בֶז בְּעֵינָ֗יו לִשְׁלֹ֤ח יָד֙ בְּמָרְדֳּכַ֣י לְבַדּ֔וֹ כִּֽי־הִגִּ֥ידוּ ל֖וֹ אֶת־עַ֣ם מָרְדֳּכָ֑י וַיְבַקֵּ֣שׁ הָמָ֗ן לְהַשְׁמִ֧יד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֛ים אֲשֶׁ֛ר בְּכָל־מַלְכ֥וּת אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ עַ֥ם מָרְדֳּכָֽי

(אסתר ג)

מרדכי נשאר נאמן לאמונתו ומנהגיו, ולא מוכן לכרוע ברך בפני אדם בשר ודם. להמן זה נראה בקטנה מדי להוציא את העצבים רק על מרדכי היהודי, אז הוא מחליט לשכנע את אחשוורוש המלך שיש פה סכנה רבה יותר.

זה די קל לשכנע אנשים שהיהודים מסוכנים. הם שונים, וגם לא עלינו שומרים על שונותם, והם גם מתעקשים להישאר אורחים במדינות של אחרים. וזה מה שהמן אומר למלך.

וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם־אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכָּל־עָ֗ם וְאֶת־דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין־שֹׁוֶ֖ה לְהַנִּיחָֽם

(אסתר ג)

הוא גם מוסיף כצ'ופר שאם נהרוג אותם יגיע לא מעט כסף לגנזי המלך. נהרוג יהודים ונקבל כסף? כבר במאה החמישית לפני הספירה? מפתיע, ובכל זאת, כך כתוב במגילה.

אנחנו מכירים את ההמשך. שתדלנות, הזכרת שירותי עבר ש"משלנו" עשו למולך, אישה יפה שמקריבה את נפשה בשביל עמה, מאכלי יוקרה ו"שימון" השליט, והופה, ה"גורל" שונה. פורים קרוי על שם הפור שהתהפך. פור בפרשנות מסוימת הוא הגורל. חלק ניכר מהרעיון הציוני היה להגיד שהיהודים לא יהיו יותר תלויים בגורל. שגורלנו יהיה בידינו ולא יוכרע על ידי הפריץ והגביר (אחשוורוש ומרדכי, בהתאמה) ושאלו לא ינהלו את חיינו יותר. הון שלטון זו בעיה ישנה, אבל הרעיון היה שאם נשלוט על עצמנו הבעיה תקטן. טעון הוכחה, וגולה יש גם בארץ ישראל כידוע. כדי להילחם בזה צריך להבין אותה, ולבחור, בכל דור ודור, להתמודד איתה ולא להיכנע לפיתוייה.

היו עוד מאמצים של חכמים רבים לאורך השנים להתמודד עם היסוד הגלותי במגילה. כתוב במגילה שמרדכי שלח איגרת והורה ליהודים ברחבי העולם לחגוג ולשלוח משלוחי מנות בימים אלו ואלו – ואיזה יהודי אחר יתווכח עם יהודי בעל מעמד שאוזנו של המלך כרויה לכל מילה מדבריו ואברים אחרים של המלך קרובים למדי לאחייניתו? אבל כדי להדגיש איפה המרכז מבחינת מרדכי, צוין שבשושן הבירה תהיה חגיגה כפולה שתימשך עוד יום. הוא לא היהודי הראשון, ובטח לא האחרון, שינסה לטשטש את מרכזיותה של ישראל בעם היהודי.

פרשנים מאוחרים יותר הורו שגם בערים בישראל שהיו בהן חומות (חומות בזמן יהושוע בן נון, כי באותה תקופה ארץ ישראל חרבה ושום מקום לא היה מוקף בחומה) – יחגגו כמו ערים פרוזות. בסיבוב פרשני ארוך הורו לבסוף שהמקום היחיד שאפשר לחגוג בו שושן פורים בימינו הוא בעצם ירושלים. אולי הם ניסו להזכיר לנו שאם רוצים הגנה עדיף לבנות חומה, ולא לסמוך על שליט חיצוני שרגע אחד מאשר להמן להרוג אותנו ורגע אחר כך מאשר למרדכי להרוג את אויבנו.

אז יאללה, שיגיע כבר פסח ונצא ממצרים, מעבדות לחירות, מגולה לציון.