בשנות ה-20 של המאה הקודמת, קבוצת נערות משעריים שהועסקו כעובדות משק בית במושבה רחובות ונדרשו על ידי מעבידיהן לעבוד שבעה ימים בשבוע, הודיעו כי הן מסרבות לעבוד בשבת וכמחאה חסמו בשבתות את אם הדרך משעריים לרחובות. לא ידוע מהי תוצאת אותה שביתה וכמה שבתות ארכה אך סיפורן האמיץ של הנערות השובתות נכתב בדברי ימי המאבק לזכויות האישה בארץ.

יום האישה הבינלאומי החל היום, ה-8 במרץ, כונה בעבר "יום הפועלת הבינלאומי" וצויין לראשונה בארה"ב ב-1909, לפי אחד המיתוסים, לזכר שביתת איגוד נשים שהתקיימה שנה קודם לכן.

מעמד הנשים בכל התחומים השתנה מאז ניו יורק של 1909 וגם מאז שעריים של שנות ה-20 תחת המנדט הבריטי, ובכל זאת – מאה שנה לאחר מכן ועל אף קיומה של חקיקה ברורה – מעסיקים רבים מפלים נשים עובדות על רקע היותן נשים ותביעות רבות בנושא נדונות בבתי הדין לעבודה.

חוק שיווי זכויות האישה (1951) וחוק עבודת נשים (1954) הם החוקים הוותיקים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (1988), חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (1996) והחוק לעידוד של שילוב וקידום נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים (2008) משלימים את התמונה ואלה עיקריהם:

  • חוק עבודת נשים מסדיר מכלול זכויות העובדת, עבודות אסורות, עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית, תנאים לעבודת לילה, תקופת לידה והורות, היעדרות בשל טיפולי הפריה ופריון, הגבלת פיטורים בתקופת היריון, לידה וחופשת לידה, איסור פגיעה בהיקף משרה או בהכנסה.
  • חוק שיווין הזדמנויות בעבודה מבטיח הגנה, בין היתר, מפני אפליה מחמת מין, מעמד אישי, היריון, טיפולי פוריות, הורות – במקרים של קבלה לעבודה, תנאי עבודה, השתלמויות ופיטורים או פיצויי פיטורים.
  • חוק שכר שווה מטיל חובה על המעסיק לשלם לעובדת שכר שווה לזה המשולם לעובד בעבור אותה עבודה ובתנאי שמדובר בעובד ועובדת המועסקים על ידי אותו מעסיק ובאותו מקום עבודה.
  • חוק לעידוד של שילוב וקידום של נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים – מטרתו היא להביא לשינוי התרבות העסקית ולטפח מודעות ציבורית כדי לעודד שילוב וקידום נשים בעבודה והתאמת מקומות עבודה לנשים וכן להורות לרבות באופן של הענקת מענקים למעסיקים.

ומה עם הגברים? בשנים האחרונות הולכת וגוברת ההכרה בחשיבות הענקת זכויות "של נשים" לגברים שהופכים לשותפים מלאים יותר בגידול המשפחה. כך למשל, מעניק חוק עבודת נשים זכות לגבר לקחת בעצמו חלק מחופשת הלידה, בתנאים מסוימים. יחד עם זאת, עמדת הספרות והפסיקה היא כי טרם מלאה העת להשוואה מלאה, וכי בעת הזו ישנה הצדקה לשימור זכויות יתר מסוימות (שבדין) לנשים. הטעם לכך הוא, שלמרות מאמצים של המחוקק ושל בתי הדין לעבודה להשוות בין המינים, עדיין הנשים נותרו מאחור במדדים כמו גובה השכר, מעמד ותפקידים בכירים.

על מנת להשלים את המהפכה המגדרית שהחלה לפני כמאה שנה, יש לשמור על זכויות יתר מסוימות לנשים. כך, למשל, עובד מדינה (המועסק כפרקליט) שעתר לבית הדין לעבודה בבקשה לקבל לא רק את הזכאות לקיצור יום העבודה (שניתנה לו משהוכח כי אשתו אינה לוקחת זכאות זו) אלא גם את הזכאות המשלימה – כי בימים בהם הוא נשאר לעבוד לאחר מילוי מכסת השעות המתחייבת ישולם לו על שעה זו ("שעה עודפת"), נענה בשלילה.

בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי על פי סעיף 3(ב) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, מותר כי תהיינה לנשים זכויות יתר וכי הדבר משרת את המטרה של שוויון מהותי "על רקע מציאות בה נשים רבות יוצאות בשעה מוקדמת ממקום עבודתן על מנת לטפל בילדים, ומשתכרות בשל כך שכר נמוך ונוצרת מעין "תקרת זכוכית" המונעת מהן לעתים קרובות האפשרות להתקדם לתפקידים בכירים. מתן זכאות לתשלום נוסף עבור השעות העודפות עשויה לעודד את האמהות העובדות להישאר בעבודה ובכך מקודם הרעיון של השוויון המהותי בינן לבין גברים במקום העבודה. זאת כאשר גברים אינם זקוקים לתמריץ דומה מבחינת המדיניות המשפטית הרצויה, גם כאשר הם אבות לילדים".