בעקבות פרשת המסרונים: ועדת חוק, חוקה ומשפט התכנסה הבוקר לדיון מיוחד על דפוסי העבודה בין השופטים לבין גורמי אכיפת החוק. בדיון נראה היה שיש הסכמה כי מדובר במקרה יחיד שאינו מעיד על הכלל, אך עלו שאלות מהותיות לגבי דיונים במעמד צד אחד ותנאי המעצר בהם מצויים אנשים שממוגנים בחזקת החפות.

בראשית הדיון, אמר יו"ר הוועדה ח"כ סלומינסקי (הבית היהודי), כי על המשטרה והפרקליטות לקיים בדיקה על אופי הקשר בין שופטים לתובעים. עוד אמר סלומינסקי כי פרשת המסרונים בין השופטת פוזננסקי-כץ לבין חוקר הרשות לניירות ערך עו"ד שחם-שביט הינה כה חמורה מכיוון שהיא פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט ו"מערכת המשפט הייתה המערכת היחידה כלפייה לציבור היה אמון", ואם היא תיפגע זו תהיה פגיעה חמורה בדמוקרטיה.

פרקליט המדינה עו"ד שי ניצן, והשופט אליעזר ריבלין בועדת חוק חוקה ומשפט בכנסת. 5 במרץ (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

השופט בדימוס אליעזר ריבלין, ראש נציב תלונות הציבור על שופטים, שפרסם את הדו"ח הראשון אודות המקרה כ-48 שעות לאחר פרסום המסרונים, אמר כי "הצד החיובי בפרשה הוא המענה שנתנו כל הרשויות. הרשות הרביעית, התקשורת, חשפה את הקשר הזה והציפה את הבעיה מלכתחילה. כבר באותו ערב קיבלתי פנייה משרת המשפטים ומנשיאת העליון, זו פנייה נדירה היות והיא משותפת – וזה ממחיש את החשיבות ששתיהן ראו בדבר".

המלצתי בסוף הדו"ח הייתה למנוע קשר ישיר בין תביעה ובין שופט. למנוע אפשרות שלתביעה תהיה יד בשיבוץ שופטים. למנוע ככל האפשר דיונים המתקיימים בלשכה שלא בנוכחות הסנגורים. אני חושב שגם את הצגת החומר החסוי יש לעשות באולם ולא בלשכה.

"מה שהתגלה בבדיקתי הוא שהכשל הזה נבע מהקשר הפסול שבין נציג התביעה לשופטת. תוך כדי גביית העדויות התבררו כמה דברים – ראשית, שהתקיים קשר ישיר בכל הנוגע ללוגיסטיקה בין השניים. קשר כזה לא התקיים בין נציגי המשטרה לשופטת. הקשר שהתקיים בין התובע הוא שיצר את המכשלות המהותיות. הקשר הזה גרם לכך שהשיבוץ לא קרה בדרך הנכונה. השופטת והנציג עקפו את הפרוצדורה הניהולית. ובמקום שהשיבוץ ייעשה במזכירות, הוא נעשה באופן ישיר". ריבלין התייחס גם למידע אותו חשף בדו"חו – לפיו, עו"ד שחם-שביט ביקש מהשופטת פוזננסקי בצורה ישירה כי היא תמשיך לשפוט בתיק, על אף שיצאה בינואר לשנת שבתון.

נציגים רבים בדיון התייחסו לעובדה כי מתקיימים דיונים אצל שופטים במעמד התביעה בלבד, ללא נוכחות וידיעת החשוד וסנגורו כי מתקיים דיון ומה נאמר בו. על כך אמר ריבלין כי "התברר שהתיאום לבקשות הארכת מעצר מתקיים בחלקו באולם ובחלקו אצל השופטת. פה צריך להפריד בין צווים ראשוניים ללא ראשוניים. אחרי שהחשוד כבר נעצר, והוא כבר יודע שנעצר, ההיגיון מאחורי הסתרה פוחת. גם בשלבים אלה יש היבטים חסויים, אבל בשלב הזה של הארכת מעצר, החלק הגלוי צריך להיות גלוי ככל האפשר. לפחות במקרה הזה התברר לנו שיש חלק שאינו גלוי לסנגורים ולחשודים – וזה החלק המתקיים בלשכת השופטת. בחלק זה מוגש גם חומר חסוי – הוא רק לעיני השופטת, אבל, הבחירה לקבל אותו בלשכה אינה הבחירה האפשרית היחידה. אצל השופט מסאוורה חומר זה התקבל באולם ולא בלשכה. הוא נכנס ללשכה לבדו – בלי נציגי התביעה או הסנגורים. אנו חושבים שזאת דרך נכונה יותר – היא שקופה יותר. חשוב לדעתי שגם הסנגורים ידעו שהשופטת חושבת שצריך למתן את מספר ימי המעצר, לא מספיק שהתביעה תדע זאת".

"המלצתי בסוף הדו"ח הייתה למנוע קשר ישיר בין תביעה ובין שופט. למנוע אפשרות שלתביעה תהיה יד בשיבוץ שופטים. למנוע ככל האפשר דיונים המתקיימים בלשכה שלא בנוכחות הסנגורים. אני חושב שגם את הצגת החומר החסוי יש לעשות באולם ולא בלשכה. המלצנו להעמיד את השופטת לדין משמעתי. בסך הכל, היו אולי 3 המלצות ב-15 השנים האחרונות שהנציבות קיימת להעמיד שופטים לדין משמעתי. רוב ההמלצות שלנו לא התקבלו. בשני מקרים ההמלצות התקבלו והשופטים הועמדו לדין משמעתי".

השופט מיכאל שפיצר, מנהל בתי המשפט: " מיד עם קבלת החלטתו של ריבלין הודיעו חיות ושקד כי הן מאמצות זאת. חיות הקימה מיידית צוות בחינה לגבי הכשלים הכלליים – נמצאים בו שופטים בכירים. הם הונחו לבחון את הממשקים בין בתי המשפט לתביעה. הצוות עתיד להגיש מסקנותיו עד ה-15 לאפריל השנה. מערכת המשפט היא מערכת שלומדת מתקלות, בוחנת אותן, ומיישמת לקחים. אנו עושים זאת באופן מיידי, גלוי ושקוף, וכך נעשה גם הפעם".

שי ניצן פרקליט המדינה: "שאלה נפרדת לחלוטין היא האם ניתן לומר שמקרה זה מלמד על נורמה. למיטב ידיעתי – המקרה הזה הוא ממש חריג. אני לא מכיר מקרה דומה. בדקתי גם עם פרקליטי מחוז ושאלתי אם הם מכירים תופעות כאלה –התשובה הייתה שלילית. לכן אני חושב שצריך להיזהר לא לשפוך את התינוק עם המים. חריגות יכולות לקרות בכל מערכת. צריך להיזהר מאוד לפני שאומרים שיש כאן נורמה. "

לגבי שאלת קיום דיוני בית משפט במעמד צד אחד, אמר ניצן כי "יש הכרח לעיתים בדיון במעמד צד אחד כדאי להציג חומר חסוי לשופט. ואז מטבע הדברים הכל יהיה חשוף לצדדים – אבל את הצגת החומר החסוי אפשר לבצע גם באולם. הנורמה היא שבהארכת מעצר נותנים את החומר החסוי לשופט והוא קורא אותו באולם. במקרה בו הדברים מסובכים – לפעמים נשארים במעמד צד אחד, כדאי שהשופט יבין ויוכל לשאול שאלות על החומר. אין בזה פסול".

"האם מדובר במעשים שבשגרה או בחריג? סנגורו של עו"ד שחם-שביט אמר כי מדובר בדברים בשגרה. סנגור יש לזכור, ייעלה כל טענה לטובת הלקוח. הסנגור אמר שהדברים היו כהלכה, לא משהו יוצא דופן. לא כל משפט שסנגור אומר הוא קדוש. אני אומר באחריות – בדקנו את העניין, העניין הטריד אותי, אני לא שמעתי על דבר כזה לפני כן. אני לא חושב שתובעים צריכים להסתמס עם שופטים, בטח לא בדבר שיש בו שמץ של מהות, וכך היה כאן. במקרה הספציפי נפל כשל. דיברתי עם כמה אנשים מנוסים – איש לא הכיר דבר דומה. נדהמנו. בדיעבד, גם כשהתבררה התמונה המלאה – אלמנט התדהמה לא פג. לכן מתכנסת ועדה – לדעת אם מדובר בדברים שבשגרה. התשובה היא לא".

בהתייחס לטענות לגבי מספר ימי המעצרים הנרחב המאושר בישראל, אמר ניצן כי "שופט מעצר מעריך ככלל עד 30 יום וב99.9% אין מעצר מעל 30 יום, אלא אם הוגש כתב אישום או בקשה למעצר עד תום ההליכים. הרוב נעצרים לימים בודדים. מעבר ל-30 יום צריך אישור מיוחד של משנה לפרקליט המדינה כדי לפנות לשופט שלום. אני מכיר מקרה אחד שעברו מעל 75 יום במקרה של מחבל. שופט שמאשר מעצר עושה זאת בגלל מסוכנות או חשד לשיבוש הליכים או הימלטות ממעצר".

תנ"צ ערן קמיר בועדת חוק חוקה ומשפט בכנסת. 5 במרץ (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

תנ"צ ערן קמין, ראש חטיבת החקירות במשטרה, אמר כי "איש מהחוקרים לא מרשה לעצמו פמיליאריות כמו זו שתוארה. אנחנו מחויבים לשקול שלושה שיקולים הקבועים בחוק – האם המעצר שאנחנו עותרים אליו לבימ"ש לאחר שמיצינו את סמכויות המעצר שלנו עומדת בקנה אחד עם התכליות הקבועות בחוק – מסוכנות, שיבוש חקירה או הימלטות מהדין".

חומר סודי שמוגש לשופט המעצרים מוגש בכתב והוא מסומן. ככל שישנן לחישות באולם בית המשפט זה צריך להיפסק.

לגבי הצורך לקיים דיונים מסויימים במעמד התביעה בלבלד אמר קמין כי "בתיקים המורכבים הבסיס הראייתי הוא עמוס לעייפה. עתיר ידע. כולל הודעות של עדי מדינה. את ההיקף הזה קשה להכיל בדיון מול שני הצדדים – בגלל כמות החומר והיקפו האינטלקטואלי, וגם כי לא רוצים לחשוף פרטים לגורמים שאינם מורשים. גם במקרים הללו נשמרים כל הכללים האתיים בין חוקר לשופט ואני לא מכיר מקרים של התנהלות כמו שהתכנסנו בגינו".

ענת גואטה, ראש רשות ניירות ערך, אמרה כי "אני נותנת לחוקרים גיבוי מלא והתוצאות המעולות של החקירות בשנים האחרונות מוכיחות זאת. עו"ד שחם שביט שהוא היועמ"ש של מחלקת החקירות פעל גם הוא לפי ערכים אלו. מדובר במקרה חריג של טעות בשיקול דעת בתיק חריג בהיקפו. העובד מצוי בעיצומו של הליך משמעתי שלא אוכל להתייחס אליו או אל החקירה. כשיסתיימו ההליכים נבצע תחקיר פנימי כדי לוודא שהתקלה לא תחזור".

יואב ספיר, סנגור ציבורי ארצי ביקש לא לשפוך את התניוק עם המים. "אני רואה בכל הפרשה הזאת הזדמנות לתיקון. אני רואה שיש נחישות ללמוד את הלקחים מהפרשה הזאת. התבשרנו על וועדה – במהירות רבה. בכל זאת בשלב החקירה יש דברים חסויים – ובצדק הם חסויים. לצורך כך בא חוק המעצרים. חומר סודי שמוגש לשופט המעצרים מוגש בכתב והוא מסומן. ככל שישנן לחישות באולם בית המשפט זה צריך להיפסק. ישנם אולמות בהם יש לחישות – נציג המשטרה מתקרב ולוחש לשופט. זה צריך להיפסק. צריך לפעול לפי החוק – הגשת דוח בכתב".

ד"ר יואב ספיר בועדת חוק חוקה ומשפט בכנסת. 5 במרץ (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

ספיר התייחס גם לתנאי המעצר שזכו לדיון לאחרונה. "אני מברך על כך שהפשפשים עלו לכותרות. אם לא במשך שנים שהסנגוריה הציבורית מתריעה על כך, טוב שדרך ניר חפץ. אנו כתבנו בדו"ח האחרון שלנו על פשפשים וקרציות, ומחנק וצפיפות, וזה לא ייחודי לבית מעצר אחד. ניצן, דקל, אילת, איילון, צלמון. יש בעיה קשה ביותר בתנאי המעצר במדינת ישראל. אי אפשר מצד אחד לנקוט במדיניות מרחיבה במעצרים, ומצד שני לשלוח אותם למקומות כאלו".

ח"כ קארין אלהרר התייחסה לתנאי הכליאה אף היא. "בוקר טוב אליהו. כל שנה יש דו"ח של הסנגוריה – על תנאי הכליאה, וכמה זה לא בסדר. בא איזה נאשם מיוחס – שומו שמים, זה הופך להיות נושא בישיבת ממשלה. אנו צריכים עצורים מיוחסים כדי להתייחס לזה? זאת בדיחה שמעלים את זה בכלל".