"אם הלקוח לא יסכים שיאגרו עליו מידע אז בדרך כלל לא יאגרו עליו" כך הסביר לדבר ראשון צוריאל תמם, הממונה מטעם בנק ישראל על רפורמת דירוג האשראי הראשי, בראיון תגובה לסדרת הכתבות המבקרת את הרפורמה. "חוץ מיוצא מהכלל שהמחוקק קבע, אם אני רוצה שלא ייאסף עליי מידע, הוא לא ייאסף. אתה רוצה שנאסוף עליך מידע ולא נעביר אותו? בבקשה. אני רוצה שתעבירו רק לנותן אשראי כזה או אחר. למחרת התחרטת? אין בעיה. אם תרצה לראות את כל המידע עליי, בבקשה. למעשה השליטה היא ממש מוחלטת בידיים של הלקוח. בעל הבית האמתי הוא הלקוח".
תמם, בעבר סגן המפקח על הבנקים, מנהל מאז שנת 2015 את הקמת מערך דירוג האשראי האישי בישראל. בראיון שערכנו עמו בתגובה לסדרת הכתבות בהן הועלו טענות בנוגע לסכנות הטמונות ברפורמה, הוא טען כי הרפורמה למעשה מגבירה את כוח המיקוח של הלקוחות אל מול הגופים נותני האשראי, ותאפשר תחרות בשוק האשראי שתביא לירידת מחירים.
תמם מסביר כי נקודת הפתיחה של הרפורמה, היא הנחת המוצא כי ללקוח עמדה נחותה אל מול הגופים המלווים. אם אני לקוח של הבנק מזה 25 שנה" הוא מסביר, "הוא צובר עליי מידע, הוא מכיר אותי מצוין. גם אם אני לקוח מצוין, אם אני מבקש אשראי מבנק אחר הוא לא יודע שאני לקוח טוב, כי כל המידע שוכב אצל בנק א'. ובנק א' יודע את זה שאני במידה מסוימת לקוח שבוי. כדי לשפר את מאזן הכוחות בין הלקוח לבין נותן האשראי צריך לסדר את אי הסימטריה במידע. הרעיון שלנו היה לשנות את זה, דרך הנחלת ההבנה שהמידע על הלקוח שייך ללקוח".
לדבריו, מטרת המערכת היא לאלץ את הבנקים לחלוק את מידע האשראי שבידם, לטובת הלקוח." אפשר היה לעשות את זה גם בלי חקיקה, באופן וולונטרי, בלי התערבות שלנו. אבל זה לא הולך ככה, כי בנק שצובר עליי מידע אין לו אינטרס לשתף את המידע הזה עליי, בטח לא עם המתחרים שלו. ולכן זאת נקודת הפתיחה ממנה אנחנו יוצאים- אנחנו פועלים כדי לתת לצרכן את השליטה על נתוני האשראי שלו.
חלק משמעותי מהרפורמה הוא רואה במחיקת ההבדל בין גופי האשראי הקטנים לבנקים, שינוי שלתפיסתו יגדיל את התחרות וייטיב עם הלקוח. "מבחינת מידע לא יהיה הבדל בין בנק מכיר אותי 25 שנה לנותן אשראי חדש. שניהם יראו עליי כמעט הכל, ואז אני יכול לעשות משא ומתן ביניהם ולבחור את הטוב ביותר. מה שהיום אני לא יכול לעשות, אני פחות או יותר תקוע עם הבנק שממנו אני לווה. כשיש לי את המאגר, יכולת המיקוח שלי כלקוח היא הרבה יותר גדולה".
"כמובן שהמערכת תהיה מפוקחת וכל השחקנים מפוקחים", בהתייחסו לחשש שיווצר שוק אשראי פרוע ולא מוסדר. "אנחנו נוודא שלא משתמשים בפרמטרים אסורים, כמו מאפיינים מגדריים, גיאוגרפיים, גילאים או כל אפליה אסורה. היום אנחנו לא יודעים אם קיימת אפליה כזו."
מדוע מדינת ישראל בוחרת להתערב באופן הזה בשוק החופשי, ולהקים בעצמה את התשתית לפעולה של לשכות האשראי?
"דירוגים יש בכל מקום. אין מה לעשות, מי שנותן לך אשראי חייב להעריך את הסיכון שלו. המילה דירוג לפעמים נשמעת לא טוב, אבל צריך לעשות את זה כדי לקבל אשראי. במודל החדש הכל יהיה יותר שקוף. היום כשאתה ניגש לבקש אשראי אתה מקבל דירוג ולא יודע. רוב האנשים לא יודעים בכלל שמדרגים אותם. אף אחד לא יודע מה הדירוג. במודל החדש תדע שמדרגים אותך, ואם אתה חושב שהייתה טעות אתה יכול לערער.
על ההשקעה הגדולה של המדינה בנושא הוא מוסיף, " אי אפשר לעשות את זה בלי איסוף מידע. אתה יכול לתת לחברה פרטית לעשות את זה כמו בארה"ב, אבל אנחנו רואים שזה מגיע למקומות לא טובים- שמוכרים מידע על הלקוחות בלי שידעו, שמשתמשים במידע בצורה לא ראויה, לא מוודאים איכות נתונים כי זה עולה הרבה כסף. אם אתה נותן את האחריות הזו לחברות פרטיות זה כנראה יהיה פחות טוב מאשר אם תיתן אותה לגוף של המדינה.
"השאלה היא מי אוגר את המידע הזה. האם אתה נותן את זה לחברה פרטית, כמו שזה בחלק מהעולם, או אתה שם את זה במקום שאתה יכול לסמוך עליו, מקום ציבורי שאתה יודע שאין לו אינטרסים. המדינה החליטה שהיא רוצה שבנק ישראל יעשה את זה. בארה"ב מי שאוגר את המידע אלו חברות פרטיות שלא חייבות שום דבר לאף אחד, הן עושות עם זה מה שהן רוצות. טוב מאד שהמידע הזה נמצא במקום כמו בנק ישראל."
אז למה להפריט את המידע? אם מדובר בשירות חשוב לציבור הישראלי, מדוע שלא הבנק המרכזי יהיה אחראי גם על יצירת הדירוג, במקום חברות פרטיות שמונעות מהגדלת הרווחים?
"מבחינה ערכית זה נשמע כמו אסון שבנק מרכזי ידרג את האזרחים. לא עולה על הדעת שהמדינה תדרג את אזרחיה. אין דבר כזה בשום מקום בעולם המערבי. המקום היחידי שבו חשבו לעשות את זה הוא באירלנד, והם ירדו מזה מזמן. לא עולה על הדעת שבנק מרכזי ידרג את האזרחים. אנחנו בעד שוק חופשי, אלה כללי המשחק. אבל המדינה יודעת שאם היא לא תקים את התשתית הזו, פשוט לא יהיה אותה. גם בתחומים אחרים, אם המדינה לא תעשה את זה זה לא יקרה. בניו יורק, אם המדינה לא הייתה חופרת את התעלות, לא היו היום רכבות תחתיות. אין מה לעשות. זה צורך, אבל אף גוף פרטי לא היה עושה את זה. גם פה המדינה אומרת שהיא בונה את התשתית, ומסבסדת אותה. אבל זה לא אומר שהמדינה תדרג את האזרחים. זה לא עובד ככה. אתה בונה את התשתית, ונותן לשוק החופשי לעשות את זה כשאתה קובע את כללי המשחק ומוודא שהכל אתי ותקין.
"אני מכיר בעולם המערבי שני מודלים. אחד הוא כזה שהמאגר נמצא בידיים פרטיות והשני הוא כזה שהמאגר נמצא בבנק המרכזי. אבל בכל אופן הדירוג נעשה אצל חברות פרטיות. בבלגיה, באירלנד, ספרד, פורטוגל, בחלק גדול באירופה המאגר נמצא בבנק המרכזי. המודל הזה עדיף לדעתי על המודל האמריקאי, שבו המאגר נמצא חברה פרטית. אני מעדיף שהבנק המרכזי יחזיק במידע, וככה אני יודע שהוא לא ימכור את המידע שלי בתמורה לעוד כמה שקלים, או יחסוך על הוצאות כאלה ואחרות."
אחת הטענות שהועלו היא שבמידה ולקוח יסרב לדירוג, נותני האשראי יגבו ממנו ריבית סיכון גבוהה. אתה מודאג מתופעה כזו?
"זאת לא אופציה. אם יש עליך מידע שלילי, אתה לא יכול לסרב. קוראים לזה 'מובהקות שלילית', יש כמה פרמטרים שקובעים את זה בחוק. אם יש עליך את המידע השלילי הזה אתה לא יכול לסרב לדירוג. ולכן, אם יצאת מהמאגר זאת אומרת שאין עליך מידע שלילי. לכן הטענה הזו היא מופרכת מיסודה."
אתה מודאג מכך שהדירוג ידחוף אוכלוסיות מוחלשות עם דירוג נמוך לשוק אשראי אפור?
"כולם צריכים להיות מודאגים מהמצב הזה, גם היום אני מוטרד. אבל המערכת הזו פותרת חלק מהבעיה. אם יש לקוח שנמצא במצב כל כך קשה שאין לו כושר החזרה, ואין לו ממה לחיות זאת בעיה, אבל זו בעיה שהמדינה צריכה לטפל בה בכלים האחרים שלה. בוא נדאג לרשת חברתית, בוא נדאג לשכר גבוה יותר, תמיכה כזו או אחרת. חלק מהחקיקה קובעת שתוקם קרן תמיכה למסורבי אשראי. הרעיון הוא שאותם לקוחות שנמצאים בתחתית הדירוג, שם הקרן תבוא לידי ביטוי. עוד תועלת שיוצאת מהמערכת הזו היא שאנחנו מרימים את הלקוחות החלשים ביותר".
האם אתה מקבל את הטענה לפיה לשכות האשראי הפרטיות עשויות דווקא להגביר את הסיכון בדירוג?
"לא ראינו בשום מקום מצב שבו לשכות האשראי מגדילות את הסיכון כדי לאפשר גבייה של ריבית גובהה יותר. המערכות האלו קיימות כבר שנים, ודווקא מה שראינו ב-2007 בארה"ב זה שלשכות האשראי הורידו את הסיכון, ולא העלו אותו.
"צריך להיות מודאג מהדברים האלה. אני גם מוטרד, כרגולטור. אני מוטרד מזה שהדירוג לא ישקף נכון את הסיכון. הוא לא צריך להעצים אותו, הוא לא צריך לשנמך אותו. אני יכול להראות לך איך בכל אחת מהאופציות האלו הלקוח נפגע. אנחנו לא רוצים שלקוחות יקחו הלוואות מעבר ליכולת, ולא במחיר יקר יותר ממה שצריך. אני כרגולטור רוצה לראות אשראי שהמחיר שלו משקף באופן מדויק את הסיכון שנותן האשראי לוקח. כל סטייה מבחינתי היא סיכון."
