בעולם הספורט ישנה תפיסה חברתית מוטעית, שנשים לא יכולות להתחרות עם גברים. התפיסה הזאת מושרשת בנו כתוצר של אידיאלוגיה רבת שנים של דיכוי נשים על ידי גברים, הגורסים שהעיסוק בספורט לא מיועד לנשים ויכול רק לפגוע בהן, כמו לדוגמה משחק הכדורגל שהיה אסור ברחבי אירופה לנשים, עד תחילת שנות השבעים.

היתרון הפיזי היחסי של גברים בא לעזרתם בענפי ספורט מסויימים, אך ברור שכדי לנצח, צריך יותר ממסת שרירים גבוהה. בניגוד לריצה, שחייה או הרמת משקולות, בהרבה ענפי ספורט נשים יכולות להיות טובות כמו גברים, ואפילו יותר, וההפרדה בין המגדרים היא בלתי מוצדקת. כאשר היתרון הפיזי היחסי מבוטל, לא בטוח שגברים יהיו טובים יותר בשחמט, קרלינג, החלקה על הקרח, ירי למטרה, חץ וקשת, מרוצי מכוניות, מרוצי סוסים, גלישה על גלים וענפי ספורט נוספים.

לקראת יום האישה הבינלאומי החלטנו לספר את סיפורן של חמש ספורטאיות שניצחו גברים בתחרויות והוכיחו שבספורט הכל אפשרי.

ג'קי מלכת הזירה

המתאגרפת ג'קי טונוואנדה שכונתה 'מוחמד עלי' של הנשים, הייתה חלוצה בהפיכת האגרוף למקצוע תחרותי שבו גם נשים יוכלו להתחרות. באוקטובר 1974 הגישה טונוואנדה בקשה להתאחדות האגרוף בניו-יורק, ביחד עם מריאן טרימיאר, לאפשר להן לקבל רישיון איגרוף מקצועני. באותם השנים היו מתנגדים רבים לרעיון שאישה תעסוק בספורט כל-כך פיזי, תפיסת עולם ששמה נשים הרחק ממגרשי הספורט ובטח מאחד מענפי הספורט האלימים ביותר, היו אפילו שטענו שמכה חזקה בבית החזה יכולה להוביל לסרטן השד.

לאחר שהתאחדות האיגרוף דחתה את בקשתן, הן פנו לבית המשפט ותבעו את ראש ההתאחדות על אפליית נשים בספורט. בית המשפט החליט לפסוק לטובתן.

טונוואנדה קבלה את הרשיון והחלה לעסוק באופן מקצועני בספורט אותו אהבה. ב-8 ביוני היא עשתה היסטוריה נוספת כאשר הייתה לאישה היחידה שניצחה גבר בזירה המפורסמת באולם 'מדיסון סקוור גארדן' בניו-יורק, כאשר גברה בנוקאווט כבר בסיבוב השני על המתאגרף לארי רודניה. במהלך הקריירה שלה בשנות ה-70 וה-80 היא השתתפה ב-36 קרבות והפסידה רק פעם אחת, היא גם הייתה האישה הראשונה שהתקבלה להיכל התהילה של האגרוף המקצועני.

הצולפת הסינית שהדהימה בברצלונה 92'

במשך עשרים שנה, משנת 1972 עד 1992 היה מקצה ספורט אחד מעורב לנשים ולגברים במשחקים האולימפיים – בתחרות הירי בסגנון ה-'skeet' במהלכה המתחרים נדרשים לפגוע בעזרת רובה בצלחות חרס מעופפות ממרחק, ממצבים שונים. במשך עשרים שנה, לאף אחד מהוועדה המארגנת לא הייתה בעיה שנשים ישתתפו לצד הגברים בענף הספורט הדורש יכולת דיוק ומתבסס פחות על היתרון הפיזי היחסי.

ג'אנג שאן אולימפיאדת ברצלונה, יולי 1992 (credit: AP Photo/Michel Euler)

עד שבאולימפיאדת ברצלונה הגיעה ג'אנג שאן הסינית, שבגיל 24 הגיעה משום מקום והפתיעה את עולם הספורט. כבר במוקדמות, היה ניתן להבין שמשהו מיוחד מתרחש כאשר שאן סיימה ראשונה וקבעה שיא אולימפי חדש עם 200 נק'. בתחרות הגמר שאן הדהימה כאשר פגעה ב-24 מתוך 25 ניסיונות וזכתה במדליית הזהב האולימפית. לאחר הניצחון המדהים של שאן, הוועד האולימפי נלחץ כל כך עד שהחליט לשנות באופן מיידי את החוקים ואסר על הנשים להשתתף בתחרויות הגברים. למרות שהיה ראוי שלפחות יתנו את האפשרות לנשים להתחרות בקטגוריה משלהן, גם זה נמנע מהן באולימפיאדת אטלנטה ב-96 ורק בסידני 2000 נפתחה תחרות נפרדת לנשים, אך שאן כבר הייתה רחוקה משיאה ופספסה הזדמנות לשחזר את הישגיה.

נותנת גז ומשאירה אבק לכולם

אחת הדמויות המוכרות לחובבי מרוצי המכוניות היא דניקה פטריק, שבמהלך הקריירה שלה ניצחה עשרות גברים במירוץ המכוניות האינדי והנאסקר. פטריק התפרסמה כאשר הצליחה לפרוץ את הדרך לנשים בעולם מירוצי המכוניות, כשהצטרפה ב-2005 למרוצי 'האינדי' ביחד עם שתי נהגות מירוצים נוספות שהתחרו באותן השנים. בעונתה הראשונה היא כל-כך הצליחה להרשים שאפילו נבחרה לנהגת ה"רוקי" המצטיינת של השנה.

דניקה פטריק זוכה במירוץ האינדי ביפן, אפריל 2008. (AP Photo/Shuji Kajiyama)

ב-20 באפריל 2008 הפכה פטריק לאישה הראשונה שניצחה מירוץ בסדרת מירוצי האינדי, כאשר שרפה את המסלול ביפן וסיימה ראשונה עם תוצאה נהדרת 1.51:02. בשנת 2012 הגיעה לעוד הישג משמעותי כשהפכה לאישה הראשונה שהצטרפה למרוצי ה'נסקאר' הנחשבים יותר בתחום התחרויות המוטוריות. ב-6 העונות בהן השתתפה היא סיימה 14 מרוצים בעשירייה הראשונה והוכיחה בכל תחרות שהיא לא פחות טובה מרוב הגברים מולם היא מתחרה.

חבטת 'הום ראן' לשיווין

שחקנית הבייסבול היפנית ארי יושידה בת ה-26 פרצה דרך באחד מענפי הספורט הכי פופולריים בעולם כששיחקה בליגת הגברים השניה בטיבה בעולם, הליגה היפנית. היא עשתה היסטוריה כבר בגיל 16 כאשר הפכה לאישה הראשונה שנבחרה בדראפט הגברים על ידי קבוצת Kobe 9 Cruise. לאחר שתי עונות בליגה היפנית, החליטה יושידה לעשות היסטוריה נוספת והצטרפה בשנת 2010 לקבוצת 'Chico Outlaws' שהיא קבוצת גברים שמשחקת באחת מהליגות הנמוכות של הבייסבול המקצועני בארה"ב. בכך היא הפכה לאישה הראשונה שמשחקת בייסבול מקצועני בשתי יבשות שונות והאישה השלישית בלבד באותה התקופה שמשחקת בייסבול מקצועני בקבוצת גברים בארה"ב. בשנים האחרונות היא נעה בין הליגות החצי מקצועניות יפן וארה"ב.

ארי יושידה, שחקנית בייסבול יפנית (credit: AP Photo/Rich Pedroncelli)

בילי האגדית

הדמות הכי מוכרת מכל הספורטאיות שניצחו גברים היא כמובן הטניסאית האמריקאית בילי ג'יין קינג. קינג שהייתה הדמות המוכרת והמרכזית ביותר ביצירת סבב הנשים של הטניס העולמי, כאשר הקימה ביחד עם שבע טניסאיות נוספות את האיגוד טניס הנשים במהלך שנות ה-70 ונאבקה על חלוקה שוויונית של כספי הזכיות בין גברים לנשים, הפכה בהרבה מובנים את טניס הנשים לפופולרי ואהוב כמו שהוא היום ולא מוזנח וחסר חשיבות כפי שהגברים בסבב הטניס העולמי רצו שישאר.

בילי ג'ין קינג במשחק 'קרב המינים' מול בובי ריגס, יוסטון טקסס 20.9.1973 (AP Photo)

קינג זכתה ב-11 תארי גראנד סלאם ליחידים במהלך הקריירה שלה ו-39 תארים בסך הכל. היא הייתה הספורטאית הראשונה שהגיע לסך הפרסים 100 אלף דולר. ב-1973 קיבלה קינג את הזמנתו של הטניסאי העבר בובי ריגס בן ה-55 למשחק ראווה ששמו היה 'קרב המינים', ריגס אף כינה עצמו "חזיר שוביניסטי" וטען: "גברים טובים יותר מנשים, אני יכול לנצח כל אשה בטניס". ב-20 בספטמבר 1973 התמודדו ריגס וקינג ביוסטון, לפני למעלה מ-30,000 צופים שהגיעו ל"אסטרודום" הטקסני ועוד 50 מיליון שצפו בהם בשידור חי ל-37 ממדינות העולם. תוצאת המשחק הייתה ניצחון חלק של קינג: 4:6, 3:6, 3:6.

בעקבות הניצחון, הוכח לראשונה כי טניס הנשים שווה ערך לטניס הגברים. הניצחון הפך לאבן דרך חשובה בהמשך המאבק לשוויון מגדרי וכיום משחק הטניס הוא הספורט היחיד בעולם שבו הפרסים שווי ערך בין הגברים לנשים.